גלריה מינוס 430.

גלריה מינוס 430.

"מי הרג את ים המלח" זועק הגרפיטי על קירו של מבנה נטוש בחוף קלי"ה,מבנה שעד לפני כמה עשורים היה מטרים ספורים ממימיו של ים המלח והיום,נמצא כמה מאות מטרים ממנו – ומי באמת,הרג את ים המלח?

אף על פי שים המלח נקרא ים המוות,המוות איננו שולט בו. ים המלח,חופיו,הנחלים הנשפכים אליו והמיקרו פאונה היחודית למדבר שלחופיו כל אלה: מלאים בחיים חלקם יחודיים לים המלח וחלקם יחודיים לאזור מדברי.

ב 1964 נחנך המוביל הארצי,והכנרת הפכה למקור המים העקרי של מדינת ישראל. עם פתיחת המוביל הארצי נסגר סכר דגניה ומי הכנרת פסקו מלזרום באפיק הירדן. נהר הירדן הוא מוביל המים העקרי של ים המלח,ובשילוב עם סגירת סכר דגניה,ייבוש הים לצורך הפקת אשלג,וחומרים אחרים,על ידי מפעלי ים המלח,ושנים שכונות ים המלח הולך ומתייבש. מדינת ישראל – הרגה את ים המלח.

הפעם האחרונה שבה זרמו מים כנרת באפיק הירדן,לים המלח,היתה בפברואר 1992,בעקבות חורף שמילא את הכנרת כדי חשש שתציף את סביבתה. ב – 2013,ואילך,נפתח אחד משערי המשנה של סכר דגניה ודרכו,דרך קבע,זורמים דרומה,לאפיק הירדן,מים מהכנרת,ולהם התווספו מים מטוהרים ממפעל שפכים של ישובי דרום הכינרת. כל אלה,נועדו לשמר את אפיק הירדן אך,מדובר בכמות של כעשרה מליון ממ"ק מים בשנה,אין בכך כדי להציל את ים המלח ולהפסיק את יבושו.

חוף קליה:

חוף קליה הוא חוף הים הצפוני ביותר בים המלח. ב – 1929 הוקם בחוף מחנה עבודה ששימש את פועלי כריית המלח של מפעלי ים המלח,שהיו אז בצפון הימה. ב – 1932 במחנה העבודה הוקם בית מרחץ ובסמוך לו בית קפה ומתקנים לשימוש בחוף הים. ב – 1938 הוקם במקום מלון בן 40 חדרים שתוכנן על ידי האדריכל זאב רכטר. בית המלון שימש אורחים מי מעלה ביניהם הנציב העליון הרולד מקמייקל,בן גוריון,ארתורו טוסקניני ועבדאללה הראשון,מלך ירדן.

עם הכרזת תוכנית החלוקה,ב -1947,ננטש חוף קליה ועבר לריבונות ירדנית. הירדנים השתמשו במתקני מחנה העבודה והמלון ובנו סביבם מחנה צבאי,שלו נוסף מבנה ארכיטקטוני,מעניין,נוסף:חדר האוכל.

ב – 1967 נכבש המחנה הצבאי על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים,וב – 1968 את מקומם של החיילים הירדנים,במחנה הצבאי,תפס גרעין נח"ל שהשתמש בו תקופה קצרה,ולאחריה עבר למיקומו הנכחי של קיבוץ קליה.

לאחר שעזב גרעין הנח"ל את המחנה הצבאי הוא נותר בשיממנו ונתון לחסדי הטבע,ולחוף הים ההולך ונעלם.

גלריה מינוס 430:

ב – 2018 איתי מאור,מנהל חוף קלי"ה ואנשי סטודיו PPL,החליטו להפיח חיים במחנה הנטוש ולהפוך אותו לגלרית האומנות הנמוכה בעולם. איתי,ואנשי הסטודיו,הזמינו למקום כ-30 אמני גרפיטי,מישראל ומהעולם,אשר עיטרו את קירות המבנים,כולל המלון וחדר האוכל,של הבסיס בציורי קיר,גרפיטי פרי דמיונם ופרשנותם לים המלח ולאזור שבו הוא שוכן.

