אי שם בשנות השמונים,של המאה הקודמת, חברת מוטורולה התכוונה לפתוח מפעל יצור באזור התעשיה של ערד. המפעל,שנועד לספק תעסוקה לתושבי ערד,נפתח בעידוד המדינה ולחברת מוטורולה היו דרישות,מדרישות שונות,אחת מהן:בסמוך למפעל יוקם מנחת שישרת את מנהלי מוטורולה,ישראל ומוטורולה העולמית,כך שיוכלו לנחות בסמוך למפעל עם המטוסים הפרטיים שלהם. כך,נולד מנחת ערד.
חברת מוטורולה כבר לא קיימת והמפעל שלה בערד,עבר כמה וכמה ידיים וחלקים גדולים ממנו נסגרו לעד. המנחת,שככל הנראה לא נעשה בו כל שימוש נשאר מוזנח.
ב- 2017 ניסתה עירית ערד להחיות את המנחת ואישרה תוכנית מתאר שכוללת את המנחת והאזור מסביבו על מנת להחיות את המנחת ולהשמישו כמו גם לפתח תעשייה מסביבו. במסגרת התוכנית הזו המנחת והשטחים שמסביבו,השייכים לעיר ערד, עברו לידיה של חברה פרטית כשהמנחת מוכפף לרשות שדות התעופה.
גם תוכנית זו לא התממשה ומאז הוקם עומד המנחת בשיממנו ומסלול ההמראה,בן 1400 המטרים,משמש את המקומיים לבדיקת כישורי ההאצה של המכוניות שלהם.
קצהו המערבי של המתחם משקיף על בקעת ערד הידועה בשם שדה בריר. את שדה בריר מנסה כימיקלים לישראל לנסח לעצמה על מנת להפיק ממנו פוספטים ולעשות הון לכיסה על חשבון התושבים הבדואים המתגוררים בשדה בריר ועל חשבון בריאותם של תושבי ערד הסמוכה.
בערבו של חג שמחת תורה,עת השמש עושה דרכה מערבה ביקרתי במנחת ערד ולפני התמונות: למי שיכול להכיל עוד סליחה ומחילה על הפרת הסגר,ומפשוט עם הפעם, מוזמן להכילה.
מצפור ויקר,נבנה על ידי קק"ל,על מנת לאפשר לשקנאים הנודדים לעצור במקום ולהשביע רעבונם בדגה שהוכנסה למאגר.
הבוקר,ביקרתי במצפור מתוך ציפייה לראות שקנאים שבאו לשבוע. לאכזבתי סעדו את ליבם,במאגר,שלושה שקנאים בלבד אבל ציפורים אחרות,ענפה וצופיות,סיפקו כמה רגעי נחת.
ב- 19 נובמבר 1933 מוקמת רמות השבים. גרעין המתישבים מגיע מגרמניה וצביונו שונה משאר גרעיני העליה של העליה החמישית. מייסדי רמות השבים היו בעלי מקצועות חופשיים,עורכי דין רופאים מהנדסים וכו’,ורק חקלאי – אחד. המייסדים לא היו חלק מתפיסת העול הסוציאליסטית עוד מאפיין השנה משאר מאפייני גרעיני ההתיישבות של העליה החמישית.
כיום רמות השבים מתנהלת תחת ועד מקומי וכפופה מוניציפלית למועצה המקומית דרום השרון. בתוך הישוב מצובים שלטים,רבים,המציינים את תודות הישוב כולל מיצג בפורמט מוזאון פתוח ובו פרטים מתולדות הישוב – שווה צפייה.
בשבת בבוקר ביקרנו ברחובות הראשיים של רמות השבים,את תחילת הביקור ציינו במבנה נטוש שבגבול הצפוני של הישוב עם כביש 531 והתמונות,שפה,הם מגרפיטי שבמבנה הנטוש.
