כביש עשר הוא הכביש הרביעי באורכו בישראל אחרי,בסדר עולה,כביש 6,כביש 40 וכביש 90. הכביש במלוא אורכו עובר לצד הגבול הבין לאומי בין ישראל למצרים.

עם תחילת הנסיגה של ישראל מסיני,בראשית שנות השמונים,הוארך דרומה,מציר פלדלפי והכביש קיבל סימון של כביש ארצי מספר 10. הכביש נפתח לתנועה ב-1986 כאשר התנועה בכביש הוגבלה לשעות היום בלבד.

לאחר נסיגת צה"ל מרצועת עזה ציר פילדפי נקטע והופסקה השתייכותו לכביש עשר. במהלך השנים קטע נוסף של כביש עשר,בין פתחת נצנה צפונה,נסגר לתנועה והוא בשימוש צה"ל בלבד. ב – 2011 אירע פיגוע טרור,משלוב,בכביש עשר ובכביש 12 בסמוך לגבול עם מצרים. בעקבות הפיגוע נסגר כביש עשר לתנועת אזרחים למלוא אורכו ובכל ימות השנה,למעט מספר חגים,שבהם הכביש נפתח לביקור של ישראלים בנופי הכביש ובשעות היום בלבד.

הכביש נבנה בלווי צמוד של פקחי רשות שמורות הטבע על מנת להגיע למינימום של פגיעה בחי בצומח ובנוף שבתוואי הכביש.

בתואי כביש עשר הוקמה גדר במציינת את הגבול הבין לאומי בין ישראל למצרים והונחו בו אבני גבול המצינות את הגבול הזה. עם השנים גדר המערכת נפרצה,נסחפה והפסיקה לתפקד. ב- 2010,בעקבות רבוי הסתננויות של פליטים מאפריקה לכביש 10 וילשראל דרך הגבול עם מצרים הוקמה גדר חדשה,למלוא אורכו של הגבול ולאורכו של כביש 10.

הכביש מוגדר כדרך נוף וועדת השמות הממשלתית קבעה לכביש את השם "הדרך אילתא".

בחנוכה נפתח הכביש לביקור ישראלים,ממעבר ניצנה,בצפון,ועד לחיבור עם כביש 12,בדרום. חלק מהתוואי הזה עשינו בשבת האחרונה.

רכבת החיג’אז בעזוז:

במהלך מלחמת העולם הראשונה האמפריה העותמנית חששה מפלישה של בריטניה ממצרים לארץ ישראל. על מנת לשנע כוחות ואספקה החלה בסלילת קו רכבת מנחל שורק לקוסיימה שבדרום. תוואי המסילה אומנם הושלם אך בטרם הספיקו הטורקים להשתמש בקו הרכבת כבש אלנבי את ארץ ישראל.

במהלך נסיגתם מהנגב צפונה,פרקו העותמנים חלקים נרחבים ממסילת הברזל שורק קוסיימה,אך בחופזם חלקים מתוואי המסילה,כמו גם חלק מהמסילה עצמה הושארו בשטח – ללא שימוש מעולם.

בצמוד לישוב עזוז,שבנגב,הוקמה תחנת רכבת ומרכז לוגיסטי של הצבא העות’מני. חלק,קטן,ממסילת הברזל ושני קרונות,ממנה,שוחזרו וגם בה ביקרנו כשעשינו דרכנו צפונה מהביקור בכביש עשר.

והתמונות,משני האתרים האלה,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

שבת בבוקר,אנחנו משאירים בירכתי הכסופה את מרכז הארץ הגשום ואת חרטומה לעבר מכתש רמון.

מכתשי חתירה הם תופעת טבע ייחודית שבה ים קדום מיצר שכבת קרקע רכה,יחסית,מעל למסלע היסוד של קרום הכדור הכחול שלנו. מתחת למסלע הרך זורם לו נחל אכזב שבמשך מליוני שנים חותר תחת למשקע הימי עד שהוא קורס ונעלם והתכסית הקשיחה יותר של מסלע הכדור שלנו חשף והופך למכתש.

בעולם שבעה מכתשי חתירה חמישה בהם בתחומי ארץ ישראל ושניים מהם:בסיני. אין עוד.

