ארכיון ינואר 2026

אחו נוב.

בין הישובים חיספין ונוב שבדרום רמת הגולן שוכנת שמורת טבע הידועה בשם אחו נוב. מדובר במישור שבדרום הרמה ובו שמורת טבע ששיטחה 752 דונם. בשמורה שתי שלוליות חורף ובעת שיורד די גשם ברמת הגולן,עקב הרכב הקרקע של השמורה,רוב שיטחה של השמורה הופך לביצה. את אחו נוב מנקז נחל נוב שתחילתו בצל סאקי משם הוא עובר באחו נוב ובהמשך נשפך לנחל רוקד שבתורו נשפך לירמוך. כיום,נחל נוב מנקז את המים מביצת נוב ומשאר אזור הניקוז שלו ונשפך למאגר המים נוב שם נאצרים מימיו לשימוש האדם.

בביצת נוב גדל אירוס הביצות אירוס בסכנת הכחדה מיידית וזהו בית הגידול היחיד המגן על האירוס ושומר בו אזור פריחה מוגן לצמח יפה התואר הזה.

אירוס הביצות טרם החל פריחתו אך את ביצת נוב "כבשו" מרבדים של נרקיסים. השמורה עברה,בעת האחרונה,שדירוג משמעותי ובו שביל המטיילים רוצף בצוף ואין עוד צורך לבקר בשמורה לאסוף בוץ דביק וטובעני על נעלי ההליכה.

יהודיה.

שמורת הטבע יהודיה היא אחת משמורות הטבע הגדולות בישראל. בתוך השמורה נמצא כפר יהודיה. ראשית ההתיישבות ביהודיה,על פי הממצא הארכאולוגי,מתוארך לתקופה הרומית ביזנטית. בתקופה זהו,ככל הנראה,היו תושבי היישוב יהודים שבנו במקום בית כנסת,שממצאיו נחשפו ממש לאחרונה וכוללים פריטים ייחודים לבתי הכנסת המוקדמים של תושביה היהודים של רמת הגולן.

גם בתקופה הערבית ולאחריה בתקופה הצלבנית היה ביהודיה יישוב יהודי שכנראה ננטש בשלהי התקופה הצלבנית. בראשית המאה ה -19 נושבה יהודיה על ידי פלאחים ערבים שעיבדו את האדמות בסביבת היישוב. עם פרוץ מלחמת ששת הימים נטשו תושביו הערבים את היישוב ומאז לא נושב עוד.

בשישי האחרון ביקרנו בשמורת הטבע אחו נוב,ולאחר מכן בכפר יהודיה שבשמורת הטבע יהודיה,והתמונות הן כאן לפניכם:

לגלריית התמונות – אחו נוב ינואר 2026

לגלריית התמונות – שמורת הטבע יהודיה ינואר 2026.

מנחם.

הכלנית היא הצמח הלאומי הרשמי של מדינת ישראל,בניגוד לאסוציאציה העולה למשמע שמה של הכלנית,הכלניות לא כולן:אדומות.

בין צומת לטרון לצומת נחשון על גבעה רמה נמצאת חורבת שרישה. באתר מתקיימת התיישבות אנושית רציפה מהתקופה הרומית ועד לתקופה העות'מאנית כשבאחרונה ניטשת ההתיישבות באתר ולא נושב עוד.

בתקופה הרומית והביזנטית מכיל היישוב בשרישה מערות מגורים,מערות קבורה בורות מים וגתות מה שמצביע על יישוב חקלאי קטן שלא התפתח לכדי פוליס. שרידי מבנים חקלאיים קמורים התגלו באתר שריד ליישוב המקום בתקופה העות'מאנית אך גם בתקופה זו לא התפתח המקום מעבר ליישוב חקלאי קטן.

במהלך מלחמת העצמאות הדרך לירושלים נשלטה על ידי כפרים ערבים עוינים ונולד הצורך למצוא דרך חליפית דרכה ניתן יהיה להעלות לירושלים,הנצורה,אספקה. לשם כך נפרצה דרך בורמה שמהלכה מתחיל ממש לרגלי חורבת שרישה.

בחורף האתר מתמלא בפריחה נרחבת של כלניות שרובן המכריע לבנות. זוהי התפוצה הדרומית ביותר של הכלנית הלבנה. בהמשך החורף,בחודשים פברואר ומרץ,פורח התורמוס הכחול ברחבי התל וצובע אותו בכחול הענוג שלו.