יצא לי כמה פעמים לבקר בפארק האקולוגי בהוד השרון. עוד בתחילה,טרם הוכרז,אחרי שהוכרז ועוד. לאט לאט החי בפארק,ובעיקר ציפרים ועופות,הולך ומתייצב ובבוקרה של שבת,עוד בטרם תכה השמש את חומה, סרתי לפארק על מנת לחדור לביתם של הציפרים והעופות שבפארק מיד אחרי שפקחו עין ראשונה של בוקר.
במהלך התקופה הפניקית,מתרחבת השפעתה של צידון וערי נמל,פיניקיות,מוקומות לחופה של ארץ ישראל. ארסוף,היא אחת מאותן ערי השפעה של צידון. ארסוף נקראת על שמו של האל רשף אל הסער והמלחמה הפיניקי. נמל ארסוף עוסק בסחר עם הים האיגאי וביצור,ויצוא,של צבע הארגמן.
בתקופה ההלניסטית מתרחבת העיר ארסוף והיא משמשת נמל עגינה במסע האוניות בין יפו לדור. השלטון ההלניסטי משנה את שמה,השמי,של ארסוף לשם הלניסטי:אפולוניה,על שם אפולו האל היווני המקביל בחשיבותו לרשף הפיניקי.
בתקופה הרומית מתרחבת וגדלה אפולוניה והיא הופכת לעיר הגדולה בשרון. ב- 113 לספירה נפגעת אפולוניה קשה ברעידת אדמה,אך הממשל הרומי משקם אותה ובמסגרת השיקום הזה מוקם נמל ימי שמשמש ליצוא מאפולוניה לרומא ולצפון אפריקה.
בתקופה הביזנטית אפולוניה גדלה ומתרחבת.שמה משונה מאפולוניה לסוזוסה. בעיר מוקמת כנסיה גדולה ואוכלוסיתה מונה רוב נוצרי ומיעוט שומרוני.
ב – 640 נכבשת אפולוניה על ידי המוסלמים,שמקימים בה חומה בצורה גדולת מימדים. השלטון המוסלמי מצמצם את מרחב העיר וגם מקטין את הנמל שבה. ב – 1101 נכבשת אפולוניה על ידי הצלבנים שאוחזים בעיר עד לתבוסתם הקרב חיטים. לאחר השלטון הצלבני ננטשת העיר לעד.
ביום האחרון של אוגוסט איפשרה רשות הטבע והגנים לשהות בגן הלאומי אפולוניה עד לשעות הלילה ולצפות את השקיעה על העיר – נצלנו את האפשרות הזו לבקר באפולוניה ולהינות משעתיו האחרונות של חודש אוגוסט 2020.
ראשית הנוכחות האנושית במצדה נעוצה בתקופה הכלכוליתית,אז השתמשו בני האדם במערות שבמצוק הדרום מזרחי של ההר. מתקופת הברזל נמצאו,במצדה,כמה ממצאים אם כי עדות לישוב עירוני לא נמצאה באתר.
על פי יוסף בן מתתיהו בתקופה ההלניסטית נבנה מבצר על גבי המצדה,על ידי הכהן הגדול,ככל הנראה:יונתן הווספי. בהר נמצאו חרסים מהתקופה ההלניסטית אך היקף הבנייה,מעבר למצודה שהוזכרה,לא ידועה.
הורדוס נחשב,ובצדק,כמקימה של מצדה על פני ההר והפיכת הר השולחן לעיר פעילה בארץ ישראל. הורדוס,שהיה מקושר עם הנבטים הבין שעיר מבצר באזור המצדה תיתן לו יתרון כלכלי שלפיו,יוכל לגבות מיסי מעבר משירות שנעו בשבר הסורי אפריקאי בכלל וכאלה שסחרו בזפת מים המלח.
הורדוס התגייס למשימה והקים על המצדה עיר מבוצרת ובה מפעל מים ואלמנטים האופיניים לעיר רומית בת זמנו.
מיתוס "מצדה לא תיפול שנית".
