מושב יציץ נמצא באזור כפר בתיה צפונית מזרחית לרחובות. המושב הוקם ב – 1950 ויושבו בו עולים מטריפולי.
צילום של מבנים נטושים מאתגר מאוד,הן בצד הבטיחותי של העניין והן במראה במיוחד שמבנים נטושים מציעים לעין ולעדשת המצלמה. בפאתי מושב יציץ נמצאים מספר מבנים נטושים בקמפוס משלהם. אין לי מידע מדיוק על שימושם של המבנים ומדוע הם עומדים בשמימותם וגם לא לגבי עתידם,ברם:נראה שמדובר במוסד חינוכי כלשהו שננטש ונעזב לפגעי הטבע ולכמה אומני גרפיטי שלא ממש בפליאו ביצירתם.
ביום שישי,האחרון,הכסופה,אני ותיק הצילום שלי שמנו פעמינו לכפר הנטוש ביציץ. מזג האוויר החורפי,ומטר גשם קל,קידמו את פנינו והעין,שלי ושל עדשת המצלמה,שזפו את האתר בהנאה מרובה.
ב 1208 מקימים הצלבנים מבצר קטן באתר יחיעם והוא נמסר לידי המסדר הטבטוני שמקורו בגרמניה. שמו של המבצר הצלבני לא השתמר והוא קיבל את ציון שמו בידי הממלוכים שכבשו או אותו,והרסו אותו עד ליסוד – קלעת ג’דין.
במחצית השנייה של המאה ה-17 דאהר אל עומר,בדואי שהתחנך בקונסטנטינופול,מקבל לידיו קושן שליטה באזור החוף שבין צור לחיפה. דאהר קונה את מעמדו לאחר שנישא לבכירה ממוצא עות’מני תושבת דמשק,שאביה העשיר מוריש לה,עם מותו בטרם עת,את כל הונו. ההון של אבי אשתו מאפשר לדאהר,הבדואי כאמור,לתפוס קשרים במסדרונות השלטון בקונסטנטינופול ולקושן השליטה בחוף כאמור.
מקום מושבו של דאהר הוא בעיר נצרת,ברם הוא מחדש את קלעת ג’דין והופך אותה למבנה מבוצר ומפואר שמשמש אותו,את בני משפחתו ואת חקלאי המקום הערבים. ימי השיא של קלעת ג’דין הוא בתקופת שלטונו של דאהר בגליל המערבי.
דאהר היה ידוע ביחסו המועדף ליהדות הגליל והוא עודד אותם לבוא להתישב בגליל ולפתח את ישובי היהודים.
תקופתו של דאהר בגליל המערבי ידעה קרבות רבים בין השלטון המרכזי בקונסטנטינופול לפחה העות’מנית במצרים,וידע קרבות רבים בהם הפליא דאהר את אכזריותו ונהג לערוף את ראשם של מפקדי חילות המצב מהפחה במצרים שנפלו בידיו.
גם הפוליטיקה המקומית הניבה פנינים לא מעטים וכשדאהר חשש משני אחיו שימרדו בו וירשו את הפחה שלו הוא…ערף את רשיהם.
עם התקדמות חיל המצב של הפחה המצרית צפונה,ברבע האחרון של המאה ה-18 החליט דאהר לנטוש את קלעת ג’דין ולנוס לכיוון העיר המוצרת הקרובה עכו. קרובי משפחתו משהשבט הבדואי שלו,תפסו אותו במהלך מנסותו זו,חיסלו את רעיתו,ירו בו וכרתו את ראשו שהונף בראש קלעת ג’דין למען יראו ויראו.
לאחר מותו של דאהר ננשטה המצודה עד ל 1946 שבה הוקם למרגלותיו קיבוץ יחיעם – שגם נתן למבצר את שמו העברי. חלקים מהמבצר הפכו לעמדות הגנה של צה"ל במלמחמת העצמאות.
בשבת ביקרנו במבצר והתמונות,בעיקרן מתקופתו של דאהר אל עומר,הן כאן לפניכם.
ב – 1938 במסגרת חומה ומגדל עולה לקרקע שבי ציון,בנקודה שנמצאת כמה קלומטרים דרומית לנהרייה. את הישוב מאכלסים עולי העלייה החמישית רובם בני קהילת ברסינגן שבגרמניה. המושב מוקם כמושב שיתופי ומתקיים על חקלאות,גדולי שדה ומשק חי.
ב – 1940 מוקם בית כנסת שהוא העתק מדוייק של בית הכנסת היהודי ברסינגן גרמניה,מקורם של תושבי המקום.
