שמורת הטבע פולג נמצאת על רכס הכורכר,השני מבין שלושת רכסי הכורכר שלחוף ישראל,בין מושב אודים בצפון והמושב יקום בדרום במערב תחומה השמורה בכביש מספר 2 ומכון וינגייט במזרח גבולות השמורה תחומים בשטחי החקלאות של שני המושבים.
תחילת ההתיישבות באזור השמורה היא בתקופת הברונזה הקדומה. על תל,שנמצא בסמוך לישוב אודים,הוקמה עיר מדינה. במאה ה 19 לפנה"ס הורחב הביצור של העיר וסביב החומות נחפר בחלקו הצפוני של התל חפיר,החפיר הזה הורחב בתקופה הרומית ונחל פולג החל לזרום בחפיר הרומי ועזר בייבוש הביצות שנוצרו באזור.
בחלק הדרומי של השמורה פעלה,בעבר,מחצבה שננטשה וכיום היא חלק מהשמורה המוכרזת כאשר בחורף נוצרת,בשטחי המחצבה,שלולית חורף שמשמשת את החי והצומח.
החי והצומח בשמורה אופייני לרכסי הכורכר של מישור החוף ובעת הביקור שלנו בחלק הדרומי של השמורה,זה הסמוך למושב אודים,היה זרוע במרבדים של חצבים משובצים במקבצים של חבצלת קיטנת פרחים שרכס הכורכר הוא בית הגידול שלה.
בשישי האחרון,20 בספטמבר,ביקרנו בחלק הדרומי של שמורת נחל פולג והתמונות שנלקחו במקום הן כאן לפניכם:
בשלהי המאה ה -18 חלה התפתחות מהירה מאוד בעולם הרכבת ומסילת הברזל עליה היא נעה. ההתפתחות הזו היא תולדה של המצאת מנוע הקיטור ושיכללו על ידי ג’ימס ואט וגם המהפכה התעשייתית ששינתה מהותית את ההתנהגות הצרכנית של בני האנוש.
בתקופה זו,שלהי המאה ה -18,הדרך לגמוע מרחקים גדולים מאוד הייתה באמצעות קיצור הדרך באמצעות שייט באוניה והשלמת הדרך ליעד על גבי סוסים או ברגל. המזרח התיכון שופע במקומות עלייה לרגל,אם זו ירושלים ואם זו מכה לנוצרים היהודים והמוסלמים בהתאמה. ברם,ירושלים ומכה רחוקות מאוד באירופה ובאמצעי התחבורה של התקופה המסע אליהן היה מסע הרפתקני שהצריך זמן רב וממון רב. במרחב של המזרח התיכון שולטת,אז,האימפריה העות'מאנית שגם היא חווה התפתחות בתחום מסילות הברזל והרכבת שנעה על גביהן.
אז,כמו גם היום,תכנון וביצוע של הקמת מסילת ברזל בכלל ולמרחקים גדולים בפרט הייתה עניין שמצריך תכנון הנדסי וידע הנדסי מיוחד ובעלות כספית גבוהה מאוד,כזו שהייתה שמורה למדינות מתועשות ועשירות ובאמצעות חברות בעלות איתנות פיננסית חזקה מאוד.
כבר בשלהי המאה ה-18 האימפריה העות'מאנית שדתה היא האיסלאם,מתחילה לחשוב על מסילת ברזל בין איסטנבול למכה,מסילת ברזל שתשמש את עולי הרגל המוסלמים למימוש מצוות החאג' כמו כן ערך מוסף כלכלי שהובלת נוסעים לנקודות השונות שלאורך מסילה שכזו וגם חשיבה אסטרטגית שבה תוכל מסילת הברזל הזו להחיש כוחות צבא על מנת להגן על גבולות האימפריה.