מכתש רמון הוא הגדול והמרשים במכתשי החתירה שעל הכדור שלנו. מכתש רמון הוא שמורת טבע וגם שמורת טבע נקייה מאור שהוכרזה,ככזו,על ידי אונסק"ו.

ואיפה באים המים שחתרו תחת המשקע הימי ויצרו את מכתש רמון? משני מקורות,ממי הגשמים בהרי הנגב שמידי חורף שוטפים בשאונם את ערוצי הנחלים שבמכתש רמון וממשיכים לחתור בו וממימיו של מעיין הסהרונים – לשם מועמדות פנינו.

עין סהרונים נמצא בשער המכתש והוא איתן כל ימות השנה. מימיו זורמים ממנו לנחל נקרות,שמתחבר אליו בפרסת הנקרות ומשם ממשיך לנחל רמון הנחל שזורם מלוא אורכו של המכתש ואחראי ליצירתו.

למרגלות עין סהרונים הקימו הנבטים מיצד שהיה על דרך הבשמים ממפרץ עדן לנמל עזה. מימיו השופעים של הסהרונים יחד עם המצאתו על דרך הבשמים הביאו לבניית המיצד,שבו חנו חניית לילה שירות המור והלבונה באכה עבדת ומשם לנמל עזה.

הנוף במסלול עין סהרונים,פרסת הנקרות,ובמעבר על פני המיצד הנבטי,הוא רב הוד ועצום שהעין,והנפש,מתרגלים לקבל,ועין המצלמה… קצת פחות.

ובכל זאת מעט מההוד וההדר של הדרך שעשינו,כאן לפניכם – בתמונות:

לגלרית התמונות.

מנחם.

אחד ממאפיינה הייחודיים של התפתחות העיר כפר סבא הוא: הקמה של שיכונים בגבולות המרוחקים של השטח המוניציפלי של העיר. בתחילה היו השיכונים האלה,מנותקים מהרצף המוניציפלי של העיר ובמשך השנים גדלו השיכונים,והגרעין המרכזי של העיר,התחברו להם והפכו לרצף מוניציפלי אחד.

גם המאה ה-21 ממשיכה העיר להתפתח על דרך זו ובראשית המילניום מוקם,בפאתיה הצפון מערבים של העיר,שיכון שמכונה "השכונה הירוקה",שבתחילתה הייתה מחובר לעיר בכביש אחד והיום בתיה המזרחיים כבר נושקים לרצף המוניציפלי של העיר.

בשלהי 1949 בחלקה המערבי של העיר,בקרבת כביש מספר 4,מתחיל תכנון של שיכון שמקבל את השם שיכון ותיקים. במאי 1950 שמונים מהמבנים המתוכננים בשיכון ותיקים כבר עמדו על תילם ובאוגוסט 1950 הוגרלו הבתים בין תושבי העיר,ואחרים,שנרשמו להגרלת הבתים בשיכון והחל אכלוסם.

במשך השנים התפשטה העיר מערבה ושיכון ותיקים הפך לחלק אינטגרלי מהרצף המוניציפלי של העיר,אם כי,השיכון שמר ושומר על צביונו הכפרי משהו שכולל בתים חד קומתיים מוקפים בפיסת אדמה.

ביום שישי האחרון ביקרנו בשיכון ותיקים,בעץ האלון שניטע בו,בשנים עברו,וצמח לו למלוא יופיו וגם,ביקרנו,בגינה הקהילתית שבפאתי השיכון. בסיום הביקור בשיכון סרנו להצטיידות במזון לקראת הירידה למכתש רמון,שעליו עוד נדבר בהמשך…

והתמונות מהביקור בשיכון ותיקים – הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

עוד קצת מעונג שישי,בחוף גדור – החוף הכחול בפאתי חדרה.

לגלרית התמונות.

מנחם.

נחל ציפורי הוא נחל איתן שמתחיל את זרימתו בהרי נצרת ונשפח,במערב,לנחל הקישון. אורכו הכללי הוא 32 קילומטרים.

באזור הכפר ראס עלי,דרומית לנצרת שבגלילהתחתון,זורם הנחל ובקרבתו תחנת קמח שנרכשה על ידי המנזר הכרמליתי במאה ה-18 ומאז היא סגורה,ולא פעילה,ועדיין רשומה כנכס של הכרמליתים. בהמשך זורם הנחל ולאורכו הכשירו שביל נגיש וכבוש שמלווה את זרימת נחל ציפורי בדרכו מהרי נצרת אל עבר הקישון.

