מחבר: מנחם לוריא

אמת המים של קיסריה איננה אמה אחת אלא שלוש אמות מים שחלקן נבנו בתקופות שונות. האמה הראשונה נבנתה מעינות שוני אל עבר העיר. האמה נבנתה על ידי הורדוס ונחנכה יחד עם חניכת העיר. האמה הזו נקראת,גם,אמת המים הגבוהה וזמן קצר לאחר הפעלתה הסתבר שמהנדסי הורדוס טעו בתוואי האמה,שעבר באדמות הבוציות של מישור החוף,וכתוצאה מכך חלקים מהאמה,באזור מישור החוף בסביבות כביש 4 של היום,שקעו והיה צורך לחזק את יסודות הקשתות שעליהן הונחה שוקת המים שבו זרמו המים לעיר. עם השנים גדלה קיסריה וצריכת המים שלה הצריכה מקור מים נוסף. השלטון הרומי בנה את אמה ב’ שמקורה הוא בנחל תנינים עליון באזור עמיקם של היום. אמה ב’ זרמה במקביל,ובצמוד פיזית,לאמה א’ וגם היא סבלה משקיעת קשתות המנשא באזור כביש 4 של היום. פעמים רבות הוזעק הלגיון הרומי לתיקון הלקויים והשקיעות של האמה הגבוהה. האמה הגבוהה,על שתי חלקיה,היו בשימוש למשך כ 1200 שנה מהתקופה הרומית ועד לביזנטית,לאורך כל התקופה הזו האמה סבלה משקיעות באזור מישור החוף בכלל ובאזור כביש 4 בואכה ג’אסר א-זרקא בפרט. בתקופה הביזנטית נעשה ניסיון לבנות מעקף לאמה הגבוהה שיעקוף את אזור השקיעה באזור כביש 4 בואכה ג’אסר א-זרקא אך גם ניסיון זה לא פתר את בעיות אספקת המים הרציפה של האמה הגבוהה. בתקופה הביזנטית העיר קיסריה גדלה ויחד עם גידול האוכלוסין היה גידול בצריכת המים. בנוסף האמה הגבוהה,בשל בעיית השקיעות,לא הצליחה לספק את צרכי המים של העיר וגם ספיקת המים במקורותיה של האמה הגבוהה כבר לא היו מספיקים. מקור מים,קרוב,לעיר נמצא בביצות כברה,שמורת הטבע נחל התנינים של היום.הבעיה עם מקור המים הזה הייתה:שפיעת המים בביצות כאברה הייתה נמוכה בכשישה מטרים מהמקום הנמוך ביותר אליו היה צריך לספק מים בקיסריה הביזנטית. כדי להתגבר על כך נבנתה מערכת של סכרים שהעלו את גובה המים לגובה הרצוי והאמה נמשכה מביצות כברה עד לחלק המערבי של האמה הגבוהה שם חוברה אליה ומשם המשיכה לזרום לעיר הביזנטית זו האמה שנראית היום בחוף הקשתות של קיסריה. בחלק הזה,שבו שלושת האמות זורמות יחדיו מצפון לדרום אל עבר העיר קיסריה. שלושת האמות פעלו עד לכיבוש קיסריה על ידי ביבארס הממלוכי שכבש את העיר הרס אותה לחלוטין ומאז לא נשבה עוד. על תיקונים וחיזוקים שביצע הלגיון הרומי באמה הגבוהה,אנחנו לומדים מאצטלות שבהם כיתוב על אודות התיקונים וציון עקב בזמן שמאפשר תיארוך מדויק של התיקון. אצטלות כאלה נמצאו,כמה וכמה,לאורך האמה הגבוהה ומהן אנו למדים על תיקונים ושיפוצים שנעשו באמה הגבוהה בזמנים שונים שבהם פעלה.

מקורו של נחל עמל,אלעאצי בשמו הערבי,הוא בצפון הרי השומרון ומזרח הרי הגלבוע. מי הגשמים,באזורים אלה,מחלחלים אל תת הקרקע ובדרכם מתחממים לטמפרטורה,קבועה בכל ימות השנה,של 28 מעלות. מלבד התחממות המים הם אוספים אתם מלחים שונים כך שבעת נביעתם הם חמימים ומליחים במליחות שאיננה מאפשרת שימוש אדם כמי שתייה אבל מספיק לקיום בית גידול הכולל אמנון,קרפיון עגסלת הירדן וקיפון בורי אם מנות כמה. בשפת הברכה העליונה שנמצאת כיום בגן לאומי גן השלושה נובעים מי נחל עמל,זורמים בברכות יציר אדם שנבנו באפיק הנחל ומשם ממשיכים דרך קיבוץ ניר דוד ולבסוף נשפכים לירדן. נחל שמימיו זורמים כל השנה,גם אם הם אינם ראויים לשתייה,מזמין התיישבות אנושית. המחקר הארכאולוגי מצביע על ראשית ההתיישבות האנושים באתר במהלך תקופת הברונזה התיכונה וראשית תקופת הברזל. תושבי האתר עסקו באריגה והשתמשו במימיו המליחים של הנחל לשם צביעת האריגים שייצרו. אתר הסחנה היה מיושב ברציפות מתקופת הברונזה התיכונה,בתקופת הברזל,הרומית,הביזנטית והערבית שבמהלכה של האחרונה,נעזב האתר ונושב בשנית ב 1936 עם הקמת קיבוץ ניר דוד. בקרבת נביעתו של נחל עמל נוצרה ברכת אגירה ובקצה שלה מפל מים,המפל נוצל על ידי הערבים להקמת תחנת קמח שפעלה במקום עד להקמת מדינת ישראל. במלחמת השחרור נהרסו תחנות הקמח שהיו בערוץ נחל עמל. בתחילת שנות החמישים אחת מהן שוקמה וביוזמה של חבר קיבוץ רמת דוד ובעזרת אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור סביבת הברכות המים שבאזור נביעת נחל עמל הפכו לאתר נופש גדול ומטופח. ב 1958 נפתח אתר הסחנה ונקרא שמו גן השלושה לזכרם של שלושה תושבי האזור שב 1936 נהרגו בעת שרכבם עלה על מוקש שהוטמן בדרכם אל עמק בית שאן לאיתור מקום להקמת יישוב חדש. רשות הטבע והגנים קיבלה לידה את תחזוקת הגן וטיפוחו ומפעילה אותו כגן לאומי מוכרז. ביולי 2024 הוכרז גן השלושה כגן ירוק כלומר מקום שאסור בו להדליק אש בכל סוג שהוא ואסורה בו השמעת מוזיקה.