לקראת ערבו של יום שישי,אני,תיק הצילום של והכסופה שמנו פעמינו לחוף קליה,לא לפני שבדקתי את התיזמון הנכון שבו השמש תהייה במערב ותעזור האיר את רחובות הגלריה.

את שעותיה אחרונות של השמש הסתובבתי בגלריה והנצחתי במצלמות את הפירוש שלי לקירות הגרפיטי בגלריה הנמוכה בעולם,סיור די ארוך – בן 73 מיצגים.

ובקשה לי אליכם: בקרו במקום הוא מרתק ומקסים – אבל בסיום הביקור קחו איתכם את האשפה שלכם,אפשר להשליכה במיכלי האשפה של חוף קליה הסמוך – והשאירו את ידכם בכיסכם אין לפגוע במיצגי האומנות וכל המוסיף – גורע.

לגלרית התמונות.

תודה,מנחם.

עין גדי,נחל דוד.

עין גדי.

דומה שאין צורך להכביר מילים על שמורת הטבע עין גדי,ברם:בלב השמורה זורם נחל דוד. נחל דוד נובע,בעין השולמית,במעיין שנגרם כתוצאה מהשבר הסורי אפריקאי. משם זורם הנחל מזרחה ובדרך נופל במפל דוד שמזין את השמורה במימיו,ובעוד כמה מפלים בדרך,עד שנשפך לים המלח.

שמורת הטבע עין גדי מכילה בתוכה מספר אלמנטים ארכיאולוגים כמו:בית הכנסת של עין גדי היהודית וכן מקדש חלכוליתי מרשים.

נחל דוד הוא נחל איתן,ברם:רוב מימו נשאבים על ידי מפעל עין גדי שמבקבק את המים ומוכר אותם בשווקים בארץ כמים מינראלים.

על פי הסכם בין רשות הטבע והגנים ולמפעל,חלק מהמים מוזרמים לאפיק נחל דוד,ללא כל טיפול,על מנת לשמר את החי והצומח בשמורה.

שמורת עין גדי ניזוקה קשות על ידי האדם,הן מהמבקרים המקום והן מהישוב הישראלי שבסמוך לו. בעשור האחרון הוחזרו לשמורה מיני צמחים ועצים שנכחדו ממנה עקב פעילות האדם,ודרך קבע מבואר כל הצומח שאיננו טיבעי לאזור ואשר פלש לשמורה.

בשמורת עין גדי ישנו מיקרו קוסמום יחודי של חי וצומח היחודי לאזור ולארץ ישראל,והיחודיות שלו נובעת מהחיבור של מדבר ומקווה מים באמצעו,על כן:כל החי והצומח בעין גדי הוא יחודי לשמורה ומוגן על פי חוק.

נמר המדבר הוא תת מין של הנמר. זהו הנמר הקטן ביותר הידוע לאדם. ידוע בעולם על אוכלוסיה של כ-200 נמרי מדבר,והמין הזה נמצא בסכנת הכחדה מידית.

ב-1982 נצפה נמר מדבר בשמורת הטבע עין גדי ואוכלוסית נמר המדבר בעין גדי מנתה כ-9 פריטים. ארבע שנים אחר כך מנתה אוכלוסיית נמר המדבר,בעין גדי,ארבע פריטים בלבד והאחרון שבהם נצפה בשומרון ב-2010.

נכון להיום נמר המדבר נכחד לחלוטין מאיזור עין גדי אם כי ישנן ראיות למספר בודד של פריטים באזור ירדן,לבנון וכאמור בשומרון.