גם בארץ ישראל,באותה התקופה,מתחילה יוזמה של חיבור נמל יפו,אז הנמל היחידי של ישראל,לירושלים. היזמה הזו,שסיפורה שווה התייחסות אחרת ובנפרד מהסקופ של המאמר הזה,קורמת עור וגידים וב 1891 יוצאת הרכבת הראשונה במסע בין יפו לרמלה ,על גבי מסילת ברזל שממשיכה מרמלה לירושלים. בספטמבר 1882 מושלמת הנחת המסילה בין יפו לירושלים והרכבת הראשונה יוצאת מיפו ועולה לירושלים. קו מסילת הברזל בין יפו לירושלים,ומאוחר יותר תל אביב ירושלים מתפקד חליפות עד למרס 2020 אז הופסקה תנועת הרכבות בקו הזה כליל וכרגע תוואי המסילה נמצא בהליך הפיכה לפרק לאומי שלאורכו יסללו מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים. במקומו מופעל קו רכבת חשמלית בין תל אביב לירושלים קו הידוע בכנוי:"הרכבת המהירה לירושלים". קו הרכבת בין יפו לירושלים הוא קו הרכבת הראשון שנבנה מחוץ לטורקיה ומצרים ובהמשך תצטרף אליו רכבת העמק שנסללה בתחומי ארץ ישראל כחלק,או כשלוחה,של הרכבת החיג’אזית.
רכבת העמק.
הרעיון למסילת ברזל למקומות הקדושים שבתחומי האימפריה העות'מאנית נטוע ביוזמות מוקדמות למסילת ברזל באזור ארץ ישראל. היזמה הראשונה למסילת ברזל בארץ ישראל העות'מאנית עולה על ידי הקונסול הבריטי בחיפה סנדוויט לפיו תיסלל מסילת ברזל בין חיפה לבגדאד ולה שלוחה לדמשק. הקונסול מעלה את הרעיון בשנות השישים של המאה ה-18 במטרה ליצור דריסת רגל לאימפריה הבריטית במזרח התיכון. הרעיון לא קרם עור וגידים.
באותה התקופה ד"ר צ’ארלס זימפל כומר אמריקאי מוצא גרמני ותומך נלהב של הרעיון הציוני הציע לרשת את ארץ ישראל במסילת ברזל בין יפו לירושלים,משם ליריחו משם,צפונה בבקע הירדן,לבית שאן וממנה לדמשק. ד"ר זימפל הגיע לארץ וערך מפות של מסילת הברזל המתוכננת אך גם רעיון זה לא הגיע לידי מימוש.
בשנות השבעים של המאה ה 18 שהה בארץ מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל קלוד קונרד ועסק במחקר ארכאולוגי ומיפוי מרחב ארץ ישראל.בין השאר שירטט מפה של מסילות ברזל מוצעות שתחבר את חיפה עם אזור עיראק.מפות אלה שימשו בהמשך לתכנון מסילות ברזל בארץ ישראל.
האחרון לתכנן מסילת ברזל בארץ ישראל היה לורנס אוליפנט. אוליפנט הציע להקים חבל ארץ יהודי אוטונומי בחבל הגלעד שבעבר הירדן המזרחי,ואותו לחבר במסילת ברזל שתחבר בין השאר בין חיפה,טבריה,עמק החולה,דמשק ודרך בקעת הירדן תגיע עד לעקבה שבדרום.
1882 זוכה משפחת סורסוק,משפחה ערבית נוצרית עשירה מביירות שבלבנון,בזיכיון לבניית מסילת ברזל בין חיפה לנהר הירדן. משפחת סורסוק מתחילה בעבודות מדידה ותכנון מסילת ברזל על סמך המפות של קונדר. עוד באותה השנה נפגש אוליפנט עם משפחת סורסוק ובברכתם פותח במסע גיוס הון בבריטניה למימון מסילת הברזל הזו. למרות הזיכיון וההשתדלות של אוליפנט המיזם לא הצליח לגייס את ההון הדרוש להקמת המסילה ומשפחת סורסוק מושכת ידיה מהמיזם והוא נגנז.