מערבית לקיבוץ יקום וצפונית לתל אפולוניה ישנו יישוב הידוע בשם ארסוף. השם לקוח משמה של העיר הפניקית ארסוף שהוקמה במיקומו הנוכחי של תל אפולוניה על ידי הפניקים שקראו לה על שם אל הסער הפיניקי:רשף. בגבולו הצפוני של היישוב ארסוף מתחילה שמורת הטבע חוף השרון שנמצאת על רכס הכורכר שמערבי וחוף הים שלמרגלותיו,ומסתיים במכון ויינגייט בצפון. סטטוטורית שטח שמורת הטבע חוף השרון כוללת את תל אפולוניה וכל מה שבינו לבין מכון וינגייט שבצפון כולל היישוב ארסוף. שם היישוב ארסוף הוא בעם כינויי עממי לשני ישובים הצמודים זה לזה:ארסוף ים וארסוף קדם. ארסוף ים. לאחר קום המדינה רוכש מידי המדינה האדמור מגור רבי שמחה בונים אלתר שטח של כ 250 דונם שנמצא על רכס הכורכר צפונית לתל אפולוניה. הרכישה מתבצעת במטרה להקים במקום אתר נופש לציבור היהדות החרדי. האתר מעולם לא הוקם,והשטח נשאר בבעלות חסידות גור,שחליפות הייתה חלק ממשלות ישראל מאז הקמתה ועד להיום במסגרת מפלגת אגודת ישראל על גלגוליה השונים. בסוף שנות השמונים,תחילת שנות ה 90,של המאה הקודמת,מוכרת חסידות גור מגרשים בני 700 מ"ר ובני 1400 מ"ר למרבה במחיר. המגרשים נקנים על ידי כמה וכמה מעשירי ישראל ובסוף שנות ה 90 של המאה הקודמת,היישוב מוכר על ידי המדינה כיישוב בישראל והוא זה הידוע בציבור בשם ארסוף. למרות שהיישוב הוכר על ידי המדינה שטחו וגבולותיו הם שמורת טבע מוכרזת וככזה היישוב איננו כולל מועצה מקומית ואיננו נותן שירותים יישוביים לתושביו. את השירותים האלה,מדואר דרך בריאות פנוי אשפה וכו,מקבל היישוב מהמועצה המקומית חוף השרון. לא כל השטח שנקנה על ידי חסידות גור נמכר למרבה במחיר וכ 60 אחוזים עדיין נמצאים בבעלות חסידות גור,כשראש החסידות דהיום,רבי יעקב אריה,מתגורר בעצמו בארסוף ים. ארסוף קדם. ב 1935 רוכש קורט מנהיים,עולה מגרמניה,כעשרים דונם דרומית ליישוב שפיים. הרכישה מתבצעת מידי חברת אחוזה א’ החברה שהקימה את היישוב רעננה. בעקבותיו של קורט מנהיים רכשו אנשים נוספים,מידי חברת אחוזה א’,שטחים נוספים באתר ושימשו את השטחים האלה לגידולים חקלאיים שסופקו בעיר תל אביב וסביבותיה.השטח הזה מקבל את השם...:שכונת ארסוף. עם קום המדינה הוקמה באזור חוף השרון המועצה המקומית חוף השרון. המועצה מנעה מבעלי הקרקעות הקרקעות בשכונת ארסוף הכרה כיישוב ישראלי מן המניין ותושבי המקום,מעטים במספרם,קיבלו שירותים מוניציפליים ממושב רישפון הסמוך. בעקבות עתירה לבג"צ ב 1997 תושבי שכונת ארסוף קיבלו זכות לנציג משלהם במליאת המועצה המקומית חוף השרון,ברם:שטחי שכונת ארסוף נמצאים בשטח שהוכרז שמורת טבע לאומית ומשכך היישוב עצמו איננו יישוב מוכר בישראל ואיננו מופיע כישוב לא ברשומות ולא במפות ישראל. עם הקמת ארסוף ים שונה שם השכונה לארסוף קדם והיא הפכה לשכונה ביישוב ארסוף ים,ועדיין,גם נכון לשעת כתיבת דברים אלה,האנשים המתגוררים בארסוף קדם מתגוררים ביישוב לא מוכר שיושב על קרקע המוכרזת כשמורת טבע לאומית ומשכך שירותים מוניציפליים שיש בארסוף קדם מסופקים על ידי המועצה מהקומית חוף השרון מתוקף החלטת בג"צ מ 1997 שלפיה ליישוב יש נציג במליאת המועצה.