על פי שמועות בלתי מאומתות בשנים האחרונות היו כמה אירועים שבהם נמצאה פעילות של נמר מדברי בשמורת הטבע עין גדי ויתכן כי שמירת המידע הזה בסוד נועדה לאפשר לנמר לחזור לאזור או לפחות לפקוד אותו ללא הפרעה מצד האדם. מכל מקום באופן רשמי,בעין גדי נמר המדבר הוא מין…שנכחד.

מצורפות תמונות מהפארק הלאומי עין גדי,נחל דוד.

לגלריית התמונות.

מנחם.

נחל ערוגות.

נחל ערוגות.

נחל ערוגות הוא אחד הנחלים הארוכים בארץ ישראל. תחילתו באזור אפרת שבהרי השומרון וסופו בים המלח מעט דרומית לנחל דוד הידוע,גם,בשמו שמורת הטבע עין גדי. אורכו של הנחל כ-46 קילומטרים. שטח הניקוז של הנחל הוא כ-230 קמ"ר ועד לנפילתו לשקע הסורי אפריקאי הוא נחל אכזב שוסף לתוכו יובלים של נחלי אכזב בחלק המזרחי של מדבר יהודה.

באזור נפילתו של נחל ערוגות לשקע הסורי אפריקאי נפרץ מעיין שממנו והלאה זורמים מים מתוקים בערוץ הנחל,כל ימות השנה. שמורת הטבע,נחל ערוגות,מתחילה במעין ערוגות שנופל מגובה של כמה עשרות מטרים לנקיק נחל ערוגות ומסתיימת קרוב לשפך הנחל למרגלות קיבוץ עין גדי.

מתחילתו,באגן הניקוז שבאזור אפרת,ועד שנשפך לים המלח נופל הנחל כ 1350 מטרים. שפיעת מעיין ערוגות נמצאת בגובה של כ-500 מטרים,מעל לפני הים,והוא זורם בנקיקו עד לגובה של כ-410 מטרים מתחת לפני הים.

בערבית,חלקו התחתון של נחל ערוגות,נקרא אלעריג’ה קרי:הנחל שסטה ממסלולו. השם הזה ניתן לו כי באזור השבר הסורי אפריקאי סוטה נחל ערוגות ממסלולו במגמה דרומה ואז פונה מזרחה אל ים המלח.

ועדת השמות הלאומית החליטה לשמר את שמו הערבי של הנחל ועיברתה אותו מאלעריג’ה לנחל ערוגות.

לפי גרסה אחרת שם הנחל מגיע מערוגות האפרסמון,פרי שגודל הערוגות באזור עין גדי על מנת להפיק בושם ממנו. האפרסמון הזה איננו מזוהה עם צמח הידוע לנו כיום וככל הנראה כשפסק גידלו ועיבודו לבושם,בתחילת התקופה הביזנטית,אבד מקורו לעד.

מי נחל ערוגות,כמו גם מי נחל דוד,נשאבים למפעל מים עין גדי מבוקבקים,ונמכרים בארץ כמים מינראלים. על פי הסדר בין רשות הטבע והגנים ומפעל עין גדי חלק מהמים מושבים לטבע,ללא טיפול כלשהו,על מנת לשמר את החי והצומח בנקיק נחל ערוגות ובנחל דוד הסמוך.

לפניכם תמונות שצילמתי בנחל ערוגות,בחלקו המזרחי של הנקיק,ובחופו המערבי של ים המלח.

לגלרית התמונות.

מנחם.

אמת המים של קיסריה.

ראשיתה של קיסריה הוא במגדל סטראטון ומתוארך לסוף התקופה הפרסית. במגדל סטראטון היה נמל ששימש את הפניקים ונשלט על ידי מושל דור. מגדל סטראטון נמצא צפונית לעיר הרומית שהיא גן לאומי קיסריה.

בשלהי התקופה הפניקית השימוש במגדל סטראטון מפסיק מסיבה לא ידעה והאתר ננטש.

