מחבר: Menahem

כמו שכבר אמרתי בעבר,אינני יודע מה היה ציוד הצילום שבו השתמשה גייל רובין. מזה זמן רב אני מתכנן מסע צילום לדרום הארץ במסגרת פרויקט הצילום לזכרה של גייל רובין ובעיקר…

זה זמן רב שאני זומם חופשה ארוכה באזורי הדרום הקסומים והאהובים עלי. נרקמו תוכניות שונות ומשונות ורובן ירדו לטמיון מסיבות שונות ומשונות. לא עוד. מפעם לפעם אני יוצא למסעות בדד בארץ במסגרת פרויקט גייל רובין,שממנה אני שואב השראה בכל הקשור לשילוב בין אהבת הארץ לצילומי נוף,חי וצומח שלה. גייל נרצחה על ידי בני עוולה באירוע הידוע כאירוע אוטובוס אגד בכביש החוף. כבר אמרתי,ולא פעם,שאינני יודע לאן הייתה גייל מוליכה את הקרירה הצילומית שלא אילולי נגדעו חייה. את צילומי הטבע של גייל אני מכיר אבל יודע מעט על טכניקת הצילום שלה ועל הציוד שבו השתמשה ולכן מרשה לעצמי דמיון חופשי. אור ליום ראשון,טרם יפציע השחר,אני שם פעמי לאזור ים המלח. שלושה ימים אשהה שם ובסופף אדרים לאילת לשלושה ימים במסיב אילת. במהלך התקופה האחרונה אוסף העדשות שלי התכבד בכמה שכיות חמדה מתקופת הפילם ומתקופת פועלה של גייל כצלמת טבע ולא סתם המסע הזה חוסה תחת הכותרת Vintage Voyage כי אני לוקח איתי שני סטים של עדשות צילום,סט אחד הכולל עדשות מהמאה ה 21 שתוכננו למצלמות ספרתיות ושהן אטומות למים,וסט של ארבע עדשות מתקופת הפילם. למה שני סטים? כי לפי תחזית מזג האוויר ביום הראשון למסע הזה באזור ים המלח צפוי גשם באזור,ועדשות הוינטג’ גשם...לא כוס התה שלהן. בכל שאר הימים,ובמידה וגשם לא ירד,כל המסע יונצח בסט המשלב מצלמות DSLR וחסרות מראה מודרניות עם עדשות מעולם הפילם בני תקופתה של גייל ואפילו כאלה הקרובות לגיל הביולוגי,שלי. צילום עם עדשות מתקופת הפילם שונה לחלוטין משימוש בעדשות בנות זמננו. נתחיל מזה שהעדשות האלה מרנדרות צבע ואור בצורה אחרת מעדשות בנות זמננו,עובר בזה שאין להן קשר עם האלקטרוניקה של המצלמה ומטפלות בבוקה בדרך אחרת ומיוחדת להן ומשכך:כל תמונה נלקחת ידנית,פוקוס ידני,F סטופ ידני וכו ודורש ניסיון והרבה תשומת לב ואתגרים טכניים שבעדשות בנות זמננו מטופלות על ידי אלקטרוניקה. אז כן,יש קצת פרפרים בבטן. זה הולך להיות מסע מאתגר:פיזית,התגברות על תנאי מזג האוויר,כולל הגשם הצפוי ביום הראשון ומסתיים באתגר של לקיחת התמונות עם סט בן זמננו ועדשות פילם ותיקות ומאתגרות.