על פי תאוריית טקטוניקת הלוחות בעידן היורה מתפצלות אירואסיה וגונדונווה ועם השלמת תהליך ההתפצלות הזו ים תטיס,שכיסה את אזור ארץ ישראל,נסוג נעלם ומשאיר אחריו,באזורינו,את הים התיכון,הים השחור והים הכספי. במזרח ארץ ישראל הלוח הערבי והלוח הנובי נעים זה לצד זה וחורצים באדמה את בקע הירדן. לפני כשבעים אלף שנה בקע הירדן מאכלס את ימת הלשון. ימת הלשון היא ימת מים מתוקים,בצפון היא מתחילה בחלק הצפוני של הכנרת ובדרום היא מלחכת את שדות הגידול של מושב חציבה. אורכה כ 230 קילומטרים ורוחבה כ 17 קילומטרים. לפני כ 15 אלף שנה תהליכי התחממות של כדור הארץ גורמים לימת הלשון להיעלם והיא משאירה לנו את הכנרת וים המלח. בסביבת ים המלח משקיעה ימת הלשון משקעי חול חי וצומח שהיו לחופיה ונוצר מסלע ייחודי לאזור שנקרא תצורת חוואר הלשון. מי הגשמים שיורדים מעט מזרחית לעיר ערד של היום,עושים דרכם מזרחה חוצים את מדבר יהודה וחותרים קניון בסלע תצורת חוואר הלשון ולבסוף נשפכים לים המלח ליד היישוב נווה זוהר של היום. הוואדי שנוצר במתירת המים האלה את תצורת חאוור הלשון נקרא:נחל זוהר. מעבר לתצורת הלשון שאותה חורץ נחל זוהר אפיקו מאופיין בשכיחות גבוהה של שיטת הסוכך. שיטת הסוכך נמצאת בערוצי נחלים אחרים שנשפכים לים המלח אבל בוואדי של נחל זוהר ישנה הרבה מאוד עצי שיטת הסוכך שמעבר לשכיחותם מדובר במופע נרחב מאוד של עצי שיטת הסוכך גדולי מימדים במיוחד ובאופן חריג למופעים אחרים של העץ באזור. ב 3800 לפני הספירה עוזב אחרון בני התרבות הכלקוליתית את מקדשם שבעין גדי,חפצי המקדש מופקדים לשמירה במערת משמר,שבנחל משמר דרומית לעין גדי,ואזור ים המלח הופך לאזור ללא התיישבות אנושית. בסביבות 1000 לפני הספירה,תקופת הברזל בתארוך התקופות,בין ערוץ נחל יזרח ונחל זוהר על שלוחה הבנויה מחוואר הלשון נבנה מצד מרובע שאוכלס על ידי אנשי התקופה,ככל הנראה לשם פיקוח על הנעשה בדרך המסחר העוברת בסמוך לאורכו של ים המלח. מעט מערבה משם על גבעה העשויה אף היא מתצורת חוואר הלשון ומשני צידיה זורמים מי השיטפונות של נחל זוהר מקים המשטר הרומי מיצד. גם מיצד זה תפקידו לפקח,וככל הנראה גם לגבות מס,על השיירות שנעות בבקע ים המלח לחופיו של ים המלח. אחרי הרומאים מאיישים את המיצד,בתורם:הביזנטיים,הצלבנים והממלוכים. לצד המיצד לא נמצאו ממצאים המעידים על קיום ישוב של קבע במקום. רופא ופרופסור גרמני בשם גוטפריד פון שוברט מסייר באזור ארץ ישראל ועבר הירדן. כיאה לאיש בעל השכלה מדעית,הוא לוקח אתו אמצעי מדידה מדעיים המקובלים לאותה התקופה ואת תיאורי המסע שלו באזור הוא מעשיר במדידות מבוססות מכשור ו/או דספלינות מדעיות הידועות לזמנו. באפריל 1837 משלחת בראשותו של פון שוברט עושה את הדרכה מפטרה לבקע הירדן ומשם ממשיכה לים המלח,ועושה דרכה צפונה,בעמק הירדן,עד לכנרת ומשם חוזרת לירושלים. במסע החקר הזה באמתחתו של פון שוברט היה ברומטר. הברומטר,שהובא לחקר באזור ארץ ישראל לראשונה על ידי פון שוברט,היה צמוד לאחד מעוזריו של פון שוברט היה קורא בו מפעם לפעם. בעת שעשו דרכם לבקע הירדן,מערבית לעיר פטרה,שם לב עוזרו של פון שוברט שקריאת הברומטר עולה ועולה,כלומר המשלחת עושה דרכה אל מתחת לפני הים. לאורך המסע הזה רושם עוזרו של פון שוברט את שמראה הברומטר שלו וביחד עם פון שוברט הם מגיעים למסקנה שים המלח נמצא לפחות 115 מטרים מתחת לפני הים והכנרת כ 90 מטר מתחת לפני הים. קריאת הברומטר בירושלים,שם היו קריאות קודמות ולחץ האוויר בה היה ידוע,קרא הברומטר של פון שוברט קריאה נכונה ומכאן הסיקו שעמק הירדן ממערב לפטרה,ים המלח והכנרת כולם נמצאים מתחת לפני הים.

