כקילומטר דרומית לגשר בנות יעקוב,אחד ממעברי הירדן העתיקים לאורכו של הנהר,נמצא תל. ראשית התל היא בתקופת הברונזה שבו היה,חליפית,ישוב שנועד להגן על מעבר הירדן ישוב שפעל,לסירוגין,מתקופת הברונזה ועד לכיבוש הערבי של ישראל מידי הצלבנים.
במאה ה-12 בתקופה שבה המוסלמים התדפקו על שערי הארץ פנו אבירים מהמסדר הטמפלרי למלך בלדווין הרביעי,מלך ירושלים הצלבנית,בבקשה לבנות מבצר על מעבר הירדן בבנות יעקוב,על מנת להדוף את האויב המוסלמי. בלדווין,לא רק שהסכים אלא שהגיע למקום ושהה בו כמה שבועות שבמהלכן החלו האבירים הטמפלרים בבנית החומה של המבצר.
לאחר השלמת בניית החומה ותחילת העבודות על המבצר עצמו,הגיע חיל חלוץ של הצבא המוסלמי ובהתקפת מחץ כבש את התל שממילא היה בהליך בנייה שמאז ומעולם – לא הושלם.לאחר הכיבוש המוסלמי התל ננטש לעד.
למרגלות התל זורם נהר הירדן והשנה,לאחר החורף המבורף,הירדן מלא בשצף של מים שעושה דרכו דרומה אל עבר הכנרת.
מצד עתרת יושב בדיוק על החלק הפעיל של השבר הסורי אפריקאי. החפירות באתר גילו תזוזה של חומות התל תזוזה בצד המזרחי של 2 מטרים צפונה ובצד הדרומי תזוזה של חצי מטר דרומה סך כל מפתח של 2.5 מטרים שהם תוצאה של תזוזת הלוחות הטכטונים שיצרו את השבר הסורי אפרקאי,ואת החרמון ורמת הגולן,שבה בקרנו – תזוזה הממשיכה גם היום ומנוטרת באופן קבוע על ידי מד לייזר אלקטרוני מדויק להפליא שנמצא משני צידי השבר בקן הכביש שחוצה את גשר בנות יעקוב.
בטרם הדרמנו מהרמה חזרה הביתה עצרנו לביקור במיצד עתרת ובזרימת הירדן למרגלותיו,והתמונות:הן כאן לפניכם:
באפריל 1938 בעיר ניו-יורק,נולדה גייל ביתם היחידה של אסתל וג’ונתן רובין. לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת מישיגן,עובדת גייל כעורכת בהוצאת ספרים בניו-יורק ועוסק,בו בעת,בצילום עיתונאי.
זמן קצר אחרי שהחלה לעבוד בהוצאת הספרים חולה גייל בסרטן ובסוף שנות ה -60 היא מחלימה ממנו.
ב – 1969 מגיעה גייל לביקור בישראל,מתאהבת בארץ וקובעת בה את מקום מושבה הקבוע כשהיא עוסקת,לפרנסתה,בצילום עיתונאי. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים,מצטרפת גייל לכוחות הלוחמים בחזית הדרום ועם חציית התעלה גייל היתה לאזרח הישראלי הראשון שכף רגלו דורכת באדמת אפריקה המצרית. גייל שולחת מתמונותיה לאמצעי התקשורת והן מפורסמות מיד עם מעבר הכוחות לאדמת אפריקה.
לאחר המלחמה מחליטה גייל להקדיש עצמה לצילום נופיה של ארץ ישראל כולל החי והצומח שבה. צילומיה מתפרסמים בעולם וזוכים להערכה רבה הן בפן האומנותי והן בהיותה פורצת דרך כאישה בתחום צילום גברי למדי.