בשישי האחרון,לעת ערב ביקרנו בתל שרישה בינות לשלל הכלניות לבנות הגון,כשפה ושם מבצבצת לה כלנית אדומה להזכיר את הקשר צבעה האסוציאטיבי. והתמונות מהביקור בחורבת שרישה,הן כאן לפניכם.

לגלררית התמונות – חורבת שרישה..

מנחם.

יום שישי ה 16 בינואר עם אור ראשון פניה של הכסופה מביטים על כביש שש במהלכו דרומה. יעד הנסיעה המתוכנן הוא שבטה הנבטית שבנגב,עם עצירה לשזיפת העין ועין העדשה,בפריחת הכלניות בשמורת הטבע חורבת פורה.

לאחר שגמענו את כביש שש הדרומי עצרנו בשמורת חורבת פורה. השמורה היא שמורת טבע מוכרזת ובה נחל פורה שהוא יובל של נחל שיקמה. בשמורה שני שבילים סובבים,קצר וארוך. השביל הקצר,שבו ביקרנו,סובב על גבעה צפונית מזרחית בשמורה ובה שביל מוסדר העובר בתוך צמחייה האופיינית לעונת השנה. השביל הארוך,שבו מתוכנן ביקור עתידי,כולל ביקור בנחל שיקמה ובגשר רכבת טורקי,שנהרס ברובו,וגישר את מסילת הברזל מטול כרם לבאר-שבע ומשם לקוסיימה שבחצי האי סיני.

בשביל הגבעה צפינו בכמה כלניות שמתחילות את פריחתן המפורסמת באתר. להפתעתנו בינות לכלניות לצמחים ירוקים שטרם פרחו נפלו עיננו על מקבצי אירוס ארץ ישראל שהגיח מן הקרקע הרטוב אל עבר השמש ופרש עליו להרבות את יופיו.

לאחר ההפתעה של אירוס ארץ ישראל פורה,ומיעוט הכלניות שצמחו להן במקום חזרנו לכסופה והמשכנו לעבר היעד:שבטה הנבטית.

על דרך הבשמים הנבטית בחלק המערבי של רכס כתף שבטה נמצאת העיר הנבטית שבטה. במאה הראשונה לספירה במקום מוקם כפר נבטי. הכפר,שנמצא על דרך הבשמים הנבטית,הופך לישוב קבע לאחר שהנבטים התעשרו מהמסחר בבשמים והתחילו לקיים ישובי קבע על דרך הבשמים. בין ישובי הקבע,חוץ משבטה,נמנה את עבדת ואת ממשית אם למנות כמה. ב 106 לספירה הסכימו תושבי שבטה לתנאי המסחר החדשים של האימפריה הרומית,תנאים שבה אט אט השתלטו הרומאים על מסחר הבשמים במקום הנבטים,והישוב הפך לישוב קבע נבטי שהתפרנס מחקלאות וגם משיירות המסחר בדרך השמים. במאה הרביעית לספירה שיירות הבשמים הנבטיות פוסקות והתרבות הנבטית נטמעת אל זו הרומית ונעלמת. עם הכיבוש הביזנטי של ארץ ישראל היישוב בשבטה ממשיך ועיקר פרנסתו היא על חקלאות בכלל וגידול גפני יין בפרט. במאה ה-7 לספירה נכבשת שבטה על ידי המוסלמים שממשיכים לגדל בו חקלאות אך מאחר וחל איסור על שתיית אלכוהול באיסלאם גידול גפני היין נפסק וכתוצאה מזה קרנו של היישוב יורדת עד שנעזב במאה התשיעית לספירה ולא נושב עוד.

העיר הנבטית מתאפיינת במבני ציבור מרכזיים בסגנון הרומי כשמרכז העיר הוא בית המושל ובסמוך לו כיכר העיר המרכזית ובה נאגרים מי הגשם ואשר שימשה לרחצה. הביזנטים מקימים בעיר שלוש כנסיות,הדרומית הצפונית והמרכזית וממשיכים לתחזק ולהפעיל את מפעל אגירת המים שייסדו הנבטים קודמיהם באתר. המוסלמים בונים באתר מסגד אחד ולבסוף,כאמור,נוטשים אותה – לעד.