בתחומי שבי ציון נמצאו שתי אבני מייל רומיות שישבו על הדרך בין עכו לצור. במערב הישוב נמצאה כנסיה ביזנטית המתוארכת למאה ה-4 לספירה.
שמורת עין אפק נמצאת בעמק זבולון מזרחית לקרית ביאליק,והיא מקורו של נחל הנעמן. השמורה כולל מעינות וביצות ומשמשת בית גידול לחי ולצומח האופיניים לצפון הארץ. עין אפק נמצאת על ציר נדידת הציפורים המערבי של ארץ ישראל.
ימי ההתישבות האנושית בעין אפק נעוצים בתקופה הכלכוליתית. בתקופת הברונזה התיכונה נוסדה,בעין אפק,עיר כנענית שנמשכה אל תקופת הברזל,הידועה גם כתקופת המלכים,והעיר הכנענית בעין אפק נזכרת בתעודות מצריות מהברונזה התיכונה. בתקופה הפיניקית התקימה עיר בעין אפק ולאחר שנחרבה,כנראה באמצע תקופת הברזל,המקום ננזח.
בראש תל אפק בנו הצלבנים מצודה ששימשה מקור כוח למצודה ההוספיטלרית שבכורדי – מערבית לעין אפק. למרגלות המצודה הוקמו תחנות קמח שסיפקו קמח לעיר עכו.
תחנות הקמח הצלבניות מחליפות ידיים עם כיבוש האזור על ידי האימפריה העות’מנית,והעותמנים מחזקים את המבצר הצלבני לצרכי הגנה על מקור המים ותחנות הקמח.
ב – 1924 רוכשת הקרן הקיימת לישראל את אדמות עין אפק ומקימה במקום חווה לגידול קרפיונים.
במאורעות 1936 מקימים הבריטים מגדל שמירה על המצודה העות’מנית ואת מי מעיין נחל הארגמן סוכרים ומעבירים לחיפה לצורך קירור תחנת הכוח שהקימו בנמל חיפה.
בשנות ה- 60 מדינת ישראל שואבת את מי מעינות הנעמן וכתוצאה משאיבת יתר נגרם נזק כבד לחי ולצומח באתר. עם התגברות המודעות לשימור החי והצומח בנחלי ארץ ישראל,שאיבת המים הוגבלה ושפיעת המעינות,כמו גם הביצה חזרו,באופן חלקי שלא כמו בעברם,ועימם שוקם החי והצומח המקוריים של האתר. שפיעת המעינות וחזרת החי והצומח לאתר התווסף אליו עדר תיאואים שהיה חלק מהנוף של החי בעבר,התיאואים משמשים ליצור גבינה כמו גם לשמירה על האיזון האקולוגי באתר.
בשבת בבוקר ביקרנו את השמורה על מנת לצפות בנדידת הציפורים בנתיב המערבי של הנדידה בארץ ישראל. במקום נצפו כמה סוגים של קורמורנים,צמד שקנאים ודיות.
כדי שייווצר מכתש,נדרשות לפעול,בזו אחר זו,כמה תופעות טבע הכוללות,ים עתיק שנסוג,קימוט ובעקבותיו היווצרות הרים,ואחר כך שוב,הצפה של ים ומשנסוג פעילות של זרימת נחלי מים בשכבות התחתונות של המשקע הסלעי וחתירתם,עד להפלת השכבות העליונות,הקשות יותר – וכך:נוצר מכתש. תופעות ייחודיות אלה אירעו בארץ ישראל,בנגב ובסיני ובסך הכל יש בעולם 7 מכתשי חתירה חמישה מהם בנגב ושניים מהם בסיני.
עד לפני כ-145 מליון שנה היה הנגב מוצף בים.
לפני כ-145 מליון שנה החל הים לסגת והוא משאיר סלעי משקע מאובן ובית,אבני משקע רכים.
לפני 100 מליון שנה ועד ללפני כ-30 מליון שנה שוב הוצף,אזור הנגב,בים והים השקיע מסלע קשה הכולל,גיר,קירטון ודולומיט.
לפני -30 מליון שנה נסוג הים בהשאירו נחלים שזרמו בין המסלע הרך למסלע הנוקשה. נחלי המים המסו את המסלע הרך וההרים,בעלי המסלע הקשה,קרסו אל תוכם – כך נוצרו שבעת מכתשי הסחיפה בנגב ובמדבר סיני.