11 במרץ 1978 שבת אחר הצהריים. גייל רובין מגיעה לבריכות הדגים של קיבוץ מעגן מכאל. היא תופסת, לעצמה,עמדת תצפית סמוך לחוף הים וצופה בצפרים על מנת לאתר צילום. מן הים מגיחים 11 מחבלים שנתקלים בגייל,יורים בראשה והורגים אותה במקום. המחבלים מנסים לפרוץ למכוניתה של גייל,אך מוצאים אותה קטנה מידי עבורם. הם משאירים את גייל למותה,מגיעים לכביש החוף חוטפים נהג מונית ומיד אחר כך חוטפים אוטובוס אגד שבו חברי אגד וילדיהם שחזרו מטיול בצפון. סמוך לצומת גלילות מצליח הצבא לחסל את המחבלים לאחר שפוצצו את האוטובוס על יושביו. באסון,הידוע כ"אוטובוס הדמים" נהרגו 35 בני אדם וגייל רובין ההרוגה ה-36.
מתוך הערכה לעבודתה של גייל רובין – ולזכרה:החלטתי לפתוח בפרויקט של צילום הארץ,נופיה,החי והצומח ובפתיח לפרויקט יצאתי ביום שישי האחרון לבריכות הדגים בקיבוץ מעגן מכאל. גשם ורוח עזה קיבלו את פני וכמה קורמרנים,פרפור עקוד וענפות קיבלו את פני וניצפו,כמוני,נרטבים בגשם ונאבקים במשבי הרוח.
נחל תבור,מתחיל את דרכו בהרי נצרת שם הוא מנקז אל ערוצו את מימיו. מהרי נצרת זורם הנחל מזרחה,עוקף את הר התבור,מדרום,ממשיך מצפון לקיבוץ גזית ומשם ממשיך מזרחה ונשפך לירדן בסמוך לכביש 90.
בחלקו העליון,אזור שמורת הטבע נחל תבור,הנחל אכזב ומים זורמים בו במהלך החורף בלבד. בחלקו המזרחי הנחל איתן וזורם כל השנה.
לאפיק נחל תבור משמעות גיאופוליטית גדולה. בעבר שימש אפיק הנחל שיירות מסחריות שנעו בדרך המזרח,מים המלך לאורך עמק הירדן צפונה,ואשר רצו להגיע למרכזים העירוניים של ארץ ישראל,קרי מגידו וחצור. השירות עלו באפיק הנחל מערבה על מנת לעשות כן. החשיבות הגיאופוליטית הזו נמשכת מהתקופה הנבטית ועד לתקופה הערבית,והמצודה בכוכב הירדן היא אחת הדוגמאות לחשיבותו של נחל תבור במעבר של מסחר מעמק הירדן מערבה אל תוככי ארץ ישראל.
שמורת הטבע שבנחל תבור מוכרזת ממעט צפונה לקיבוץ גזית ועד לשפך הנחל לירדן. החלק המערבי יותר,אזור הר תבור ואגן הניקוז של הנחל בהרי נצרת אינם חלק מהשמורה המוכרזת.
בבוקרו של שישי,הראשון מיד עם הסרת הסגר והאפשרות לבקר בטבע,ביקרנו בשמורת תבור למרגלות קיבוץ גזית. את פנינו קיבלו שלל פרחים וביניהם:כלניות,רקפות,תורמוס ואפילו נורית אחת.
אינני נוהג לציין את מפרט המצלמות והעדשות בהן אני עושה שימוש אך הפעם,אחרוג ממנהגי זה: התמונות של מגוון הצומח בשמורת תבור צולמו בעדשת הליוס קסם אופטי שיוצר בברית המועצות לפני כמה וכמה עשורים.
נחל אלכסנדר הוא אחת מנחליה האיתנים של ישראל. אגן הניקוז שלו נמצא בהרי שכם ובסביבת העיר שכם,משם הנחל זורם מערבה,רובו ככולו בעמק חפר ונשפך לים התיכון בין המושבים בית ינאי ומכמורת,צפונית לנתניה.