התמונות ששזפה עין העדשה בשמורת פורה ובעיר הנבטית שבטה,הן כאן לפניכם:

לגלריית התמונות – שמורת פורה ינואר 2026.

לגלריית התמונות שבטה – ינואר 2026

מנחם.

יום שישי ה-9 בינואר. על פי החזאים עד לשעות הצהריים הגשמים והרוחות אמורים להיפסק. קבענו לצאת לטיול קצר אחר הצהריים בהנחה ואכן מזג האוויר הסוער משהו,יפסק כפי שחזו החזאים.

בשעה היעודה נפתחו ארובות השמיים הרוח החלה נושבת בחזקה ומטחי גשם מלוום ברוח עז נתכו על הארץ,דומה היה שהמקום בטוב ביותר להיות בו זה בין כתלי הבית.

חולפת שעה קלה,השמים מתבהרים,נזרעים בעננה לבנה והשמש מפציעה,הסערה חלפה הלכה לה. בהחלטה של רגע החלטנו לצאת לחוף ימה של הרצליה לצפות בערוב היום על רקע הים הסוער בסערת חורף. כך עשינו.

את פעמינו שמנו לחוף סעידנא עלי. בחנייה של המסגד חיכתה לנו הפתעה נעימה: המקום כולו נוקה,ספסלי ישיבה חדשים הושמו ופוזרו בו פחי אשפה. בית הקברות המוסלמי נוקה וגודר בגדר חבל והשביל הסלול במוביל צפונה עד לאתר אפולוניה נוקה אף הוא והושמו בו שלטי הסבר ואזהרה על היות המקום שמורת טבע.

במערב הלכו והתאבכו ענני גשם אפורים ומאיימים,יחד עם משבי הרוח הגיעו ענני הגשם לחוף סעידנא עלי והחלו להמטיר גשם עז מלווה ברוח חודרנית קרה ומציקה. לאחר שעה קלה בשביל ההליכה אל עבר אפולוניה הגשם העז גרם לנו לחזור לכסופה,לסיים את הטיול באיבו ולחזור הביתה.

התמונות שקלטה עין העדשה בחוף סעידנא עלי,הן כאן לפניכם:

לגלריית התמונות – חוף הים הרצליה – יום שישי הראשון ינואר 2026.

מנחם.

אלי,מרמת השופט,ואילן,מקיבוץ דליה,יצאו לטיול ברמת הרי מנשה.כקילומטר מצפון לקיבוץ גלעד החליטו השניים להיכנס לתוך חורשת עצים ולנוח שם בטרם ימשיכו בטיול. בתוך החורשה מצאו,אלי ואילן,גבעה מיוערת הזרועה במרבדים של רקפות. אלי ואילן העבירו את שראו בחורשה שמצפון לקיבוץ גלעד לאלון גלילי שעבד,אז,בחברה להגנת הטבע. גלילי והחברה להגנת הטבע פעלו להכריז על המקום כשמורת טבע אך הכרזה זו לא התממשה מעולם. קק"ל לקחו על עצמם את פיתוח המקום ואחזקתו ובגבעה הוקם מסלול טיולים ובצידה מקום ובו שולחנות לפיקניק לטובת המבקרים.

בחלק הצפון מזרחי של הכרמל נשאת קרן הכרמל לגובה של 474 מטר פסגת קרן הכרמל נמצא מנזר כרמליתי בשם דיר אלמחרקה (מנזר השריפה). על פי המסורת במקום זה התחולל המאבק בין אליהו הנביא לבין נביאי הבעל כשאש ירדה מהשמיים ורק קורבנו של אליהו נענה וזה של נביאי הבעל נדחה. בשל חשיבות המסורת המיוחסת לקרן הכרמל נרכש המקום על ידי הכרמליתים ב 1867 ועל האדמה שנרכשה הוקם מנזר השריפה הידוע בפי העם כה-מוחרקה. למרגלות המנזר ובסמוך לחומת המנזר החיצונית ישנו שביל טיול המשקיף על מפרץ חיפה,ןחוף הים הצפוני באכה ראש הנקרה. השביל זרוע בנציגים של צמחי החורף.

בשישי הראשון של ינואר 2026 ביקרנו בגבעת הרקפות ומשם סרנו לקרן הכרמל והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלריית התמונות – גבעת הרקפות וקרן הכרמל.

מנחם.