ב-25 לפנה"ס מחליט הורדוס לבנות עיר נמל רומית דרומית למגדל סטראטון,במיקומו של הגן הלאומי קיסריה. הבנייה אורכת כ-12 שנים ובשנת 13 לפנה"ס נחנכת העיר והנמל שלה משמש כנמלה הימי הראשי של פרובינציה יאודיאה בראשות הורדוס.

כדי שהעיר תתקיים בונה הורדוס אקוודוקט שמוביל מים ממעינות שוני,ליד בנימינה,לעיר. האקוודוקט הזה פועל מראשית העיר ועד לתקופה הביזנטית,אולם פעילותו רצופה בתקלות ובעיות שעיקרן קשור באי יציבות הקרקע באזור כביש 2 של היום והאקוודוקט סבל משקיעות ושברים והעיר סבלה מאספקה לא סדירה של מים,לא סדירה בסטנדרטים,המאוד גבוהים,של האימפריה הרומית.

באחד מאירועי השקיע של האקוודוקט גויס הליגון העשירי,שחנה אז בסוריה,על מנת לשקם את האקוודוקט ואסטלה על כך,ניתן למצוא בכניסה למושב בית חנניה.

בתקופה הביזנטית חיברו לאמת המים הגבוהה,של הורדוס,אמה נמוכה יתר שהובילה מים מנחל התנינים,ליד מושב בית חנניה,ובסמוך לכניסה לעיר האמה הנמוכה חוברה לגבוהה שהזינה את העיר במי שתייה.

בתום התקופה הביזנטית חדלות האמה הגבוה והנמוכה לפעול בשל תחזוקה לקויה ושחיקה גבוהה ובתקופה הערבית שליטה האחרונים של העיר,מי העיר מסופקים מבורות אגירה וממי הנגר העילי.

בשבת בבוקר ביקרנו בחוף אמת המים שבו נמצאות האמה הגבוהה,של הורדוס,והנמוכה,מהתקופה הביזנטית,זו לצד זו והתמונות מהביקור,כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

ובסרטון:

חוף אמת המים בקיסריה.

מנחם.

סידני עלי

ב-699 נולד עלי אבו טאלב לאבו טאלב דודו של הנביא מוחמד. אבו טאלב היה מהראשונים לקבל על עצמו את האיסלם,והמסורת האיסלמית טוענת שגם עלי,עצמו,קיבל עליו את האיסלם בעודו בן שבע.

דת האיסלם,כמו היהדות והנצרות,איננה מונוליטית ויש בה זרמים שונים,אחד מהם,ןמהגדולים שבהם, זו השיעה. השיעה התפצלה מהזרם הראשי באיסלם,הסונה,והסונים מאמינים שמחליפו היחיד של הנביא מוחמד הוא עלי אבו טאלב.

לאחר מותו של הנביא מוחמד עלי,שהיה האדם בן דת האיסלם הקרוב ביותר לנביא מוחמד,היה היורש הטבעי ברם תומכיו של הנביא מוחמד במדינה חשבו אחרת ולפני שעלי הפך לחליף האיסלם קדמו לו שלושה חליפים אחרים.

כשעלה עלי לחליפות ב-651 אירע הפיצול בין הסונה לשיעה ולמעשה השיעים מאמינים,כאמור,שעלי הוא מיסד השיעה כמו גם יורשו היחיד של הנביא מוחמד.

שלטונו של עלי היה רווי אלימות ומלחמות בעיקר בשבטים ועמים איסלמים שסרבו,קראו תיגר,על חליפותו.

בשנת 656 נרצח עלי ונקבר בעירק של היום.

באיסלם מקובל לתת למסגדים שמות של אנשים,חלקם קשורים בהתהוות הדת וחלקם אנשים חשובים שנטלו חלק בהנהגת הציבור או מתו במלחמות האיסלם.

מסגד סעידנא עלי איננו נקרא על שמו עלי אבו טאלב אלא על שמו של עלי בן עולים לוחם מוסלמי שהשתתף בקרב חיטין שבו הובסו הצלבנים.