חלקו התחתון של הנחל מוכרז כשמורת טבע ואחד האקסמפלרים המיוחדים לנחל הוא אוכלוסיית הצב הרך,פריט המצוי בסכנת הכחדה.
לגבי שמו של הנחל ישנן שתי גרסאות,הראשון: בראשית המאה ה – 1 לפנה"ס,כובש אלכסנדר ינאי את האזור שבו זורם הנחל ושמו של הנחל ניתן על שמו. השנייה: לא רחוק משפך הנחל לים,נמצאת אחוזתו של אסכנדר אבו זבורה שבסוף המאה ה- 19 היה יצואן גדול,ועשיר מאוד,של אבטיחים למצרים. האבטיחים,שגודלו בעיקר באזור שכם,נשפכו לנחל וצפו במורדו עד לאזור אחוזתו של אסכנדר,שם נאספו מהמים,הועמסו על ספינות קלות,שעשו דרכן לנמל אלכסנדריה במצרים,שם נמכרו לצריכה מקומית.
שמו של הנחל בערבית נהגה כנחל אסכנדר ומכאן סביר שמקור שמו הוא דווקא בסוחר האבטיחים העשיר ולא באלכסנדר ינאי שמבחינה הסטורית,כיבוש אזור הנחל היה מעשה שולי וחסר חשיבות אסטרטגית. על כן,סבורתני,ששם הנחל הוא מהמקור הערבי קרי משמו של סוחר האבטיחים.
שבת בבוקר. שבת,מי סופר, חמישית,או רביעית לסגר השלישי,או הרביעי – תלוי מי סופר. במערכת המשפט הישראלית,ובמקורותינו גם כן,שמור הכלל:”אין אדם שם עצמו רשע" ומאחר ולא נתפסתי – חזקת החפות עומדת גם לי,בהקשר של הפרת הסגר.
הכסופה ואני,חמושים במצלמה הגענו לשפך האלכסנדר ממש עם אור ראשון כשעננות אפורה מסייעת לסנן את קרניה העולים של שמש הסגר. חלק הארי מהתמונות שתראו נלקחו כשיחס התמונה על הסנסור של המצלמה שונה מהיחס של חישן מלא,3:2, ליחס של 1:1 שאותו רציתי לנסות וגם לאתגר עצמי בקומפוזיציה שמוגבלת רק לחלקו המרכזי של החישן שבמצלמה שלי.
והתפאורה,התפאורה בפתחו של האלכסנדר אחרי שסער הים – היא:היתה….מושלמת.
מידי שנה צומח ופורח לו שיח הקיקיון שבקצה החניון. בסגר הקורונה הראשון,אפריל ,ביקרתי וצילמתי את הקיקיון הזה במלוא תפרחתו וכשהוא ירוק גאה ומתריס אל סביבתו.
עכשיו,זה כבר הסגר השלישי וסופו של ינואר ודומה שגם הקיקיון הנאמן שלי פורש לו השנה מסביבתו לאות הזדהות עם קורבנות הקורונה בסגר השלישי באכה ינואר .
נחל אוג הוא נחל אכזב הצפוני ביותר בים המלח. אזור הניקוז שלו הוא בהר הזיתים,הר הצופים ואבו דיס שבירושלים והוא נשפך לים המלח ליד קיבוץ אלמוג. תחילתו של נחל אוג ברום 800 מטר ובעת שפיכתו לים המלח הוא יורד בכ – 1200 מטרים מה שהופך אותו לנחל התלול ביותר בישראל מבחינת ההבדל בין רום מוליך המים לנקודת שפיכתו.
המים זורמים בנחל אוג במתווה של שיטפונות ובטרם הוא נשפח לים המלח הקימה קק"ל מאגר מים שאוצר את מי השטפונות,מידי חורף,מים המשמשים את קיבוץ אלמוג.