"רק בלילה רואים כוכבים" אייל קמינקא כתב שיר ושלח אותו לבנו ינאי שבאותה העת הפך להיות מפקד מחלקת טירונים בבסיס הטירונים של פיקוד העורף הידוע בשם:"מחנה זיקים". בשבת השביעי באוקטובר 2023 שעה שש בבוקר בסיס זיקים נמצא תחת הרעשה ארטילרית של חמאס עזה. סמוך ל 06:35 מצליחות שתי סירות של הקומנדו הימי של החמאס להגיע לחוף זיקים. הם מבצעים שם מסע הרג ורצח ומשם ממשיכים לשעריו של בסיס הטירונים. חיל הים מתריע בפני מפקדי בסיס הטירונים זיקים על החפה של קומנדו חמאס ואלה מחליטים להחליף את הטירונים,השמורים על הבסיס,באנשי סגל הפיקוד המיומנים יותר. במספר עמדות שמירה של הבסיס מתחוללים קרבות הגנה שבהם נוטלים חלק מפקדי פלוגת הטירונים שהגיע לבסיס כמה ימים קודם לכן. בשער היציאה למטווחים,השער הדרומי של הבסיס והקרוב ביותר לעזה,במשך 52 דקות נערך קרב בלימה שבסופו לא מצליחים המחבלים לחדור לבסיס. בקרב נהרגים כל ארבעת המפקדים שהגנו על הבסיס בהם סגן ינאי קמינקא זכרונו לברכה. כשקיבל סגן קמינקא את הפיקוד על כיתת הטירונים הפכה שורה משירו של אביו למוטו של המחלקה ובעקבותיו של כל פלוגת הטירונים ושל קרב הבלימה ההרואי על בסיס זיקים:"רק בלילה רואים כוכבים". בקרב נפלו: רס"ן אדיר מאיר עבודי,סרן אור מוזס,סגן אדר בן סימון,סגן ינאי קמינקא,סב"ר עדן אלון לוי,סמ"ר עומרי ניב פיירשטין וטוראי נריה אהרון נגארי טירון שאץ לעזרת מפקדיו במהלך הקרב. יהי זכרם,ברוך. נחל שיקמה הוא נחל אכזב בדרום השפלה. אגן הניקוז שלו מתחיל בגבעות להב ממזרח לקיבוץ להב,משם עושה הנחל דרכו מערבה,מהלך 60 קילומטרים,ונשפך לים התיכון בחוף זיקים. למרות היותו נחל אכזב בחלקו המערבי עד לשפך הנחל לים מוזרמים אליו מי שיפולים של מאגר שיקמה כמו גם מים מליחים,הזרמת המים נועדה לשמר את החי והצומח בגדות הנחל בחלק הזה שלו. הנחל עצמו לא נשפך לים אלא נעצר סמוך לחוף הרחצה של זיקים. בחורף מי השיטפונות פורצים את מחסום חוף זיקים,מחסום טבעי לא מעשה ידי אדם,והנחל נשפך לים מעט מערבה משם. בגדה הצפונית של מורד נחל שקמה,בכביש 4 מערבה,ישנו שביל הליכה שהוא חלק מדרך נוף נחל שקמה שמתחילה בשמורת נחל פורה ונמשכת עד לשפך נחל שקמה לים. מן העבר השני של גדת הנחל,הכשירה קק"ל שביל צף. מדובר בשביל נגיש שמתחיל בשפך נחל שקמה בחלקו המזרחי של חוף זיקים ומשם עובר מזרחה לאורך הגדה הדרומית של הנחל ועד למפגש עם כביש 4. השביל מוגבה על עמודים מעל לפני השטח ומאפשר להלך בו בחורף כשנחל שיקמה מציף את סביבתו,וגם נשפך לים בסמוך. ביומה ה 665 של מלחמת חרבות ברזל הגעתי למפגש של כביש 4 עם דרך נחל שקמה. בתחילה עשיתי דרכי מערבה על דרך הנוף נחל שקמה שבגדה המזרחית של הנחל. לאורך הדרך הזו ישנם מים בנחל,כאמור אלה מים מושבים ומים מליחים שמוזרמים לחלקו הזה של הנחל על מנת לשמר את החי והצומח של הנחל. שפך הנחל נמצאת בריכת אגירה שמלחכת את חלקו המזרחי של חוף ימה של זיקים. הבריכה איננה נשפכת לים ונחל שקמה,כאמור,נשפך לים רק בהצפות החורף. בטרם יצאתי לנחל שקמה וחוף זיקים בררתי באינטרנט בדבר הגישה לחוף זיקים. המידע היה סותר. ידיעה מאפריל 2025 דיברה על פתיחת החוף לעונת הרחצה הקרוב,ובאתר המועצה המקומית דרום אשקלון,שחוף זיקים נמצא בתחומה,נכתב שהחוף סגור וכי מדובר בשטח צבאי סגור האסור בכניסת אזרחים. בחנייה שממנה יוצא השביל של דרך הנוף נחל שקמה מערבה,בעברו השני של כביש 4,ישנה עמדת מחסום של צה"ל וצמוד לה מיגונית,שניהם נטושים. כשהגיתי לחוף זיקים הסתבר שהפרסום באתר המועצה המקומית הוא הנכון והעכשווי. החוף סגור והוא מוכרז כשטח צבאי סגור הכניסה אליו נעולה בשער ברזל עבה וכבד ובחוף הים הסתובבו להם עורבים בלבד,בני אדם:אין. מערבית משם בים עמדה לה ספינה של חיל הים כנראה שומרת על החוף מפולש זר,דרומית לחוף,מעזה,נשמעו הדי פיצוצים שלא השאירו הרבה מקום לדמיון לנחש מה קורה שם ולמה המקום הוא שטח צבאי סגור. מחוף הים,בשפכו של נחל שקמה,חזרתי חזרה על השביל הצף שבנו קק"ל לאורך הגדה הדרומית של נחל שקמה. גם השביל הזה לא נראה היה שמשהו ביקר בו מתי שהוא ב 665 הימים האחרונים. בליווי קולות הנפץ מרצועת עזה,חזרתי לכסופה ואחרי כוס קפה מהביל,ריקון מיכל המים התחלתי לעשות דרכי צפונה חזרה הביתה. קצת דרומית לאשקלון,על כביש ארבע,המציאות,שוב,טפחה על אוזני כשהטלפון שלי הודיע שעיר מגורי נמצאת בהתראה לכניסה למרחב המוגן עקב טיל בליסטי העושה דרכו מתימן.