עד 1942 המכתש הקטן,ובשמו הגאוגרפי מכתש חצירה על שם נחל חצירה שיצר את המכתש וזורם באמצעו,לא היה ידוע ולא צוין במפות ארץ ישראל. ב- 1942 קבוצת מטילים של "מחנות העולים" יצאה לטיול באזור נחל חצירה,כשהיא מלווה במורה דרך בדואי. הקבוצה גילתה את המכתש שגם מורה הדרך הבדואי לא ידע על קיומו. המכתש כונה,בתחילה,על ידם כ"הבור" ובעקבות גלויים נחקר על ידי גאוגרפים וגם – התווסף למפות ארץ ישראל.
ב – 1958 החברה הלאומית לחיפושי נפט ביצעה כמה סקרים,לאיתור נפט,באזור נחל חצירה. נפט לא נמצא אך לצרכיי החיפוש,ולטובת גישה למכתש הקטן,סללה החברה כביש שחיבר את כביש באר-שבע סדום,למכתש הקטן.
ביולי 2019 הכריזה המדינה על המכתש הקטן כשמורת טבע מוגנת וחופשית לשימוש הציבור.
ובקשה לי אליכם: כביש הגישה למכתש הקטן איננו נתוחזק ומצבו רעועה ביותר. חלקים ממנו חסרים,וחלקים ממנן נסחפו במי השיטפונות. ירידה מהכביש מחייבת משנה זהירות אלא אם רצונכם לחתוך,עם שפת הכביש,את גלגלי הרכב שלכם. וזכרו: זכות קדימה,על פי חוק,נותנים ונותנים לרכב שנמצא בעלייה,וכן זה נכון לבעלי הג’יפים המגודלים שחושבים שבמחיר הרכב קנו את הדרך וחוקי התנועה,בכביש הרעועה הזה,הם המלצה בלבד – היא לא!!!
ובמכתש,קחו אתכם את האשפה שלכם,היא מזיקה לחי ולצומח ואין מי שיעבור אחרינו וינקה – תודה.
בשבת,בבוקר,ביקרנו במכתש הקטן,והתמונות,הן כאן לפניכם.
חבצלת הנגב היא צמח מדברי מבוסס בצל והיא דומה,מאוד,לאחותה הצפונית יותר,חבצלת החוף אך קטנה ממנה.
הבצל של חבצלת הנגב טמון עמוק באדמה ובתחילת הפריחה עולה ממנו גבעול שמזדקר מעל לקרקע ובקצהו מופיעה,מאוחר יותר,התפרחת הדומה לתפרחת של אחותה הצפונית.
חבצלת הנגב פורחת בנגב המערבי ובכמה ממדבריות ערב שבירדן לבנון וסוריה. מעבר לאזור הזה היא לא קיימת.
חבצלת הנגב תוארה לראשונה ב-1882 על בוטנאי גרמני בשם אשרסון ושמה העברי מגיע מהתנ"ך אך,בתנ"ך,אין הפרדה בין חבצלת הנגב לחבצלת הנגב.
בילקוט הצמחים של אוירבך והאזרחי,שיצא ב 1930,מתוארת,לראשונה,חבצלת הנגב כמין ייחודי העומד בפני עצמו ואשר אזור גידולה הטבעי הוא בנגב המערבי בלבד,והיא שונה מחבצלת החוף המוכרת באזור החוף הארץ ישראלי.
בכביש המוביל לממשית מצאנו שדה זרוע באלפי חבצלות נגב,בשלבים שונים של הגדילה,והמראה המלהיב והחביב הונצח במצלמה – והתמונות,הן כאן לפניכם.
במחצית הראשונה של התקופה הנבטית התיכונה,תחילת המאה ה-1 לפנה"ס,מקימים הנבטים את ממשית. העיר שימשה את שיירות הנבטים שהגיעו ממדבריות ערב בדרכן לנמל עזה. ממשית,נמצאת בציר הנבטי שבין פטרה לנמל עזה.
העיר שימשה כתחנת מעבר לשיירות הנבטיות,אך כללה גם התיישבות קבע שעסקה בחקלאות. בתקופה הרומית,קרי בשלהי המאה ה-1 לספירה,התחרות עם הרומאים באספקת תבלינים מהמזרח לנמל עזה ומשם לשאר האימפריה,החלה לתת אותותיה וממשית הפכה מתחנת מעבר לישוב של קבע.
בתקופה הביזנטית ממשית כבר לא משמשת כתחנת מעבר לשיירות הנבטיות. התחרות עם הרומאים,ועם יורשיהם הביזנטיים,נתנה את אותותיה וממשית הפכה לישוב נבטי של יושבי קבע שביססו את כלכלתם על חקלאות ועל גידל סוסים.