ערוץ נחל אוג מתחלק לשתי יחידות גאוגרפיות,נחל אוג עליון ונחל אוג תחתון. נחל אוג עליון זורם,מהרי ירושלים,לרוחבו של מדבר יהודה ואילו נחל אוג תחתון נופל ממדבר יהודה לעומקו של השפך הסורי אפרקאי בדרכו לים המלח.
שמו הערבי של של הנחל הוא אל מאכלכ (ישל הגות אל-מקלאך) שפרושו:הנחל שממנו לא ניתן לשאוב מים. לאורך ערוצו העליון של נחל אוג התיישבו,במהלך התקופה הביזנטית,מספר נזירים ויצרו לאורכו לאורות להתבודדות ומנזר אביטימיוס נחשב לחלק מהלאורות של ואדי אוג עליון.
ואדי אוג תחתון חורץ קניון בקיר המערבי של השבר הסורי אפריקאי והוא החלק המטיול יותר של הואדי. יש לשם לב לכך שמסלולו התחתון של הנחל הוא מסלול מעגלי מסומן,ואין לחרוג מסימון השבילים מאחר והחלק הלא מסומן נמצא בשטח אש של צה"ל.
שמו העברי של ואדי אוג נגזר מצמח ששמו אוג קוצני. האוג הקוצני שכיח בנחל אוג עליון ובחלקו התחתון איננו גדל כלל ועיקר.
חריצת הקניון בואדי אוג תחתון שובה עין ומשנה את פניו על פי תדירות ועוצמת השיטפונות בו. אף כי במהלך הקניון של אוג תחתון צריך לטפס בכמה סולמות יתדות הטיפוס איננו קשה ובהחלט שווה את המאמץ ואת היופי הבלתי רגיל של הקניון הזה,יופי שממנו שבעו עיני ועדשות המצלמה שלי.
מישור ימין שוכן דרומית מזרחית לעיר דימונה,שיטחו כ – 100 קמ"ר אך במרכזו של מישור ימין נמצאת הקרייה למחקר גרעיני,הכור הגרעיני של דימונה – ומשכך מירב שיטחו מוכרז כשטח צבאי סגור והתנועה בו,כמו גם הכניסה אליו:אסורים.
כביש 227 חוצה את מישון ימין למלוא רוחבו והתנועה עליו,כמו גם הטבע בסביבתו הקרובה,פתוחים לקהל הרחב עם אי אילו מגבלות של שטחי אש סגורים מהטעמים שהוזכרו מעלה ואחרים הידועים לכל מבקשי נפשה של ישראל אך לא לאזרחיה.
את מישור ימין חוצים שני מוליכי מים אכזבים שאליהם שמנו את פעמינו: גבי ימין ועין ירקעם. שניהם,כאמור,אכזבים ברוב ימי השנה למעט עין ירקעם ששופע קימעה כמעט כל השנה. שניהם נשפכים לנחל חתירה אותו הנחל שבמרכז המכתש הגדול והוא האחראי ליצירת תופעת הטבע היחודית הזו.
לאחר אירוע הגשם,שחלף בתחילת השבוע הקודם,גבי ימין מלאו מים כמו גם גביו של עין ירקעם ושפיעתו של העין התגברה.
לאחר ביקור בגבי ימין ובעין ירקעם חצינו את המכתש הגדול לרוחבו,ובדרך ביקרנו באחת מתופעות הטבע היפות והמענינות של המכתש הזה:גלילי האבנים הנראים כמו עצים שהתאבנו והרוונו את עיניינו במראו מלא ההוד והדר של המכתש.
והתמונות,מחולקות לשלושה אלבומים לשלושת האתרים שביקרנו,הן כאן לפניכם והן מן המעט ששבעה העין ונתפס בעין העדשה:
מעין דן נובע ממאות נקודות שפיעה בראש תל שברום 190 מטר מעל פני הים בליבה של שמורת תל דן. עשרה מטרים מעל לעינות דן ישנה נקודת שפיעה נוספת שנקראת עין לשם וביחד עינות דן הם המעיין השופע הגדול במזרח התיכון. מעינות דן זורם נחל דן למרחק של עשרים קלומטרים ונשפך לנחל החרמון ולשניר וביחד הם יוצרים את הירדן.