יום שישי ה 25 ביולי,אחד משיאי החום של חודש יולי,עד כה. את הסתלקותו של היום החם הזה אנחנו עושים בחוף הים הידוע בשם סידני עלי למרגלות מסגד אדוננו עלי שבצפון הרצליה. השמש מכוסה בעננות בערבו של יום שוקעת לה אט אט במערב מאירה באור נוגות צהוב כחלחל את סירות המפרש ששטות ונושקות לאופק. אט אט השמש שוקעת ונעלמת והאוויר מתקרר קמעא. את שקלטה עין המצלמה מוצג כאן לפניכם.

בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת במסגרת הצורך לוויסות זרימת הירדן לצורך הפקת חשמל בסכר ארם נהריים,בנה פנחס רוטנברג סכר שחסם את מוצא הירדן מהכנרת. לאחר השבתת תחנת הכוח בארם נהריים שונה ייעודו של הסכר לאגירת מים הכנרת על מנת להזרימם במוביל הארצי ושמירת מפלס הכנרת בהתאמה לשאיבת מי האגם לטובת המוביל הארצי. עצירת הזרימה של הירדן מהכנרת דרומה לים המלח גרמה להרס של בתי גידול רבים וגם תורמת תרומה משמעותית לירידת מפלס המים בים המלח. ב 9 בפברואר 1992 נפתח סכר דגניה ולירדן הוזרמו כרבע מליארד קוב מים,בפברואר 1993 נפתח שוב סכר דגניה ושוב הוזרמו דרכו כרבע מליארד קוב מים לירדן. בפברואר 1995 נפתח שוב סכר דגניה ומי הכנרת הוזרמו לירדן,אך הסתבר שהייתה זו טעות ופתיחת הסכר גרמה לירידת מפלס הכנרת ב כ 31 ס"מ מתחת לקו האדום העליון. במאי 2013 נפתח סכר דגניה במטרה להזרים מי כנרת לירדן הדרומי בהיקף של כמה עשרות מליון קוב מים,וזאת במטרה להזרים את מי הכנרת לסכר אלומות ולירדן הדרומי על מנת לשמר פרטי טבע ששוקמו באפיק הירדן בכלל ובזה הקרוב לכנרת בפרט. בתחילת 2011 הופקדה תוכנית לשיקום מורד הירדן הדרומי מסכר דגניה ועד למפגש עם נהר הירמוך הירדני,סך הכל כ 11 ק"מ מתוך כ 250 קילומטרים מאורכו של הירדן כולו. במסגרת התוכנית בוצע שיקום הידרולוגי למי הירדן,מהזרמת מי ביוב בערוץ הנחל להזרמת מי ביוב מושבים ביחד עם מים מהכינרת,שלצורף כך נפתח סכר דגניה ומזרים,כאמור,כמה מליוני קוב מים בשנה. אפיק הירדן נוקה ובוצה ובה סדימנטים שמקורם במי מוביל המים המלוח,שהוזרם לאפיק הירדן,ומי הביוב שהוזרמו נוקו וגדות הנחל עברו תהליך של שיקום והשבה לטבע של חי וצומח האופייני לירדן ואשר לא נכחד. חלק מתוכנית השיקום הזו כבר בוצע וחלק,בעיקר החלק הדרומי יותר של האפיק המשוקם,נמצא בהליכי שיקום כיום. במסגרת השיקום הזה בין סכר דגניה עובר בסכר אלומות וממשיך דרומה במהלך של כ 3 קילומטרים נסלל מסלול הליכה ורכיבה לאופניים,נבנו גשרונים נגישים והמקום הוכשר לטיול וקמפינג. המסלול נקרא גן מורד הירדן הדרומי בו התחלנו את הביקור בירדן הדרומי. כשני קילומטרים דרומית לסכר דגניה הקימה מדינת ישראל את סכר אלומות. סכר אלומות בנוי עפר וסלעים ובו בריכות מדורגות שתפקידם להפריד בין מי הכנרת המעטים שהוזרמו לאפיק הירדן,בעיקר לצורך תפעול אתר ירדנית הסמוך,לבין מי שופכין ומי מוביל המלח של הכנרת. למרגלות הסכר הוזרמו לאפיק הירדן מי המוביל המלוח של הכנרת וביוב גולמי של ישובי דרום הכנרת בכלל וטבריה בפרט. ב 2009 בסמוך לסכר הוקמה תחנת טיהור מי שופכים שמטפלת בביוב הגולמי של ישובי דרום הירדן,בכלל,וטבריה בפרט. עם הפעלת תחנת טיהור השפכים מי הביוב במושבים הוזרמו לאפיק הירדן והזרמת ביוב גולמי לאפיק הנהר הופסקה והפכה למעשה פלילי אסור. במסגרת תוכנית שיקום מקטע נהר הירדן שבין סכר דגניה לנהר הירמוך ובהשקעה של כ 12 מליון שקלים שוקם סכר אלומות,מי הכנרת שמוזרמים לנהר במסגרת תוכנית השיקום,דרך פתח בסכר דגניה שעליו דיברנו קודם,מוזרמים לסכר מי כנרת ומדרום לסכר מתווספים למי הכנרת מי שופכין מטוהרים ומי המוביל המלוח כך שמליחות המים מפוקחת ומגיעה למליחות המאפשרת קיום