מחבר: Menahem

בעשירי למאי נותן חמאס עזה את יריית הפתיחה לסדרה של ימי לחימה המכונה,בפי צה"ל,שומר החומות. יריית הפתיחה משולחת לכיוון ירושלים ובמהרה מסתבר שכל הטווח שבין עוטף עזה בדרום לנתניה בצפון מטווח תדיר על ידי טילים מעזה. בו בעת פורצת מלחמת אחים בין ישראלים בני דת משה,לישראלים בני דת האסלם בערים מעורבות ברחבי ישראל,ובעיקר בתחום שמונים הקלומטרים שחמס ממטיר עליו מהטילים שלו. בשבוע שאחרי פרוץ ארועי האיבה,מחוץ לישראל ובתוכה,אמור לחול חג השבועות,שבו תיכננתי מסע מצולם באזור יוטבתה ובקעת תמנע,מסע במסגרת פרויקט גייל רובין – שתוכנן לפרטיו והמתין שתגיע העת. בבוקרו של היום השני לשומר החומות מצאתי את מקום העבודה שלי נסגר בצו פיקוד העורף,בשל העדר מקום בטוח להסתתר בו מהטילים העזתים. לא פעם חשבתי לעצמי כמה יהיה מאתגר,מעניין ומרתק לצאת למסע סובב ישראל,קרי: מסע מעיר הולדתי,כפר-סבא,לנקודה הצפונית ביותר בישראל,הר החרמון,וממנה לנקודה הדרומית ביותר,העיר אילת,וחזרה הביתה – הכל תוך ביקור באי אילו מאתרים שמזדמנים בדרך,ומשעלה הרעיון של פרויקט גייל רובין – אז גם לצלם את נופיה המקסימים ורבי הגוונים של הארץ הזו. זרעי הפורענות של סובב ישראל נטעו כשמידי פעם,מעלי ובסביבתי מתפוצצים טילים מעזה ומלחמת אחים מדאיגה מתחוללת בערים המעורבות שבטווח הטילים. לקח לי עוד יומיים "להתבשל" על הרעיון שבו אנצל את ימי המלחמה ואצא לסובב ישראל ובו דגימה של נופיה המרהיבים של הארץ,וכפי שעוד יסתבר גם אנשיה הנפלאים שהפיכו בי רוח של תקווה שהדו קיום פה חי בועט ופורח – אם רק רוצים בזה. בבוקרו של יום חמישי השלושה עשר במאי יצאתי למסע סובב ישראל,מסע שהחל בחופי הכנרת,קצרין,המפגש שבין הגולן לעמק החולה,צפון רמת הגולן,ים המלח והסתיים בבקעת תמנע. סובב ישראל,במסגרת פרויקט גייל רובין,נמשך שישה ימים כשהיום האחרון שימש בנסיעה חזרה מהדרום חזרה הביתה. במהלך המסע גמעה הכסופה 1210 קילומטרים,רגלי גמעו כ- 40 קילומטרים והמצלמות שלי צילמו כ – 36 גיגה של תמונות,שחלקן לא תראנה אור וחלקן – עוד תוצגנה פה בהמשך.