בימים כשגרתם עינות דן תורמים את עיקר מימיו של הירדן אולם מידי חורף,לאחר שיטפונות מגשמים בגליל, מאפיל הבניאס של שפיעת מימו של הדן והוא מהווה את מקור ההזנה הראשי של הירדן.
נחל דן הוא נחל יוצא דופן מבחינה הדרוגרפית בנחלי ישראל ובכלל – הוא חסר אגן ניקוז. עד לתחילת שנות ה- 70 של המאה הקודמת היה לדן אגן ניקוז זעיר של כ – 24 קמ"ר ברם אגן הניקוז הזה הביא מי שטפונות עיליים,בימי החורף,שגרמו לזיהום של מי הנחל,שמימיו נשאבים לצרכי שתייה והשקייה של האזור. מדינת ישראל היטתה את אגן הניקוז של הדן לנחל החצבני ומאז הדן חסר אגן ניקוז בעליל. מגוון העינות השופעים בראש הנחל זורם,ברובו,לנחל דן אך גם לנחלים אחרים באזור כמו החצבאני למשל. הדן אינו כולל יובלים כלשהם ומנקודת השפיעה הוא זורם ישירות לנחל חרמון ושניר ללא ערוצי הזנה נוספים כלשהם. במהלך ההסטוריה האנושית הוטו מי הדן לצרכים שונים,השקייה ותחנות קמח למשל.
כפי שאנחנו כבר יודעים שפע מים זורמים מזמן אל קרבו ציויליזציה אנושית. נחל דן איננו יוצא דופן בכך וליד מקורות הדן מתגבשת ציויליזציה אנושית שראשיתה בתחילת האלף ה – 5 לפנה"ס בתקופת האבן החדשה. תל דן מאוכלס עד לסוף המאה ה-4 לפנה"ס ובשלהי התקופה הכלכוליתית הוא נזנח – כמו עוד כמה ציויליזציות שהיו מבוססות מקורות שפיעה במרחב של המזרח התיכון ונזכיר פה את העיר ג’אווה שצפון מזרח המדבר הירדני,שהציוילזציה הככוליתית זונחת אותה באותה התקופה,ושמו של האתר שלי מגיע מדו"ח החפירה של תל ג’אווה.
כאלף שנה מאוחר יותר בתקופת הברונזה מוקמת עיר מדינה בתל דן. את עיר המדינה מאכלסת התרבות הכנענית והיא נקראת ליש. ליש מבוססת על חקלאות שנובעת מסביבת עינות דן אך את עיקר עושרה ועוצמתה היא מקבלת כמקור לבדיל שממנו יצרו ארד. על העובדה הזו אנחנו למדים מכתבי המארות של השכנים מדרום – מצרים שבראשית המאה ה-15 לפנה"ס כובש את ליש תחותמס השלישי.
בראשית תקופת הברזל נחרבת ליש על ידי הבבלים אך לצידה של העיר המבוצרת מתקיים ישוב לא מבוצר שכולל בורות אגירה האופיניים לישוב פרזות של עובדי קרקע. שכבת הבורות בתל דן,כאמור מחוץ לביצורי ליש,מיוחס לתחילת הישוב על ידי הישראלים שהגיעו לדן עם כיבוש הארץ בראשות יהושוע.
במאה ה- 9 לפנה"ס פורחת בדן עיר מבוצרת שהאחראי לביצור ולהפיכתה לעיר משמעותית בתרבות הישראלית הוא אחאב,ברם לפני אחאב ירובעם,מלך ישראל,בונה מזבח בדן ומיעד אותה להיות היורשת של ירושלים לאחר הפיצול בין ישראל ויהודה.