החי והצומח שהושבו,ויושבו,לטבע במסגרת שיקום מקטע זה של הנהר. לאחר שהלכנו לאורכו של גן מורד הירדן הדרומי,סרנו לסכר אלומות להרוות את העין,לטבילה,נעימה מאוד,בבריכות הסכר והרווית עין העדשה במים הזורמים בסכר המשוקם שנפתח לציבור לפני כחודש. על פי המסורת הנוצרית הטביל יוחנן המטביל את ישו בקאסר אל יהוד אתר הטבילה שנמצא צפונית לים המלח. בסביבת קאסר אל יהוד הוקמו מנזרים וכנסיות,ברם:לאחר מלחמת ששת הימים הוכרז המקום כשטח צבאי סגור,הגישה אליו נאסרה,מנזריו ננטשו והמקום מוקש בשדות מוקשים צפופים. לימים,פונו שדות המוקשים וקאסר אל יהוד הפך לגן לאומי ונפתח למבקרים וצליינים. בהעדר יכולת לגשת לאתר הטבילה המסורתי הקימה מדינת ישראל אתר טבילה חלופי כמה מאות מטרים מסכר דגניה. לאתר הוזרמו מי כנרת והאתר שימש עד לפתיחת קאסר אל יהוד כאתר הטבילה הראשי של צליינים נוצרים שבאו לארץ. לאחר הטבילה בסכר אלומות סרנו לירדנית. מדינת ישראל נמצאת במצור בעקבות מלחמת חרבות ברזל וצליינים לא מגיעים לאתר מאז פרוץ המלחמה. מתקני הטבילה,שהוסדרו במקום על ידי המדינה,סגורים ונעולים במנעול ובריח ורק בית קפה וחנות מזכרות,עם מחירים מופקעים כדי בושה,פתוחים. צליינים אין. שיריה של המשוררת רחל,בכלל,והעברית הקסומה שיצאה תחת עטה של מי שעברית לא הייתה שפת אימה,הם חלק ממארג החיים ומנכסי צאן הברזל של מדינת ישראל,בכלל,ותושביה הישראלים בני דת משה בפרט. בבית הקברות כנרת קבורה גם בת כנרת אחרת המשוררת נעמי שמר שגם חייה הם מנכסי צאן הברזל של מדינת ישראל. ב 1911 נפטר או נרצח,לא ממש ידוע,מנחם מנדל שמואלביץ. שמואלביץ היה הנקבר הראשון בבית הקברות כנרת שהפך לבית הקברות של קבוצת כנרת המושבה כנרת וגם של ההסתדרות בטרם הוקמה מדינת ישראל. יחד עם רחל ונעמי שמר קבורים במקום ממנהיגי היישוב היהודי טרם קום המדינה כמו:ברל כצנלסון,שאול אביגור,אברהם הרצפלד,המשוררת אלישבע ביחובסקי,כמו גם:משה הס דב בורכוב ונחמן סירקין,שאת קבריהם פקדנו עם תחושת קבס אל מול ענקי הציונות טרום הקמת המדינה אל מול מנהיגי ישראל הנצורה והכואבת ש 49 מבניה נמצאים בשבי חמאס עזה באכה יולי 2025.

בספטמבר 1892 נחנכת מסילת הברזל יפו ירושלים. תחנת המוצא של הרכב ביפו נמצא במה שנקרא היום מתחם התחנה. הרכבת בין יפו לירושלים פעלה עד מלחמת העצמאות אז נזנחה ונקודת המוצא מיפו לירושלים עברה לתחנת הרכבת בדרום תל אביב,היכן שהיום כביש מספר אחד מתחבר לכביש 20. הפעילות בתחנה שבדרום תל אביב לירושלים הופסקה עם פתיחת קו הרכבת החשמלית מלוד לירושלים. ב 1905 משפחת וילנד,משפחה טמפלרית,בנתה בסמוך לתחנת המוצא ביפו את ביתה ולצידו מפעל לייצור חומרי בנייה ומרצפות. המפעל עשה שימוש ברכבת להפצת תוצרתו,כמו גם:סיפק מלט,חומרי בנייה ומרצפות לעיר העברית הראשונה,תל אביב. מתחם התחנה מאוכלס על ידי כ 25 מבנים בסגנונות בנייה מגוונים מהתקופה העות'מאנית,אדריכלות טמפלרית ומבנים מימי המנדט הבריטי. עד לשנות ה 2000 המתחם היה מאוכלס על ידי צה"ל כשחלק מהמבנים עמדו בשיממונם וחלק שימשו כמחסנים למוזאון בתי האוסף לתולדות צה"ל. ראש עיריית תל אביב,רון חולדאי,פנה לצה"ל כדי שיעביר לידי העירייה את המתחם,הליך שנמשך כמה שנים ובסופם השקיעה עיריית כ 12 מליון שקל ששימשו לשיפוץ המבנים במתחם. ב 2007 חכרה עיריית תל אביב את האתר ממנהל מקרקעי ישראל לעשר שנים,ולאחר שפורסם מכרז זכתה חברת ויתניה במכרז,מטעם עיריית תל אביב,לשיפוץ ושימור האתר והשכרתו לעסקים. ב 2009 נפתח מתחם התחנה וזכה להצלחה עסקית גדולה,ברם עם השנים סר חינו של האתר ובתום תקופת החכיר החזירה חברת ויתניה את האתר לרשות העירייה שמנהלת אותו בעזרת חברת אתרים העירונית. המושבה האמריקאית בתל אביב. בין שכונת פלורנטין ליפו ברחובות אאורבך ובר הופמן נמצאת שכונה שהוקמה על ידי איכרים אמריקאים ממדינת מיין שבארה"ב. ג’ורג’ אדמס,שחקן לשעבר וכומר עמד בראש קהילה במדינת מיין ארה"ב. אדמס שכנע את מאמיניו שהתיישבות בארץ ישראל תחזיר את ישו ואתו את הגאולה. בני הקהילה הפקידו בידיו של אדמס הון והוא שט לארץ ישראל,מצא פרדס קמל על גבעה צפונית ליפו על הדרך לשכם,והחליט לקנות אותו כדי ליישב בו את בני קהילתו. 