עד 1948 בסביבות מסגד אדוננו עלי (סעידנא עלי ששובש בעיברת לסידני עלי) היה כפר ערבי שתושביו נטשו אותו ורובם עברו לגור בשכם,והמסגד היה מעין עקב בקרקע שבחלק המערבי של הארץ. בתוך המסגד נמצא מונומט להנצחתו של עלי בן עולם ובחצרו,על שפת המצוק,בית קברות מוסלמי שלא ידוע מי היו הנקברים בו. בית הקברות איננו פעיל אולם המסגד פעיל ואפילו מאוד.

בין מסגד אדוננו עלי לאפולוניה בנתה עירית הרצליה שביל והמקום הוא חלק משמורת הטבע אפולוניה ופתוח חופשי לציבור.

בשבת,שעברה,ביקרנו במקום והינה מה שקלטה עין העדשה.

לגלרית התמונות.

מנחם.

הליוס והקיקיון המצוי.

ב-20 בצדמבר 1922 מנצח הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה,שהחלה עם המהפכה הבולשביקית שלוש שנים קודם לכן וברית המועצות החלה להתקיים. לאחר מלחמת העולם השנייה מחולקת ההגמוניה באירופה ומזרח אירופה הופכת לחלק מברית המועצות אם בשלטון ישיר ואם בשלטון בהשפעה ובנאמנות למנהיגות במוסקבה.

ב-21 בדצמבר 1991 מתפרקת ברית המועצות ורוסיה עצמה,הופכת למדינה עצמאית בפני עצמה כאשר בהמשך מתפרקות כל המדינות שהיו תחת חסות ברית המועצות ורובן הופכות למדינות עצמאיות ודמוקרטיות במידה זו או אחרת.

מסך הברזל…נפל.

מקומה של ברית המועצות בקביעת אופיו של העולם,פוליטית,כלכלית ובחלוקת הכוח בין המעצמות,שנוי במחלוקת בין ההיסטוריונים והמדינאים,ברם: מדינות ברית המועצות,שהיו מאחורי מסך הברזל,התנתקו אידאולוגית מהמערב והתפתחו בפני עצמן ובכוחות עצמן.

לרשות ברית המועצות עמד מאגר מוחות וידע שנוצל היטב בענפי מדע כמו:פיזיקה,כימיה אופטיקה ורבים אחרים.

בשל היותה של ברית המועצות סגורה בפני המערב,טכנולוגיות שונות,ואלה בתחום האופטיקה שבהן נעסוק,התפתחו על ידי שימוש במאגר המוחות הסובייטי מכל מדינות הגוש והתפתחו מצרים שונים שחלקם שכיות חמדה עד עצם היום הזה.

ב-1939 מוציאה לשוק חברת האופטיקה קרל צייז עדשת ביוסטאר 58 מ"מ F2. העדשה עובדת בעקרון

של שתי עדשות:חיובית ונגטיבית כאשר החיובית מעט גדולה מהנגטיבית. שתי העדשות נעו,בגוף העדשה,זו לעומת זו או זו מעבר לזו וכך הושגו ערכי הפוקוס של העדשה,במקרה זה:עדשת פריים בת 58 מ"מ.

רעיון העדשות שבמבנה העדשה נקראה עדשות גאוס והוא פותח בסוף המאה ה-19 לטובת טלסקופים לצפייה בגרמי השמיים.

ב-1969 חברה סובייטית השם הליוס רוכשת מקרל צייז את הנוסחאות האופטיות של עדשת הביוסטאר. החברה מפתחת,על בסיס הנוסחאות האלה,עדשת פריים 58 מ"מ F2 ומכנה אותה:הליוס-44.

העדשה מפותחת עבור תבריג M42 שהיה בשימוש חברת מינולטה היפנית ובשימוש יצרן המצלמות זניט הסוביטי שהעתיק את הפטנט של התבריג ועשה בו שימוש.