ב 1890 מעניק השלטון העות'מאנית זיכיון להקמת רכבת בן חיפה למשק. הזיכיון הוענק ליוסף אליאס נוצרי לבנוני שהועסק כמהנדס רכבות על ידי השלטון העות'מאנית. שנה מאוחר יותר אליאס מוכר את הזיכיון ליזם אנגלי בשם ג.ר פילינג. פילינג מקים חברה כלכלית בשם S.O.R שתתמוך ותממן את הפרויקט ורושם אותה בבורסה של לונדון. S.O.R מתחילה בתכנון ובנייה של מסילת הברזל שאת מוצאה העתיקה לעכו בשל הסביבה הביצתית של אזור העיר חיפה. לאחר הסדרה של הזיכיון מול שלטונות צרפת,שהייתה בעלת עניין בדמשק וסביבתה,החלה S.O.R בבניית המסילה ולאחר שנבנו תשעה קילומטרים מעכו מזרחה פשטה S.O.R את הרגל והזיכיון שלה מתבטל לאחר ששילמה קנס של 155 אלף לירות לשלטון העות'מאנית בשל ביטול הזיכיון.
ב 1900 שליט האימפריה העות'מאנית הוא עבדול חמיד השני,חובב רכבות מושבע שיחד עם ה.א מייסנר,מהנדס רכבות גרמני,מורה על הקמת רכבת בין דמשק למכה. במימון השלטון העות'מאנית ובביצוע גרמני בראשות המהנדס מייסנר מונחת מסילת ברזל בין דמשק למדינה שבערב הסעודית מרחק של כ-1300 ק"מ. את החלק האחרון של המסילה,מדינה מכה,בן 400 הק"מ הנוספים לא השלים הסולטאן מעולם. תוך כדי בניית המסילה החיג’זית הבין הסולטאן עבדול חמיד השני ששלוחה של המסילה החיג’זית מבית שאן לחיפה תשרת את האינטרס הכלכלי והמדיני של האימפריה והורה לסלול את השלוחה הזו שמוצאה בצמח שעל גדות הכינרת וסופה בחיפה.
לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית מקטע המסילה שבין בית שאן למדינה חדל לפעול וב 1945 לאחר ליל הגשרים,שבו פוצץ ונהרס גשר רכבת שעל הירמוך,גם הקו דמשק צמח פסק לפעול ורק שלוחת הרכבת החיג’זית מצמח לחיפה המשיך לפעול עד לעצירת הפעילות בקו ב 1951 בשל חוסר כדאיות כלכלית,מאז הקו לא שב לפעול והמסילה הפכה לשמורת טבע לרבות תחנות אחדות ששרדו לאורכה וביניהן תחנת הרכבת באלרואי,היום בתחומי קרית טבעון.
ביום שישי ה 13 בספטמבר ביקרנו במעיין אלרואי,שהוא חלק מפרק רכבת העמק שבמרכזו תחנת הרכבת של היישוב אלרואי, וגם בתחנת רכבת העמק באלרואי והתמונות מהביקור הזה,הן כאן לפניכם:
נחל שני הוא נחל אכזב מהארוכים שבנחלי הרי אילת. תחילתו בבקעת הירח שבסיני,משם זורם הנחל מזרחה חוצה את גבול ישראל מצרים ולמרגלות הר שני ממשיך מזרחה ברום ממוצע של כשבע מאות מטרים. מעט מזרחית להר שני עובר הנחל באבן חול צבעונית,בעיקר בגוני האדום והירקרק,ובה חוצב הנחל נקיק שאורכו כ 200 מטרים ועומקו כ 30 מטרים ובנקיק מספר מפלים שביחד מפסלים במסלעה הצבעונית צורות הנגזרות מהשיכוב הגאולוגי של אבן החול. נקיק זה נקרא הקניון האדום. מהקניון האדום ממשיך נחל שני,שוב במגמה מזרחה בקטע קניוני רחב שבתחילתו אבן חול ובהמשכו אבן שמקורה במשקע ימי צעיר. לבסוף נשפך נחל שני לנחל רחם,שבתורו:ממשיך מזרחה ונשפך לערבה בסמוך לבאר אורה.
הקניון האדום.