הישוב במבוצר בעיר דן,שכאמור נמצאת ליד ליש הכנענית אך לא בתוכה או במקומה,ממשיך עד לאמצע השלטון הרומי בפרובינקיה פלסתינה – השלטון הרומי מעביר את מרכז השלטון לפניאס הלא היא תל הבניאס. מאז שיורד קרנה של העיר דן,באמצע שתקופה הרומית כאמור,נזנח התל ולא מיושב עוד לעולם.
הארכיאולוגיה המודרנית נדרשה להסביר את העובדה שברבות מערי המדינה שנכבשו על ידי יהושוע לא נמצאו סימנים לכיבוש הרס חומות וכדומה בתקופה ההסטורית במיוחסת לכיבוש הארץ על ידי ישראל בראשות יהושוע. ההסבר המקובל,ותל דן הוא אחת הראיות המובהקות לכך,הוא שבעצם הישראלים לא באמת כבשו את ערי המדינה של יריחו,בית אל וליש אלא התישבו לצידן בישובים פרוזים ובשל תהליכים מאקרו כלכלים,של עליית ערי המדינה בתרבויות של מצרים מסופוטמיה והחיתים,כוחן וחשיבותן של ערי המדינה הכנעניות ירד והתושבים של אותן ערי מדינה כנעניות היגרו,או הוגלו או פשוט נטמעו לתוך הכוח החדש שישבו לצידן בהתארגנות לאומית,מהראשונות בהסטוריה האנושית,של הישראלים והפכו לחלק מעריה של התרבות הישראלית… עד שבאו:הבבלים.
בשבת ביקרנו בתל דן ובשמורת הטבע שבו והתמונות,הן כאן לפניכם:
הפטריות אינן צמח או בעל חי אלא ממלכת חי העומדת בפני עצמה. את המיון של עולם החי והצומח לממלכות ביצע לראשונה חוקר טבע שוודי בשם ליניאוס וזה היה במאה ה – 18 לספירה. בשנות ה – 60 כויל מיון הממלכות של ליניאוס וכלל חמש ממלכות שהידועה בהן היא ממלכת בעלי החיים שאנחנו,בני האדם,חלק ממנה. בשנות השמונים של המאה הקודמת שוב כויל מיון הממלכות ללא שינוי בחלוקה לחמש ממלכות אבל אי אלו יצורים עברו מאחת לשניה.
כבר מחלוקת הממלכות בשנות השישים של המאה הקודמת,הפיטריות מוינו כממלכה עצמאית העומדת בפני עצמה הכוללת כמאה אלף פריטים שמתוכם כשישים חיים על ובתוך גופו של האדם.
הפיטריות אינן מתרבות ברבוי מיני אלא באמצעות נבגים שנושרים מה"כובע" של הפטריה. בחלק מהפטריות מהפטריות הרביה היא חד זיווגית קרי די בנבג אחד שאם נוצרו תנאי המחייה המתאימים הופך לפטריה חדשה ולרביה זיווגית קרי רביה הדורשת מפגש בין נבג זיכרי ונבג נקבי שמקורו בשני כובעים של שתי פיטריות שונות מאותו הסוג. שני הנבגים,הנקבי והזכרי,מתאחדים ומיצרים פיטריה חדשה.
הפיטריות אינן מיצרות פוטוסינטזה,ומכאן שאינן שיכות לממלכת הצמחים,אלא מיצרות אנזימים שזולגים מהגזע של הפטריה לסביבת הגידול שלה,ובאמצעות האנזימים האלה הפיטריה מפרקת את סביבת הגידול שלה למזון הדרוש לקיומה. אף על פי שאנחנו קושרים את מופע הפיטריות עם מופע הגשם לאמור "כפיטריות לאחר הגשם" הפיטריה איננה זקוקה למים לצרכי מחיה הקשר של הופעתן ביחד עם מופעי גשם הוא בכך שהמים מקלים על עבודת הפירוק של האנזימים השונים שמפרישות פיטריות שונות ולכן נראה אותן בעונה הגשומה שגם משמשת אותן לזמן הרבייה.