מצלמות זניט היו שכיחות מאוד בברית המועצות ועדשת ההליוס-44 קנתה לה,ובצדק,שם של עדשת פריים בעלת איכות אופטית ותפעולית טובים מאוד.

הליוס פתחה כחמישה מפעלים שבהם יוצרה עדשת ההליוס-44 עבור השוק בברית המועצות,אחת ברוסיה,אחת באוקראינה,אחת בבלורוס,אחת ברומניה ועוד אחד באוקראינה שהוקמה אחרונה ופסקה לפעול…אחרונה.

ב 1992 ירד מפס היצור ההליוס 44 האחרונה ומאז צברה לה העדשה קהל מעריצים רחב מאוד,גם בגלל שכיחותה,ומחירה הזול,וגם בגלל יכולותיה האופטיות הטובות מאוד ובעיקר בגלל יישום לא מדויק של הנוסחה האופטית של קרל צייז ובגללה בשולי התמונה ישנו בוקה עגלגל,יפה פה,שלא ניתן ליצר אלא באמצעות העדשה הזו. התכונה הזו הפכה את העדשה לשכיחה ונדרשת בקרב צלמי פורטרטים וצלמי מאקרו.

מאז החל יצורה של ההליוס 44 ועד להפסקתו היא הייתה מבוססת תבריג ה M42 ברם:מתאמים לעדשות של קנון,ניקון פנסוניק והמצלמות של פנטקס,טרם נמכרה לסוני,יוצרו והפכו את העדשה הזו לחביבה ושכיחה בקרב צלמים עם מצלמות דיגיטליות של היצרנים האלה.

מפעלי ההליוס 44 לא יצרו גרסת עדשה אחת אחידה ושוות ערך אופטית ובאיכות החומרים.יש כעשר גרסאות הליוס 44 כשהטובות ביותר,מבנית,חומרים ודיוק אופטי,הן אלה שיוצרו במפעל בבלרוס. ברם מפעל זה היה הראשון שחדל לפעול ועדשות הליוס 44 מתוצרתו נדירות. שני המפעלים באוקראינה נחשבים למי שיצרו את גרסאות ההליוס 44 הטובות יותר ותוצרתם היא גם השכיחה ביותר,כאשר העשור האחרון לקיומם חלק מחלקי העדשה הפך מברזל/מתכת לפלסטיק.

המפעל ברוסיה ידוע באי יציבות תפעולית וחלק מתוצרתו נחשב באיכות גבוהה וחלק באיכות גרועה עד בלתי נסבלת.

המפעל ברומניה ידוע באיכות הירודה של עדשות ההליוס 44 שהוציא תחת ידיו ושומר נפשו ירחק.

עדשת ההליוס היא עדשה קבועה ללא מיצב,עם פוקוס וצמצם ידניים שכבאחת מתת הסדרות יש פוקוס אוטומטי ובשנייה פוקוס שמכויל,על ידי המשתמש,לערכים שבין X ל Y.

למי שירצה לרכוש עדשת הליוס 44 מומלץ לקרוא נתונים וסקירות על דגם העדשה שמוצעת ולהחליט על כדאיות רכישתה.

ההליוס שאני רכשתי היא מתוצרת המפעל באוקראינה,היא יוצרה בתחילת שנות ה-80 של האלף הקודם הפוקוס שלה…אוטומטי לפי ההגדרות של הליוס,לא ניתן לכייל ערכי פוקוס,בין לבין,ניתן לבחור,ידנית,בפוקוס הרצוי.

צמח הקיקיון המצוי הוא צמח יחידאי במשפחת החלבלובים. מקורו באפריקה,משם התפשט לשאר העולם כולל ארץ ישראל. הצמח ידוע כרעיל לאדם ואין לאכול או לצרוך מפרותיו או עליו בשום אופן. אבל,הוא דוגמן יפה ויחד עם ההליוס 44 יצאתי לצלמו בחצר האחורית…שלי – והתמונות,הן כאן לפניכם ושימו לב לבוקה של העדשה ובעיקר בפינות התמונה.