בעת שפגשו בני הבליעל את גייל רובין בחוף ימה של מעגן מכאל עסקה גייל בצילום עולם החי והצומח שבמסגרתו הגיעה לחוף הים על מנת לצלם את הצומח המקום ומצאה שם,את מותה. בעת הזו מתקיים שיא הפריחה של צמחי הסתיו ותמונות שלהן מופיעות "כפטריות אחרי הגשם". על מנת לבדל מסע צילום זה מאחר,לחדש,להציג נקודת מבט מזווית צילום ועין צילומית יחודית צריך להציב אתגר צילומי ובדרך להשגתו להפיק את המיטב מציוד הצילום מניסיונו של הצלם והעין הצילומית שפיתח לעצמו. יום שישי השני בצדמבר הצבתי לעצמי פרויקט צילומי,במסגרת ההנצחה ובהשראתה של גייל רובין. הפעם האתגר הוא להיכנס לביתם האינטימי של צמחי הסתיו ולהנציח אותם בדרך לא שגרתית משהו. פרויקטים צילומיים שאני מציב לעצמי,תמיד חוסים בהשראה שקיבלתי מפועלה של גייל רובין ז"ל. אבל אין די בהשראה,כדי שבאמת יהיה זה פרויקט מאתגר עם נושא אחיד ואם אתגרים לצלם ולציוד הצילום צריך לקבוע כללים לתכנן ולהוציא לפועל. התוכנית הראשונה,במסגרת פרויקט זה,היתה לבחור את אתר הצילום,ואחר כך את ציוד הצילום שאקח איתי על מנת להוציא אל הפועל את האתגרים שהצבתי לעצמי. חורשת הארבעים,שבהר הכרמל,ובשטח השיפוטי של העיר נשר,התברכה במיצג,כמעט,מלא של פרחי הסתיו. לפי המידע שאספתי במקום פורחים:הסתוונית,הכרכום,הנרקיס,אירוס והרקפת. מזג האוויר בשישי היה מבטיח,עם תאורת שמיים טובה,והדבר היחיד שהצריך התייחסות ברמה הטכנית של לקיחת התמונות היתה רוח חזקה עם משאבים חזקים שפורצים מפעם לפעם. לאחר שהמיקום נבחר,והיה ידוע למה לצפות הגיע הזמן לתכנן את ציוד הצילום שילקח איתי. שני סטים יצאו איתי לחורשת הארבעים,הראשון: סט של מצלמת קרופ אליה משודכת עדשת מאקרו יעודית,והשני: מצלמת חיישן מלא ואליה מחוברת עדשת 85 מ"מ בהיפוך חיבורים,על טכניקה זו אתעכב מיד. בדרך הטבע עדשה מחוברת למצלמה כך שהאלמנט הקדמי שלה יאסוף את האור,בהתאם למבנה שלו במקרה דנן עדשת פריים 85 מ"מ,יעביר אותו בין האלמנטים שבעדשה עד שיגיע לקצה העדשה שבה יקרין את האור שנאסף מלוא גודלו של החיישן. בעזרת מתאמים מתאימים,ניתן לחבר את העדשה הפוך כלומר:את האלמנט הקדמי לחבר לתבריג העדשה ובצד שמנגד,ימצא התבריג של המצלמה כך שהאור עובר לחיישן במהופך,קרי: נאסף בחלק הצר של העדשה עובר אל עבר החיישן ושם מוקרן באמצעות האלמנט הקדמי של מעדשה ומוקרן הרבה מעבר לגודל החיישן כך שבעצם מה שהחיישן קולט זה חלק קטן שבמרכז העדשה ובפועל התצורה הזו מייצרת הגדלה של אוביקט הצילום. מעבר להגדלת אוביקט הצילום תצורה זו מייצרת המון אתגרים טכנים שנובעים ממערך העיוותים האופטיים שמיצרת העדשה שכאשר היא מחובר כדרך הטבע למצלמה המצלמה יודעת להתגבר עליהם. בהיפוך עדשה העיוותים האופטים של העדשה הופכים חסרי שליטה ומהווים אתגר גדול מאוד בלקיחת התמונה ויצירת הקומפוזיציה. במקרה דנן,מאחר וידעתי מראש שצפוייה רוח חזקה,בנוסף למתאמים שאיפשרו היפוך העדשה הוספתי מתאם שמעביר את המידע האלקטרוני בין העדשה למצלמה. המצלמה והעדשה הזו אינן מיוצבות אבל בקשתי להעזר במנועי הפוקוס של העדשה על מנת לדייק בלכידת הפוקוס בתנאי הרוח שסררו באתר היוו אתגר טכני שהיה ידוע מראש. מבחינת המצלמה,היתה מחוברת אליה עדשת הפריים 85 מ"מ במציאות,היפוך העדשה,יצר אתגרים רבים בלכידת התמונה,חלקם נאכפו בשטח תוך כדי לכידת התמונות וחלקם טופלו התהליך פיתוח התמונות. בסופו של יום חזרתי הביתה עם שני סטים של צילומי מאקרו,סט אחד שפלש לעולמם של הצמחים בעדשת מאקרו קונבנציונאלית והסט השני,שפלש לעולם האינטימי של הצמחים בהגדלה ולכידת תמונה שעדשה שמחוברת במהופך.