ב – 66 לפנה"ס פורץ מרד בארץ ישראל נגד השלטון הרומי. השלטון הרומי שולח לארץ ישראל את הלגיון ה-10 שלו,ליגיון שחנה,עד אז,באזור סוריה של היום. כשמגיע הליגיון לארץ ישראל הוא נתקל בתופעת ההתאבדות והמקום הראשון שבו אירע אירוע התאבדות על מנת שלא ליפול בשבי הרומי היה ביודפת שבגליל. בהמשך,בסוף אותה שנה,בגמלא,שוב נתקל הצבא הרומי בתופעת ההתאבדות ובשני המקרים,כמו גם במצדה,ההתאבדות ההמונית לא היתה הגורם לנפילת הערים אלא תופעת לואי בצידה.
המחקר המודרני מצביע על כך שההתאבדות במצדה,המיוחסת לכת הסיקריקים,היתה תופעה שולית בלבד וגם כי הסקריקים היוו כחמישית מתושבי העיר הנצורה. ככל הנראה מצדה נפלה ללא קרב על הפתח שבו אייל הניגוח הרומי הרס את חומת העיר ורוב תושבי העיר נכנעו או נשחטו על ידי הלגיון כשנכנס לעיר.
כמות המתאבדים שמתאר יוסף בן מתתיהו לא אוששה מחקרית ובמחקר נמצאו כ- 20 גופות של תושבי מצדה שמתו מוות ישיר מהליך הכיבוש הרומי ולא 900,מתאבדים, כפי שמתאר בן מתתיהו.
לאחר כיבוש מצדה,חונה בה חייל מצב רומי ומעיר היא הופכת לעמדת משמר של הצבא הרומי. בשלהי התקופה הביזנטית מספר נזירים מקימים לאורה במצדה,לאורה שננטשת בשלהי התקופה הביזנטית,ומצדה צונחת לתהום השיכחה.
ב- 1806 נוסע גרמני מגיע למצדה,מזהה את האתר ואת הכנסיה הביזנטית שבו. ב- 1838 אלי סמית נוסע מסיונר אמרקאי,מזהה את שרידי ארמון הורדוס הצפוני באמצעות טלסקופ. ב – 1842 מבקר מסיונר אמרקאי במצדה ויחד עם צייר בריטי,שנלווה אליו,הם סוקרים את בורות המים של מצדה ומנציחים אותם בתיאור מסע ותמונות. ב- 1865 במסגרת "סקר ארץ ישראל המערבית" מזהה צ’ארס וורן את שביל הנחש שבמעלה המצדה ומזהה,בטעות,את הארמון המערבי בהר כארמונו של הורדוס. ב- 1909 מתבצע סקר של מחנות הלגיון הרומי סביב למצדה כולל המחנה הראשי שנבנה מערבית לדייק שבאמצעותו הועלה אייל הניגוח הרומי וחומות העיר נפרצו. ב- 1932 עולה החוקר הגרמני ארטור שולמן למצדה,שולמן מסרטט את המצאי הארכיאולוגי שראה בהר ומחקרו מהווה בסיס למחקר הארכאולוגי המודרני של המצדה.
לאחר קום המדינה מצדה נכללת בגבולות המדינה וב – 1953 מגיע למצדה שמריהו גוטמן ומתחיל במחקר ארכאולוגי מודרני של ההר.
גולת הכותרת במחקר של מצדה הגיעה עם החפירות הארכאולגיות המקיפות, שבמהלכן נחפר האתר כולו על ידי משלחת ישראלית בראשות יגאל ידין, במהלך שתי עונות חפירה מאוקטובר 1963 עד אפריל 1964 ומדצמבר 1964 עד מרץ 1965. בעקבות שחזור העתיקות שידין הוביל במצדה נקבע המושג "קו ידין" – זהו קו משורטט שחור, לעיתים קו מלט בולט, המבדיל בין הנדבכים שנמצאו באתר לבין הנדבכים שהתוספו במהלך השחזור.