לגלרית התמונות.

מנחם.

שבע טחנות.

בשוליה הצפון מערביים של רמת גן המודרנית שכן הכפר הערבי ג’ריסה,למרגלות תל גריסה המכונה היום,בטעות,תל נפוליון.

בשלהי התקופה העות'מאנית משמש נהר הירקון למספר תחנות קמח. חלקן ממוקמות מזרחית לכפר הבפסטיסטים צפונית לפתח תקווה,וחלקן,במורד הירקון בתל ג’ריסה.

טחנות הקמח של תל גריסה מכילות שני מבנים באחד פעלו אחד עשר אבני רחיים ובשנייה שבע אבני רחיים. התחנה ובה שבעת אבני הרחיים נתנה למקום את שמו העברי והיא הייתה זו שפעלה לאורך כל תקופת קיומו של אתר הטחינה.

בתחילת המאה ה-19 הוקמו באתר עוד תחנות קמח,שרובן לא שרדו,ובשוליהן הוקמה מעגנה לסירות ובית קפה. חקלאי המקום הגיעו לאתר,לרוב בסירות,ושהו בו למשך כמה ימים עד שהטחנות סיימו לטחון את התבואה שהביאו. משזה הסתיים הסתלקו מהמקום.

בלילה שבין ה-20 ל-21 בדצמבר 1917 צלחה חטיבה 155 הסקוטית,חלק מהדיוויזיה ה-52 של צבא בריטניה את הירקון באתא שבע טחנות. החטיבה כבשה את המוצב הטורקי שהיה בח’ירבת הדרה,הלא היא רמת החייל של היום,וקבעה את החזקתה של הגדה הצפונית של הירקון בידי המנדט הבריטי.

בשנות ה-20 של המאה העשרים נקנו הטחנות,באתר שבע תחנות,על ידי יהודים ברם ב 1936 הפסיקו טחנות הקמח את פעילותן עקב תחרות עם טחנות הקמח במעלה הירקון והפעלתן הפכה ללא כדאית כלכלית. מאז 1936 ועד היום הטחנות עומדות בשיממונם וללא שימוש.

בין השנים 2000 ל-2001 שוחזר אתר שבע תחנות על ידי עירית רמת גן,עירית תל אביב,רשות הטבע והגנים ופרק יהושוע.

אתר שבע תחנות,כיום,הוא חלק מפרק יהושוע ומשמש כבית גידול ללהקות תנים ששרדו בגוש דן. אוכלוסיית התנים בפרק מנותרת על ידי רשות הטבע והגנים ועירית רמת גן על מנת לשמור על איזון אקולוגי וגם על מנת לשמור את בריאות התנים והציבור.

בשבת בבוקר ביקרנו בשבע טחנות והתמונות,כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.

ערן העכביש.

הוא בא אלי הביתה. תפס,מבלי לעורר כל רעש,את מקומו. בתחילה: נעץ בי את עיניו ואחר כך הסתובב בזירת המיקום,הפנה את צידו האחד,ואחר כך את האחר ולבסוף חשף בפני את אחוריו.

ערן העכביש.

לקח לנו,לי ולערן העכביש,להתרגל זה לזה. משזה קרה,הלכתי לחדר הסמוך,שלפתי מצלמה,עדשה וחצובה והצבתי אותם בסמוך לבימת התצוגה של ערן.

עוד כמה דקות חלפו ערן ואני התרגלנו זה לזה ואפשר היה לפצוח במסע הצילומים.

ערן,בסבלנות בלתי רגילה,דגמן למצלמה,את פניו,עיניו,את צידי גופו ואת…אחוריו.

בסוף הצילומים הסרתי את סט הצילום והנחתי את ערן לנפשו,לסעוכ בבתי אשר חפץ ליבו.

והתמונות מהבוק של ערן,לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.

הפנטגון של כפר סבא.