בביקורי הקודם בנחל שחורת קידם את פני עדר צבאים,צבי הנגב,שאיפשר לי לצלמן בעודן סועדות את ליבם מהצומח שבואדי. הפעם,תיכננתי,לצאת לנחל שחורת ולהגיע לנקודה שבה ראיתי את הצבאים בפעם הקודמת ולהקדיש להן תשומת לב צילומית כמו שם להשביע את העין. בשעת לילה מאוחרת שמתי פעמי לנחל שחורת. עצירה קלה,לתרעננות וחידוד הערנות,במצפה רמון ומשם לפי הואדי בשחורת. עם אור ראשון הגעתי לפי הואדי וממש בנקודה שבה נצפו הצבאים בפעם הקודמת עמד צמד צבאים זוקף אוזניו ובמביט בי בחשדנות גבוהה. עצרתי את הכסופה בצד הנתיב,כיביתי המנוע ובשקט יצאתי מהרכב,התכופפתי מתחת לקו החלונות לדלת האחורית,פתחתי את הדלת בחרישיות,והתקנתי את העדשה על המצלמה ועל החצובה. שפוף ובמינימום רעשים יצאתי מקו ההסוואה של הכסופה מוכן להכניס את שתי הצבאים לעין העדשה ו… הן נעלמו כלא היו. מאוכזב אך מלא אופטמיות שמהמשך הבוקר עוד תגענה לאזור לסעוד את ליבן,תפסתי כפל קרקע הסתתרתי בו והמתנתי לצבאים ולהזדמנות לצלמן. חלף הזמן,השמש כבר תפסה את מיקומה מעל לקו האופק של הרי אדום וצבאים...אין. מלבד צילום הצבאים תיכננתי לשוב לואדי של נחל שחורת ולנצל את הבוקר לצילום מראות המקום כשהפעם,התוכנית הייתה,לקחת כל תמונה לפחות שלוש פעמים ואחר כך,בבית בפוסט,לערום את התמונות לאחת חדה מקצה לקצה. לפי תחזית מזג האוויר בצהרי היום הטמפרטורות היו אמורות להיות גבוהות והשהייה באזור לא מומלצת. החלטתי לעזוב את כפל הקרקע ולהמשיך קימעה אל ואדי שחורת. כעבור כמה שעות מצאתי עם עצמי עם שלל תמונות מהואדי עצמו ובהצלבות הדרך שממנה עולים אל שפת הואדי בדרך חזרה לחניון. מאחר והשעה כבר התאחרה והחום החל לתת אותותיו,כמו גם תאורת השמיים הפכה משמימה,בצעדים מהירים ונחושים שמתי פעמי לחניון ולכסופה. התארגנות קטנה ואני בכסופה עושים דרכנו,לאט ובזהירות,אל עבר כביש 90 ליעד הבא. ואז: באותו מקום בו נצפו הצבאים בבוקר עמד לו עדר צבאים עם כמה פריטים,חלקם צעירים למראה, שנס לו מפני. עצרתי את הכסופה. העדר עצר והביט בי,חלופות,במבטים מלאי תמיהה – ניצלתי את המצב שלחתי ידי למושב לידי וצילמתי עם הסט היה לידי תמונה אחר תמונה,עד שהבנו,אני והצבאים,שהסט מוצה עד תום והלכנו איש איש לדרכו.

אור ליום שישי,העשירי בחודש יוני,אני מגיע לחניון עין ירקעם. המטרה: ביקור בשמורת הטבע מצלע בכלל וטיפוס על הסנפיר הגדול והקטן בפרט. המכתש הגדול. תופעת המכתש האירוזי,קרי מכתש שהיה בעבר הר רם שתחתיו זרם נחל,הנחל שחק ומוטט את ההר וחרץ מכתש בפני האדמה,היא תופעה יחודית לארץ ישראל ולמדבר סיני. סך הכל,יש בעולם חמישה מכתשים אירוזים,שלושה מהם בישראל ושניים בחצי האי סיני. נחל חתירה הוא האחראי ליצירת המכתש הגדול. הנחל מנקז את מי הנגר מהרי מטמור,שכיום נמצאים על קרקע המכתש,משם זורם הנחל צפון מזרחה בתוך המכתש ויוצא ממנו בפתח שנמצא בחלק המזרחי של פרויקט גייל רובין – המכתש הגדול וממשית.