157 ומבני הקהילה,ששמעו על הפרדס שבהליכי רכישה,עלו על ספינה ושטו ליפו ואתם על מטלטליהם כמו גם בתים טרומיים עשויים מעץ. כשהגיעו לנמל יפו,הסתבר להם שאדמס לא הצליח לקבל את הקושן המתאים מהשלטון העות'מאני. לעזרתו של אדמס נחלץ קונסול ארה"ב ביפו הרמן לוונטל,שהיה יהודי מומר. לוונטל לא הצליח לשכנע את השלטונות לרשום את הקרקע של הפרדס הקמל על שם אזרחים זרים,אמריקאים,והציע לרכוש חלקה שסמוכה לפרדס והפעם לרשום אותה על שם נתין עות'מאני ובכך לעקוף את האיסור לרישום קרקע על שם נתין זר. וכך היה. החלקה שנרכשה היא המגרשים שברחובות אאורבך ובר הופמן דהיום. באדמה שנרכשה הוקמה השכונה האמריקאית,במקום נבנו כעשרה מבנים כולל מכולת וכולם בסגנון הקוטג’ המקובל בניו אינגלנד שבמדינת מיין. קשיים כלכליים,סכסוכים בתוך הקהילה וגם מחלות גרמו לעזיבת במושבה ולמשך כמה שנים בתיה עמדו שוממים מאדם. ב 1871 נרכשו הבתים על ידי הטמפלרים שיישבו אותם,הוסיפו לסביבתם כמה מבנים כולל מבנה של מלון שזכה להצלחה גדולה מאוד מסחרית וכלכלית.

באביב האחרון נוספו לעדר הצבאים שבעמק כמה וכמה עופרים חדשים. העדר,או יותר נכון עדרי המקום,מראים יכולת רבייה וחיים לצד האדם, ובנפרד ממנו לחלוטין,מרשימים ביותר ואוכלוסיית העמק מצביעה על התאקלמות ורבייה שמרחיקים את העדרים שבעמק מקו סכנת ההכחדה. בהזדמנויות שונות פריטים מהצבאים בעדרי העמק הועברו למקומות שונים בארץ שם אוכלוסיית הצבי הארץ ישראלי מצביעה על הידלדלות ובעצם,אם כי לא זו המטרה,עדרי העמק הפכו שמעין גרעין רבייה שמחזק את עדרי צבי הארץ ישראלי במקומות אחרים בארץ היכן שנדרש חיזוק לאוכלוסיית הצבאים. עם בוקר,כשהגענו לעמק הצבאים,כמה וכמה מעדרי המקום רעו להם באחו. כהרגלו הצבי הארץ ישראלי מנצל את שעות הבוקר לבליסת עשב באזור המרעה שלו,כחום היום מסתתרים הצבאים בסבך הצמחייה,בכלל,ובצל העצים והשיחים בפרט,מעלים גירה ומשביעים עצמם כנדרש. בשבילי עמק הצבאים ישנה הפרדה חד משמעית בין המקומות שלהם ישנה גישה לבני האדם בתחום העמק,ומנגד: שטחי המחיה של הצבאים שאליהם אין או אסורה גישתם של בני האנוש.הפרק איננו פתוח בכל שעות היממה והצבאים למדו את אורחות החיים,אורחות הביקורים,של בני האדם וכשאלה האחרונים,עוזבים את העמק מנצלים את זה הצבאים ופולשים לתחום המותר לאדם להסתובב בו,מטביעים בו את ריחם,מסמנים אותו כרכושם ואפילו מספיקים לבלוס מעט ממטעמי העשב שבתחום המותר לבני האדם. סידור שכזה שאין לו אח ורע וטוב שכך,גם לנו בני האנוש וגם,ובוודאי,לצבי הארץ ישראלי. השבענו את עיננו בעדרי הצבאים שבעמק,אלה שמנו בהם מהדור הצעיר ואלה שלא. את עין המצלמה השבעתי בסט וינטאג’ בסיסו מצלמת DSLR בעלת חיישן מלא ואליה מחוברת עדשת יופיטר 200 מ"מ מבית היוצר של תעשיית העדשות הסובייטית אי שם באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. סט זה מאתגר מאוד בכלל ובפרט כאשר הצבאים,נשואי הצילום,לא ממש עמדו במקומם ודגמנו את מרכולתם,מה שאילץ אותי להוכיח שליטה ביכולת לעקוב בפוקוס ידני אחרי תנועתם. גלוי נאות: התמונות מעמק הצבאים עברו פיתוח שכלל,בכלל אך לא רק,עיבוד