לאחר השבוע הסוער והגשום,הנחל גדוש המים ובלא מעט מסימני השיטפון שעבר בו בימי הגשם. ברוב ימי השנה מי הנחל אינם ראויים לשתייה ואפילו לא לשחייה מאחר והוא מזוהם במי קולחין ממכוני הטיהור של ישובי הסביבה. בעקבות השטפון האחרון הזרימה,זו שראינו בשבת,היא של מים נקיים.

עין המצלמה צדה את סביבת הזרימה של הנחל באזור ראס עלי,וגם את שאריות הסחף והזיהום מעשה ידי אדם,שעברו באפיק נחל ציורי – והתמונות הן כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.

ציפורי,קיבלה את שמה בשל מיקומה בראש תל המשקיף על הגליל התחתון ממעוף הציפור. תחילת הישוב בעיר מתוארך לתקופת אלכסנדר ינאי סביב 103 לפנה"ס והיא יושבה,ברציפות,עד למאה ה -13 לספירה או אז נעזבה וחלקים ממנה נחרבו ברעידת אדמה.

שיאה התרבותי של ציפורי מגיע במאה ה – 3 לספירה ובתקופה זו,ואחריה בתקופה הביזנטית, מתמלאת ציפורי בפסיפסים מרהיבים ביופים ומרתקים בכמות הממצא בהקשר של פספסים,כמות שאין לה אח ורע בארכיאולוגיה של ארץ ישראל.

בשבת ביקרנו בעיר ובממצאיה,וכמה מהפספסים שנמצאו בה ניצודו על ידי עין המצלמה,והרי הן לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.

שמורת הטבע גדור נמצאת לחוף ים התיכון ממכמורת,שבצידה הדרומי,ועד למבואותיה הדרומיים של גבעת אולגה בחדרה בחלקה הצפוני.

חוף גדור,הוא חוף רחצה מוכרז ומנגד הוא חלק משומרת הטבע גדור,ונקרא גם החוף הכחול.

החוף,שבחלקה הדרומי של גבעת אולגה,שונה,במעט,מתכסית הקרקע ותכסית הים של החלק הדרומי יותר של השמורה.

בשישי אחר הצהריים ביקרנו בחוף הכחול על מנת לשזוף את העיינים,ואת עין העדשה,במפרצונים הלבנים המאפיינים את החוף וגם ברכס הכורכר שנוגע,במקומות אחדים,בקו המים ומיצר נוף יחודי לחופיה של ארץ ישראל.

מעט גשם ושעת ערביים מרהיבה ביופיה היו בחלקנו בעת הביקור בחוף,והתמונות שנלקחו שם – הן כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.

שבת בבוקר. החזאים מבטיחים בבוקר שאריות של גשמי הסער של הערב הקודם,ובהמשך:ממטרים פזורים במישור החוף. אנחנו שמים פעמינו לפרק הלאומי נחל תנינים,ובתוכנית להמשיך משם לחורש בגבעת עדה ולקנח בביצה מדרום לחדרה – כל אלה בעקבות הנרקיס הסתווי שנמצא עכשיו בשיא פריחתו.

בפרק נחל תנינים מקבלים אותנו שמיים מעוננים עם תאורה מהטובות שאפשר לבקש,כמו גם גשם מזרזף אך לא מטריד. בפרק הזה התקלנו בשלל סיתווניות,מרבדים של נרקיס סתווי,שבלולים וחלזונות מים.

בחורש של גבעת עדה ציפנו למצוא פריחה של חלמונית מקומית אך נראה שאחרנו,בשבוע,את שבעת ימי פריחתה בשנה. מזג האוויר והתאורה עדיין האירו פנים ושזפנו עיננו בעצי האלון המקסימים שבגינה העירונית הזו.

בביצת חדרה ציפו לנו מרבדים של נרקיס סתווי וגם עדר כבשים שלכיך בתיאבון גדול את העשב במקום.

קצת רטובים ומלאים החוויה של מראה וצילום חזרנו לכפר סבא – והתמונות,שצדה עין המצלמה,הן כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.