בשנות ה- 90 ובתחילת המאה ה- 21 מספר משלחות ממשיכות בחפירה באתר שעדיין נמצא תחת מחקר ארכאולוגי פעיל.
ב- 1968 מוכרזת מצדה כגן לאומי והאתר מוסדר לביקור וב 2001 מוכרזת מצדה כאתר מורשת עולמית.
בשבת ביקרנו במצדה לצפות בזריחה על ההר ולטייל באתר הארכאולוגי,והתמונות,הן כאן לפניכם.
מצוק הארבל זרוע במערות,רובן מערות טבעיות ומיעוטן מעשה ידי אדם. ראשית ההתישבות היהודית,בארבל,מתאורכת לתקופה הפריסטורית. שיא הנוכחות היהודית הוא מימי המרד של היהודים בהורדוס.
במהלך דכוי המרד,נעזר הורדוס בלגיון הרומי שמהנדסיו בנו סלים,שהשתלשלו משפת המצוק אל עבר פי המערות. החילים,שבסלים,הצטידו באנקולים ארוכים,וכל מי שהתקרב לפי המערה,נמשך על ידי אנקול והושלך אל מותו למרגלות הצוק.
שיטת האנקולים עבדה חלקית וחילי הלגיון סבלו מאבדות רבות,כולל חילים שתוך כדי ניסיון למשוך מורדים אל פי התהום,נמשכו בעצמם ונפלו מהסלים אל מותם למרגלות מצוק הארבל.
לפי אחת הגרסאות,שלא מצאתי את הסימוכין המדעי לה,לפני השימוש בסלים ניסה הלגיון לצנוח משפת המצוק אל פי המערות שבו,ברם חוסר ניסיון בצניחה הנחיל לשיטת הצניחה את כשלונה. ככל הידוע זו הפעם הראשונה שבה מתבצעת צניחה קרבית בהסטוריה המתועדת של האדם.
בשבת לפנות בוקר,נפתחה שמורת הטבע מצוקי הארבל לקהל הרחב על מנת לחזות בזריחה מעל לכינרת.
והתמונות,שכאן לפניכם,היא מאירוע הזריחה בבוקרה של השבת.
בשנת 1912 ניצוד התנין האחרון בנחלי הארץ. עד ל – 1912 יש לנו מספר עדויות היסטוריות על הימצאותם של תנינים בנחלי ישראל בכלל,ובנחל תנינים,בפרט. התנין היה טורף העל בנחלי ישראל,ומאז תפס את מקומו,בנחלי ישראל,הצב הרך.
גשר הצבים,המקורי,על נחל אלכסנדר היה גשר עץ ששימש את חקלאי האזור. ב – 1985 גשר העץ,שקרס בשיטפון,הוחלף בגשר הבטון של היום.
אזור הגשר שרדו אחרוני הפריטים של הצב ברך המצוי. חקלאי המקום,השתמשו בגשר להשלכת פגרים לנחל,פגרים ששמרו את פרטיו האחרונים של הצב הרך.
החל מ – 1995 החל שיקום נחל אכסנדר,ויחד אתו שיקום אוכלוסיית הצבים הרכים בנחל. עם ניקוי מי הנחל,בסביבת הגשר,הוקם אזור קינון לצבות הרכות,שאת ביציהן אוספים,מבקיעים באינקובטור מלאכותי ומחזירים לנחל אלכסנדר,לירקון ולקישון. פעילת זו גרמה לשיקום אוכלוסיית הצב הרך בנחל אלכסנדר,בכלל,ובשאר הנחלים בכלל.
את הצב הרך השיבו לטבע לאחר שמספר פריטים ממנו הועברו,לצרכיי שימור ורבייה,לימת החולה ומשם הושבו,כשחקני חיזוק,לנחל אלכסנדר,לאחר שנוקה ושוקם,וממנו,כאמור לנחלים אחרים בארץ.