בתכנות AI לרבות ביצוע קרופ והגדלה מחדש את פרטי התמונה. התמונות מבוקרה של השבת בעמק הצבאים שבליבה של ירושלים,הן כאן לפניכם. מוזיאון ארצות המקרא. במאי 1913 וורשה פולין,נולד אלי בורובסקי למשפחה חסידית תושבת העיר. בהגיעו לעשור השני לחייו נסע לברלין על מנת ללמוד פילוסופיה,ברם בשל האווירה שיצר השלטון הנאצי שזה עתה החל לאחוז במושכות השלטון בגרמניה,עזב בורובסקי את גרמניה ועבר לפירנצה,ובהמשך לרומא שם למד אומנות. כשפרצה מלחמת העולם השנייה עבר שווייץ שם התגייס לדיוויזיה הפולנית בצבא צרפת שבמסגרתה לחם בצבא הנאצי. לאחר המלחמה חילק את חייו בין שווייץ וקנדה שם התמחה בחקר כתבי יד עתיקים,ובעת ובעונה אחת החל לאסוף עתיקות מכל רחבי העולם,עד שנהפך לאחד מבעלי אוסף העתיקות מהגדולים בעולם. בשנת 1992 יזם בורובסקי את הקמת מוזיאון ארצות המקרא שלאחר הקמתו הפך לבית משכנו של אוסף העתיקות הגדול של בורובסקי שבתורו הפך לבסיס המוצגים שבמוזיאון. ב 2003 נפטר בורובסקי בירושלים ונקבר בה. מוזיאון ארצות המקרא מתמקד במוצגים מהתקופה האכדית,השומרית,ארם ומצרים וכן בבל ופרס. המוצגים במוזיאון מוצגים עם אוריינטציה לאזכורים רלוונטיים בתנ"ך. במוזיאון ארצות המקרא נמצא אחד האוספים החשובים והמקיפים בעולם של חותמות עתיקים.

כל שישי,אלא אם ממש מתחוללת בעורף האזרחי מלחמה בעצימות גבוהה,אני יוצא לטייל חמוש במצלמה וסקרנות לרווית העין. הטיולים האלה אינם שליפה מהמותן הם מתוכננים ובהתאם לתכנון אני לוקח איתי ציוד צילום שלהערכתי מתאים למסלול ולמה שהוא טומן בחובו. בשישי האחרון התכנון היה לבקר בתחנה לחקר ציפורי ישראל בירושלים בצמוד למתחם כנסת ישראל,ואחר כך לסור לביקור בספריה הלאומית שבסמוך. הערכתי שבתחנה לחקר ציפורי ישראל ציפורים לא יהיו,וביחד עם התכנון לבקר בספריה הלאומית הצטיידתי במצלמה אחת ועדשת ניפטי פיפטי שמתאימה לצילום כללי כפי שצפיתי,תכננתי בשני מוקדי הביקור. תוכנית ציוד הצילום התגלתה כטעות חמורה,על כך:בהמשך. בבוקרו של שישי הגענו לתחנה לחקר ציפורי ישראל. עד מהרה להקה קטנה של צוצלות הפליאה תצוגתה ברחבי האתר,ואחת מהן,העזה,להתקרב למסתור הצילום שבמקום ולמרות מגבלות ציוד הצילום נלכדה בעין העדשה. כשרווי עיננו מהצוצלות,שהן אגב מין פולש שהובא לישראל כמה עשורים אחורה ונקלט פה כדי הציפור הרביעית בתפוצתה בישראל,המשכנו בשביל של תחנת המחקר לבית הקברות באדר שנמצא בשולי שמורת הטבע שבה ממוקמת התחנה. בית הקברות באדר פעל בין השנים 1948 ל 1951 עת הגישה לבית העלמין בהר הצופים היה סכנת נפשות. בבית הקברות הזה נקבר האדמו"ר רבי גדליה משה הראשון ראש חסידות זוויהל שבפולין. חסדיו השתלטו על בית הקברות הקימו בו קופת צדקה ע נ ק י ת שמי שישים בה את כספו ואחר כך יבקש מציון הקבר של הרב בקשת רחמים כלשהי הרבי,המת,ימלא את מבוקשתו. לפי כללי המקום קודם צריך לשלם ואחר כך להתפלל במקום בימי שני חמישי והשני העוקב,לבקש בקשה וציון הרבי המת ימלא את המבוקש. מציון הקבר בבית הקרות חזרנו למסתור הצפייה בתחנה לחקר ציפורי ירושלים כשעל ענף המזדקר ממי המעיין שהוסטו לאתר התיישבה נקבת נץ מצוי מציגה לנו את מלוא יופייה ואצילות גופה. גם כאן ציוד הצילום התגלה כטעות תכנונית פטאלית אבל,ובכל זאת,הצלחתי לקחת כמה תמונות מיופייה של נקבת הנץ המצוי הזו. לאחר המפגש עם נקבת נץ מצוי בתחנה סרנו לספרייה הלאומית רק כדי לגלות שכל מרחב בספריה,חדרי הקריאה כמו גם חדר התצוגה מאוסף הספרייה,מצריכים תשלום כדי להיכנס ולצפות. בספרייה מייצג מרגש ביותר ובו תמונות של חללים חטופים בעזה ושל אלה החיים כשלצד תמונתם הספר האהוב עליהם. לא נלקחו תמונות בספרייה.