בתחילת המאה הקודמת על גיבעה נישאת הצופה אל פרדסים בפאתי כפר גבירול,שברחובות,הוקמה וילה ששימשה את משפחת שהין בני כפר קובייבה. בתחילת שנות ה- 50 של המאה הקודמת,ננטש כפר קובייבה ועימו הוילה של משפחת שהין ספק באקט של גירוש. משפחת שהין עברה להתגורר ביפו ובשדות הכפר הוקם כפר גבירול,היום אחת משכונותיה של העיר רחובות.

אזור קובייבה מיושב מתקופת הברונזה וחפירות ארכיאולוגיות גילו שרדים של עיר,מתקופה זו,בשם אלתקה הידועה.ממקורותינו,כעיר של הלווים.

לאחר נטישת הוילה של משפחת שהין היא שימשה,חליפות,כמקום מושבם של חסרי בית. לבעליה של הוילה הפך מנהל מקרקעי ישראל,כממונה על נכסי נפקדים,שהשימוש של המבנה על ידי חסרי בית לא נשא חן בעיניו וכנגד המבנה הוצא צו הריסה.

עירית רחובות,שהבינה את חשיבותו הארכיטקטונית וההסטורית,של המבנה מיהרה להכריז עליו כמבנה לשימור על סמך העובדה שהוילה נמצאת בשטח השיפוט של עירית רחובות.

המבנה נמצא בהליך של הכרזה על מבנה הסטורי לשימור,אך מנהל מקרקעי ישראל מיהר לממש את "זכויותיו" באתר ומילא את המבנה בכ – 70 קוב בטון,על מנת להקשות את השימוש בו על ידי חסרי בית.

את המבנה,או מה שנשאר ממנו לאחר שמולא בבטון,מעטרות כמה יצירות גרפיטי נאות למדי שבוצעו על ידי אמנים אנונימיים. מעבר ליצירות הגרפיטי וההרס שזרע מנהל מקרקעי ישראל בוילה מדובר במבנה ארכיטקטוני מראשית המאה הקודמת יפה תואר ומעניין.

בשישי האחרון,לאחר הביקור במושב יציץ,ביקרתי במקום והינה כאן לפניכם את שקלטה עין המצלמה.

בתקווה שהליך השימור יסתיים בקרוב על ידי עירית רחובות והמבנ לא רק יזכה לשימור המגיע לו הוא גם ישופץ וינוקה ויהווה אבן שואבת לחובבי ארכיטקטורה של ארץ ישראל.

פרטים נוספים,ומרתקים,על הוילה של משפחת שהין בקישור הזה: מכאן.

לגלרית התמונות.

מנחם.

לא רחוק מהמבנים הנטושים במושב יציץ ניצבת תחנת הרכבת הישנה של יציץ נען. תחנת הרכבת הוקמה בימי המנדט הבריטי ושימשה כצומת רכבות בין ירושלים ובאר-שבע.

בתחילה שימשה תחנת הרכבת הזו לרכבות משא שהעמיסו במקום פרי הדר והעבירו אותו לנמלי ישראל הנדטורית. בשנות ה-40 של המאה הקודמת,החל שימוש בתחנה כתחנת נוסעים לרכבת בין ירושלים,באר שבע ותל אביב. שיאה של התחנה היה בשנות ה – 60,של המאה הקודמת,כקו נוסעים בין באר-שבע ותל אביב עם עצירה בתחנה לטובת הנוסים לשני היעדים האלה.

ב – 1992 הופסק השימוש בתחנה הזו באופן סופי. רכבת ישראל שיפצה את התחנה אטמה אותה וחסמה אותה בגדר שאיננה מאפשרת גישה למבנה ההhסטורי עצמו. אף כי התחנה איננה בשימוש עוד רכבת ישראל משתמשת בשלושת המסילות שבה לרכבות מסע ולרכבות נוסעים בקו לבאר שבע.

לאחר ביקור בכפר הנטוש של יציץ קפצנו,הכסופה ציוד הצילום ואני,לתחנת הרכבת הישנה ביציץ ונשלחו שם מספר תמונות בטרם אויימתי על ידי מרכז הבקרה של רכבת ישראל במפגש,לא נעים,עם משטרת ישראל.

והתמונות,הן כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.