ב-1931 מחליטים חקלאי כפר-סבא,אז ישוב כפרי,להקים אגודה חקלאית שיתופית שתטפל בשאיבת מים והולכתם לשדות החקלאים ולבתיהם. חברי האגודה היו כל מי שהיה תושב כפר-סבא. לאגודה קראו,בקיצור,מפעל המים או מפעל המים אגודה שיתופית כפר-סבא.

ב-1962 הפכה כפר-סבא לעיר,ובשל קרבתה לעיר הערבית קלקיליה,אז בריבונות ירדן,הוכרזה כישוב ספר.

מפעל המים המשיך להיות ספק המים ומסלק הקולחין של תושבי העיר. עם הזמן גדלה העיר ואי אפשר היה לכנס את תושבי העיר להחלטות בנושא המים ולכן,הוחלט,שתושבי העיר ימשיכו להיות בעליהם של מפעל המים אך ייוצגו במועצת האגודה על ידי נציגי המפלגות שנבחרו בבחירות למועצת העיר. וכך פני הדברים עד היום.

ב-2011 בעקבות חוק תאגידי המים הוקם תאגיד פלגי השרון,תאגיד משותף לעיר כפר סבא (כ 87 אחוז מהון המניות של התאגיד מוחזק בידי עירית כפר סבא) ולכוכב יאיר,צור יגאל (שמחזיקים ביתרת הון במניות בתאגיד).

עם הקמת התאגיד הועברו נכסי סילוק השופכין של מפעל המים לידי התאגיד. מדובר בנכסים בשווי של 270 מליון ש"ח נכון ל 2011. הנכסים הועברו בלא תמורה מצד התאגיד.

לאחר הקמת התאגיד הוא עסק בטיפול בביוב של כפר סבא,וגם כוכב יאיר וצור יגאל,ואילו מפעל המים,שנשאר בבעלות תושבי העיר,המשיך בטיפול באספקת מי השתייה לתושבי כפר סבא ובגביית התשלום עבור התאגיד,כאשר דמי הטיפול בביוב ומס ערך מוסף מועבר לקופת התאגיד והיתרה נשארת בידי מפעל המים.

בסוף מאי 2020 החליט הממונה על האגודות השיתופיות למנות ועד מנהל למפעל המים. פירוש הצעד הוא,בעצם,הוצאת כל תוכן וצורך במפעל המים המקומי והעברת נכסיו,שוב בלא תמורה לתאגיד.

קול קורא של מפעל המים קורה לתושבי העיר להעביר התנגדותם לממונה על האגודות השיתופיות ולמפעל המים ולהשתתף בהליך קבלת ההחלטות לעניין עתיד מפעל המים – שלנו.

יש לציין כי מערכת הולכת המים בכפר סבא היא ייחודית בישראל. כל מים מועלים לנקודה הגבוהה ביותר בעיר,מגדל המים שברחוב בן יהודה,ושם מחולקים לבתי התושבים תוך התאמת לחצים בפיזור המים לחקלאות לתעשייה ולבתי התושבים.

מפעל המים שואב את מי העיר מאקוויפר החוף ואקוויפר ההר. המים מאקוויפר החוף מועברים לשימוש חקלאי בלבד,כי אינם איכותיים מספיק לשתייה,ומי אקוויפר ההר מועברים לבתי התושבים לשתייה ושימושים אחרים. איכות המים בכפר סבא היא מהטובות בארץ.

מתקני האגירה של אקוויפר החוף יבשו בחלקם,ובחלק הצפון מערבי,בתוך התחום המוניציפלי של העיר,נמצאת ברכת מים מתומנת שהפכה למתקן משחקים,לא רשמי,ולקירות גרפיטי לשובבי העיר.

היום,התשיעי ביוני 2020,לעת ערב יצאתי לצלם את הפנטגון של כפר סבא לא לפני שהכנתי את מכתב ההתנגדות שלי השתלטות תאגיד המים על אספקת המים לתושבי העיר ולמפעל המים – שלנו.

והתמונות,כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.