גייל רובין קנתה את עולמה כצלמת נוף וטבע הראשונה בישראל. עבודותיה של גייל מתאפינים בחקר מעמיק של אוביקטי הצילום וביטוי של הידע בתמונה,מה שהפך אותה,עבורי,כמקור להשראה. בעת שעסקה בבחינת החי והצומח בחוף מעגן מכאל – נרצחה. מוצאי יום העצמאות ה – 73 של מדינת ישראל. הלילה ירד ואני מוצא עצמי עושה דרכי למאסיב הרי אילת למסע צילום שמשלב את כוחות הטבע שיוצרים את הנוף המעצים שבמאסיב כמו גם ידו של האדם בעיצוב הנוף,כמו גם בהשמדת חלק מהחי האופיני לאזור זה של הארץ,וניסיון להשיב לטבע חלק מבעלי החיים שנעלמו. בתוכנית שלוש תחנות,שכל אחת היא חלק ממטרות מסע הצילום הזה והידע שנצבר על מנת לבצע אותו ביצוע בעזרת הרגליים והנצחה,בעזרת עדשות המצלמה: הקניון האדום,הר יואש והחי-בר ביוטבתה. כדי לגייס לעצמי את סביבת העבודה שהיתה פועלת בה גייל לו הייתה יכולה,הצטידתי בשתי עדשות שיוצרו בזמן פועלה של גייל,סוף שנות ה -60 תחילת ה – 70 של המאה הקודמת. עדשה אחת,בת 35 מ"מ מבית היוצר של קארל צייז מפעל ג’יינה המזרח גרמני והשנייה עדשת ההליוס 44 עדשה המבוססת על תיכנון מבית קארל צ’ייז ויוצרה בברית המועצות לשעבר. עצירה קצרה במצפה רמון שלאחריה ממשיכים בכביש 40 לחציית מכתש רמון. בקצהו הדרומי של כביש 40,ממש לפני היציאה מהמכתש,באורות הכסופה נקלט פרא שעושה דרכו,מבולבל למדי,בשול הכביש,מחפש פתח במעקה הבטיחות כדי לחזור לנבכי המכתש. עם אור ראשון מגיע לחניון הלילה שבמבואה לקניון האדום. כוס קפה של בוקר,התארגנות של תיק הצילום ועם שחר...שם פעמי לקניון.

באפריל 1938 בעיר ניו-יורק,נולדה גייל ביתם היחידה של אסתל וג’ונתן רובין. לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת מישיגן,עובדת גייל כעורכת בהוצאת ספרים בניו-יורק ועוסק,בו בעת,בצילום עיתונאי. זמן קצר אחרי שהחלה לעבוד בהוצאת הספרים חולה גייל בסרטן ובסוף שנות ה -60 היא מחלימה ממנו. ב – 1969 מגיעה גייל לביקור בישראל,מתאהבת בארץ וקובעת בה את מקום מושבה הקבוע כשהיא עוסקת,לפרנסתה,בצילום עיתונאי. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים,מצטרפת גייל לכוחות הלוחמים בחזית הדרום ועם חציית התעלה גייל היתה לאזרח הישראלי הראשון שכף רגלו דורכת באדמת אפריקה המצרית. גייל שולחת מתמונותיה לאמצעי התקשורת והן מפורסמות מיד עם מעבר הכוחות לאדמת אפריקה. לאחר המלחמה מחליטה גייל להקדיש עצמה לצילום נופיה של ארץ ישראל כולל החי והצומח שבה. צילומיה מתפרסמים בעולם וזוכים להערכה רבה הן בפן האומנותי והן בהיותה פורצת דרך כאישה בתחום צילום גברי למדי. 11 במרץ 1978 שבת אחר הצהריים. גייל רובין מגיעה לבריכות הדגים של קיבוץ מעגן מכאל. היא תופסת, לעצמה,עמדת תצפית סמוך לחוף הים וצופה בצפרים על מנת לאתר צילום. מן הים מגיחים 11 מחבלים שנתקלים בגייל,יורים בראשה והורגים אותה במקום. המחבלים מנסים לפרוץ למכוניתה של גייל,אך מוצאים אותה קטנה מידי עבורם. הם משאירים את גייל למותה,מגיעים לכביש החוף חוטפים נהג מונית ומיד אחר כך חוטפים אוטובוס אגד שבו חברי אגד וילדיהם שחזרו מטיול בצפון. סמוך לצומת גלילות מצליח הצבא לחסל את המחבלים לאחר שפוצצו את האוטובוס על יושביו. באסון,הידוע כ"אוטובוס הדמים" נהרגו 35 בני אדם וגייל רובין ההרוגה ה-36.