הסוסים שגודלו בממשית הם מזן הסוס הערבי וככל הנראה שיבוטו של הסוס הערבי למטרות של רכיבה תחרותית החלו בממשית.
עם עליית הנצרות,במאה ה-4 לספירה תושביה הנבטים של ממשית מתנצרים והביזנטיים מקימים בעיר שתי כנסיות,המערבית והמזרחית שהיא,גם,המאוחרת יותר.
בתום התקופה הביזנטית יורדת ממשית מגדולתה. האוכלוסייה הנבטית,שהתנצרה רובה ככולה,עוזבת את העיר ונטמעת בתושבי הארץ – ובכך בא קיצה של האומה הנבטית ושל התרבות שלה.
שבת בבוקר.עמק בית שאן,הטמפרטורה מתחילה לטפס מעלה ומעל לשדות כפר רופין מתפתחות תרמיקות של של אוויר חם מעלה מן הקרקע אל השמים.
כמה מאות פריטים של חסידות שחורות,שקנאים ועיטי החורש מזהים את התרמיקות ומטפסים בהן מעלה על מנת לגלוש ממרומי השמיים לתרמיקה הבאה – כל זה בדרכן דרומה לאפריקה החמימה.
כמה מאות פריטים של העופות והציפורים הללו נצפו על ידינו והמראה מרהיב ומפעים לב.
כמה מהעופות ומעיטי החורש,נתפסו בעין המצלמה כשהן עושות דרכן מעלה בתרמיקה,זו או אחרת.
בית שאן היא העיר המיושבת ברציפות העתיקה ביותר במרחב ארץ ישראל. ראשית ההתיישבות בבית שאן הוא בתחילת האלף ה-7 לפנה"ס והיא מיושבת,מאז,ברציפות עד היום.
הממצא הארכאולוגי מצביע על תחילת ההתיישבות בתקופה הכלכוליתית,ואחריה,ברצף ובתורם,היונים,המצרים,הרומים,הביזנטיים,הערבים,העות'מאנים והישראלים של מדינת ישראל המתחדשת.
בשבת האחרונה ביקרנו בבית שאן העתיקה,בעיקר בממצאים מהתקופה היונית-רומית והביזנטית. עוד נחזור לשם,לביקור בשאר הממצאים מהעיר המופלאה הזו.
בעת חלוקת ארץ ישראל בתקופת ההתנחלות הישראלית המקראית הוקם הישוב הראשון בכוכב הירדן, ככל הנראה בשטח שבט יששכר. בעת מסעות הכיבוש של האימפריה המצרית הוקם במקום אתר התיישבות,שלא החזיק הרבה זמן מעמד ונזנח. במאה ה-3 לספירה שוב יושב כוכב הירדן בישוב יהודי שנקרא:כוכב. בחפירות נמצאו שרידים מהתקופה לרבות בית כנסת,שאבנים ממבנה בית הכנסת מצאו דרכם למבצר הצלבני.
המבצר הצלבני הוקם בתקופת ממלכת ירושלים הראשונה. המבצר הוא הישג ארכיטקטוני ראשון במעלה. זהו המבצר הצלבני הראשון שנבנה בשיטה של מבצר חיצוני מוקף חומה וחפיר,ובאמצעו מבצר נוסף שהוא שימש את עיקר החיים באתר. מבנה של מבצר בתוך מבצר של כוכב הירדן מהווה הישג ארכיטקטוני שחוקה,בהמשך,במקומות שונים בארץ ובאירופה.
ב 1219 לאחר שממלכת ירושלים השנייה,של הצלבנים,קרסה והארץ נכבשה על ידי צאלח-א-דין נכנעו יושבי המבצר למוסלמים לאחר מצור של כשנה וחצי שבו מבנה המבצר הוכיח את עצמו ולמעשה המבצר הכפול מעולם לא נכבש.
בעת החדשה התיישבו באזור האתר תושבים ממוצא בדואי וכינו אותו כוכב הרוחות,שם שנשאר עד היום.
במאי 1948 הוחזק המבצר,כמעוז צבאי,על ידי חיל מצב ערקי. בבוקרו של יום,התגנבו חילי גולני למבצר וכבשו אותו מידי חיל המצב הערקי שנס על ליבו.
ב 1963 הוכשרה דרך הגישה לכוכב הרוחות והאתר נפתח לביקור הציבור.
בבוקרה של שבת ביקרנו בכוכב הרוחות והתמונות,הן כאן לפניכם.