ב- 1996 שיטפון בנחל אלכסנדר שטף לים חלק מאוכלוסיית הצבים הרכים וכמעט גרם להכחדתה.
הצב הרך הוא הטורף הגדול ביותר בנחלי הארץ,לאחר שהתנין הארץ ישראלי הוכחד כאמור,ואף על פי שהשתקם בנחל אלכסנדר,ובכלל,המין נמצא בסכנת הכחדה וידרשו שנים רבות להשבתו המלאה לטבע.
שלדג לבן חזה.
השלדג לבן החזה הוא עוף ממשפחת השלדגיים. בניגוד לשלדגים אחרים,לבן החזה נמצא לא רק בקרבת מאגרי מים אחא גם באזורים כפריים בהם יש אדמה מעובדת.
לבן החזה הוא עוף טריטוריאלי ויחד עם בת זוגתו הוא שומר בקנאות על הטריטוריה שלו,ולצורך כך עושה שימוש בקול ציוצו על מנת להרתיע פולשים בכלל ולבני חזה אחרים בפרט.
בשישי אחר הצהרים ביקרתי בגשר צבים להצצה לעולמם של הצבים הרכים בנחל אלכסנדר,ובאותה הזדמנות החדרתי את עדשת המצלמה שלי לטרטוריה של לבן החזה שהכריז על אזור הגשר כממלכתו,הבלעדית.
לפני התמונות: הצבים הרכים באזור הגשר הם חי טבעי של הנחל,הם ניזונים מטרף של בעלי חיים במי הנחל ואין להאכילם בשום פנים ואופן,מזון אנושי עלול לגרם למוות מידי ולסכן את טורף הנהרות הגדול בנחלי ישראל.
נחל בצת הוא הנחל הצפוני בישראל. תחילתו בדרום לבנון,משם הוא זורם דרום מערבה,נכנס לתחומי ישראל בין זרעית ושתולה ונשפך לים התיכון,דרומית לראש הנקרה. נחל בצת הוא נחל איתן אך,בתחילת שנות ה- 80,חברת מקורות שואבת את מי הנחל וערוצו יבש. בשנים האחרונות מתנהל מאבק,של תושבי הגליל המערבי והחברה להגנת הטבע,להשיב לנחל את מימיו,בנתיים בלא הצלחה יתרה.
חוף בצת,חוף הים הצפוני ביותר של מדינת ישראל,מתאפיין בכך שרכס הכורכר המערבי נושק לקו הים,ואילו חול הים,המוכר לנו מחופיה האחרים של ישראל ושמקורו בנהר הנילוס,נעדר ממנו כליל.
מסיבה זו ובשל מיקומו חוף בצת מכיל חי וצומח יחודי לחוף והוא מוכרז כשמורת טבע. החוף נושק לשמורת הטבע הימית של ראש הנקרה,שמורת הטבע הימית הגדולה בישראל.
לאחר מאבק בן כמה שנים,החברה להגנת הטבע ותושבי הגליל המערבי,הצליחו לבטל תוכנית להקים בחוף כפר נופש של יזם פרטי. החוף הושב,סופית,לחיק הטבע ולטובת אזרחי המדינה.
מקור השם:
עם שיבת ציון,לאחר גלות בבל,הוקמו עשר ערים באזור צור והן כונו “הערים האסורות”. אזור צור,דאז,היה מחוץ לגבולות ארץ ישראל,ברם:החוק והמנהג הישראלי חלו גם בו. אחת הערים היתה העיר:בצת.
שמה של העיר בצת השתמר בכפר ערבי,שננטש ב 1948,בשם אל-באסה אשר נמצא באזור התעשיה של שלומי.
שבת לפנות בוקר,תיק הצילום שלי והכסופה,שמנו פעמינו לחוף בצת על מנת לתפוס את הנוף שבו עם אור ראשון של בוקר. והתמונות,הן כאן לפניכם.