המכתש. מהיציאה מהמכתש ממשיך נחל חתירה את זרימתו מזרחה,מצטרף לעין ירקעם וממשיך לחתור בסלע הקירטון,תוך יצירת ערוץ בעומק של כשלוש מאות מטרים ובו סידרת מפלים שאחד מהם מתנשא לגובה של כשמונים מטרים. בהמשך נשפך נחל חתירה לנחל צין. המכתש הגדול איננו,באמת,גדול המכתשים בארץ ישראל,גדול ממנו:מכתש רמון וקטן ממנו המכתש הקטן. הוא קיבל את שמו,”הגדול" כי התגלה לפני מכתש רמון. עם השנים שמו של המכתש השתנה כמה פעמים,בתחילה: נקרא המכתש הגדול,אחר כך נקרא מכתש חתירה על שם הנחל שבמרכזו שגם יצר אותו וביולי 2015,לבקשת ראש הועדה הקרואה בירוחם הסמוכה,שונה שמו למכתש ירוחם על מנת למשוך למכתש ולעיירה תיירות. אורכו של המכתש 14 קילומטרים ורוחבו 6 קילומטרים ובחלקו הדרומי מתנשא מסלע מחודד מאוד האופיני רק לקטע הזה של המכתש הזה ואין שני לו. המסלעה הדרומית של המכתש היא בעלת תצורה גאולוגית יחודית המאופיינת במסלע מחודד וצר שבילים ועל כן הוכרז כשמורת טבע עצמאית לזו לשמורת הטבע של המכתש הגדול עצמו ושמה בישראל: שמורת טבע מצלע (יש להגות מי-צ-לע). בחלק משמורת מצלע עובר שביל ישראל באחד מהקטעים הקשים ותובעניים שלו,ובחלק ממנו עובר שביל מטיילים נוסף שמטפס מסמוך מחניון עין ירקעם אל עבר הסנפיר הגדול וממנו לסנפיר הקטן,ממנו לנחל חתירה וחזרה לנקודת המוצא. הסנפיר הגדול והקטן מציגים את המאפיין היחודי של שמורת הטבע מצלע שבה המסלע מחודד כעין סנפיר גב של דג,ומכאן שמותיהם. באור ראשון עשיתי דרכי לטיפוס על הסנפיר הגדול,טיפוס לא קל הן פיזית והן בנוף האפי הנשקף ממנו,משני צידיו קרי מצידו של המכתש הגדול מחד ומצידו של הר הנגב ומדבר צין מנגד. בסיום הטיפוס הגעתי לנקודת התצפית שבקצהו של הסנפיר הגדול,שם ביליתי שעה ארוכה להזין את העין בנוף הנשקף בבוקרו של יום. מתצפית סנפיר הגב ירדתי לסנפיר הקטן שהנוף הנשקף ממנו שואף יותר לנוף של פנים המכתש הגדול בכלל וחלקו המזרחי בפרט. על הירידה לנחל חתירה ויתרתי מאחר והשתהיתי יותר מהמתוכנן על שני הסנפירים,והיה זה יום חם עם אזהרת עומס חום חמורה שהורגשה היטב. לאחר הביקור בסנפיר הקטן ירדתי לנחל חתירה ובאמצעותו חזרתי לנקודת המוצא.

אחת לתקופה אני יוצא למסע צילום ברחבי הארץ בעקבותה השראתה של גייל רובין,שנרצחה על ידי מחבלים בארוע הטרור הידוע בשם אוטובוס הדמים.אין לדעת להיכן היתה מולכת הקרירה של רובין ברם אהבתה לטבע ולנוף של הארץ משמשים לי כהשראה שלתוכה אני יוצק תוכן מהאני שלי. בערב ראש השנה תשפ"ב יצאתי למסע הצילום כשבמוקד:מאסיב הרי אילת,וסיפור הדרך מובא כאן,בהמשך. מאסיב אילת. מאסיב אילת מתחיל בשוליה הדרומיים של העיר אילת ומסתיים,בצפון,בבקעת תימנע. במזרח תחום במפרץ אילת ובעמק הירדן ובמערב בים התיכון. חלק ממאסיב אילת נמצא בתחום מצרים דרומית לכביש עשר. מאסיב אילת הוא תולדה של שלושה תהליכים גאולוגים שהתרחשו בשלוש תקופות גאולוגיות שונות. התהליך העתיק ביותר הוא הווצרות השילד הערבו-נובי,מאוחר יותר,כשאזור המסיב היה מכוסה ים,הוא צבר סלעי משקע ימי ובסופו,ומה שמכתיב לו את תצורתו דהיום,היווצרות השבר הסורי אפריקאי הידוע כבקע ים המלח. בקע ים המלח הוא שבר פעיל ומשכך גם מאסיב אילת נחשב כאזור גאולוגי פעיל. מאסיב אילת,בכלל,ובאזור העיר אילת שבו מתמקד המסע הזה,מיושב בדלילות רבה וחלקים ממנו אינם נגישים אלא לרכבי שטח או סגורים כשטחי אש של צה"ל. לטוב ולרע העובדות האלה משמרות את החי הצומח והדומם למעט התערבות אדם,כמו למשל שדה התעופה עובדה ומחנה שיזפון. גם הדרכים הסלולות במאסיב דלילות מאוד וכל הכבישים מנצלים תוואי שטח של עמקים טבעיים וסלילתם היתה כרוכה בנזק מועט,יחסית,לתכסית השטח. מסע הצילום הזה היה בן יומיים בערב ראש השנה וביום החג הראשון של החג וכלל,כסדרם:את הר יואש,נחל גשרון עליון ואת מרכז הצפרות באילת. ביום השני כלל הסיור את עמודי עמרם ואת ההר הדרומי ביותר של ישראל:הר צפחות.