הביקור בשמורת הטבע דן,בשבת האחרונה,היה לאחר כמה ימי גשם וזימן לנו מפגש מרתק ומאוד מגוון עם ממלכת הפיטריות של עולם החי כפי שבאה לידי ביטוי במרחבי השמורה והתמונות,של כמה מהאקסמפלרים,הן כאן לפניכם:
נהר הנילוס נושא עימו תסחיפי חול למלוא אורכו ממוצאו בנילוס הלבן והכחול ועד לדלתא שבה הוא נשפח לים התיכון. החול הנסחף הזה נשפך לים התיכון ועל פי משטר זרימת המים,והרוח,באגן המזרחי של הים התיכון נישא החול לחופיו המזרחיים של הים התיכון בכלל לחופיה של ארץ ישראל – בפרט.
חוף הים של ארץ ישראל מאופיין בחול הלבן זהוב שמביא עימו הנילוס,מעט מזרחה מקו החוף היו,לאורך החוף בישראלי,דיונות של חול נודד שהוסע לים על ידי הנילוס וממשיך נדידתו בעזרת משטר הרוחות באגן המזרחי של הים התיכון.
ראשית הדגרטציה בחולות הנודדים,באכה חופיה של ישראל,נעוץ בסכר אסואן שעם הקמתו התמעט סחף החול בחלקו הצפוני של נהר הנילוס. עם השנים נחצב החול,מהנילוס,לאורך חופיה של ישראל לצרכי בנייה וכשזה נפסק,בנייה מואצת האזור החוף גרמו לדיונות החול להעלם,למעט שריד אחד שנמצא בין אשדוד,בצפון,לאשקלון,בדרום – אלה חולות ניצנה.
לחולות ניצנה,פאונה וחי יחודי לאזורי חול נודד,ברם: בנייה מואצת בדרומה של אשדוד ובצפונה של אשקלון,יחד עם הקמת מרינות גרמו להתעמטות הזנת תסחיפי החול מהנילוס ובשינוי במשטר הרוחות,מה שגורם לחולות הנודדים בפארק הלאומי ניצנה לנדוד פחות ופחות.
באזור הדרום מזרחי של פארק פעלה,עד אמצע המאה הקודמת,מחצבת כורכר ומשנסגרה התמלאו המחצבות במי תהום מתוקים שהוסיפו לתחיית החי והצומח בדיונות החול של הפארק.לגלרית התמונות.
חלקו הדרומי של פארק חולות ניצנה הוא שטח צבאי סגור מה שתורם,במעט,לתחיית החי והצומח בפרק. החלק הצפוני פתוח לקהל וגם לרכבי ואופנועי השטח שביחד עם הירידה במשטר הרוחות,כתוצאה מבנייה מואצת,בדרום אשדוד וצפון אשקלון כאמור,נדידת החולות בחלק הצפוני של הפארק מואטת והחי והצומח נמצא בסכנת הכחדה.
בשישי אחר הצהרים ביקרתי בחלק הצפוני של הפארק ויחד עם שאריות סופת מזג האוויר בימים האחרונים וחרישת שטחי הדיונות עם רכבי שטח ואופני שטח צילמתי את שיש לפארק הנפלא הזה להציע – והתמונות,הן כאן לפניכם:
והארה לפני סיום: פארק החולות,חלקו הצפוני שלא סגור לביקור אזרחים,איננו שטח מתוחזק ומי שמטייל בו מצווה גם לשמור על הטבע,כן גם אתם רוכבי אופני וכלי השטח,וגם המברים שמתבקשים לשמור על ניקיונו של הפארק ועל החולות שעדיין…נודדים בו.