הקניון האדום הוא,כאמור,חלק קניוני שחצב באבן החול הצבעונית נחל שני בדרכו מזרחה. אורכו של הקניון כמאתיים מטרים ועומקו כשלושים מטרים ורוחבו מטרים בודדים. הקניון נמצא ברום של 700 מטרים מעל לפני הים. במהלכו מפסל נחל שני באבן החול בגוני האדום,ומכאן שמו של הקניון,וחושף שכבות נוספות בגווני הירוק והכחלחל,רוצה לומר:באבן החול הזו,שמופיעה גם בבקעת תמנע,ישנם מרבצים של נחושת שמעולם לא נכרתה ואין כדאיות כלכלית בכרייתה,כמו גם:המקום מוכרז כשמורת טבע זו של מאסיב אילת.
הקניון האדום הוא אירוע גאולוגי שאירעה הרבה אחרי שנוצר הבקע הסורי אפריקאי זה שבו מהלכת הערבה,כביש 90 הכנרת מצפון,ים המלח בדרום ומפרץ אילת בדרום הרחוק. תחילתו של אירוע יצירת הקניון האדום לכל המאוחר הוא מלפני עשרה מליון שנים ולכל המוקדם לפני כחמישה מליון שנה,יוצא איפה שחתירת נחל שני את הקניון האדום הוא אירוע צעיר לאירוע שיצר את מסיב אילת ואת הבקע הסורי אפריקאי,והוא תולדה,בין השאר,של היות אזור מסיב אילת מקום הרבה יותר לח ועשיר במים ממה שהוא מוכר לנו כיום. אף על פי שתיארוך יצירת הקניון האדום איננו מדויק אך בוודאות אירע הרבה אחרי שמסיב אילת התרומם אל על והבקע נוצר והתרחב,וגם מעיד על תקופה גשומה בהרבה מזו המוכרת לנו היום,עדות שנתמכת הממצאים גאולוגים ממקומות אחרים בארץ ישראל,בכלל,ובמסיב אילת בפרט..
הקניון האדום איננו הקניון היחיד במאסיב אילת,יש עוד רבים,וטובים,כמהו אבל:הקניון האדום ייחודי בהרי אילת בפרט,ובארץ ישראל בכלל,בכך שהוא קצר באורכו,עמוק בגובהו וצר ברוחבו וכולו עובר באבן החול הצבעונית ומשכך מפסל בה תצורות שאין להן אח ורע לא במסיב אילת ולא בנוף של ארץ ישראל ובשל כך ייחודו.
הקניון האדום הוא אתר מאוד מטויל,וטוב שכך. בנוסף בחניון הלילה שלפני הכניסה לקניון הותקנו שירותים והמקום מטופל ומטופח ונקי להפליא – וגם פה:טוב שכך. ברם,מדיניות הרט"ג לגבי המקום השתנתה ואנצל ההזדמנות לעדכן גם כדי לשמור על שכיית החמדה הזו וגם כדי להימנע מקנסות ואי נעימות. בכניסה לקניון יש חניון לילה מוסדר נקי ומטופח כולל שירותים ומים,אבל: הכניסה לדרך המובילה מכביש 12 לחניון הלילה וגם הכניסה לקניון עצמו אסורה לאחר רדת החשיכה. איסור זה איננו מטעמי בטחון אלא מטעמים של שמירת הטבע,החי והצומח. אי לכך מי שמתכנן לינה בחניון הלילה חייב להגיע לחניון טרם חשכה. לשהות בחניון בלילה מותר אבל אסור להיכנס למסלול הטיול שבקניון כל עוד חשוך. בנוסף:חלק ממסלול ההליכה מחניון הלילה לקניון הוסט משפת הקניון אל נחל שני עצמו,ההסטה בגלל בעיות בטיחות בנתיב הישן,אנא הישמעו להוראות השילוט שבמקום,ושימרו על שכיית החמדה הזו נקייה,כפי שהיא,בכלל ונקייה מחרותות סלע עם ספורי אהבהאפיים מאחוריהם.לא מקנא במי שייתפס חורט מזיכרונותיו בקניון. אלה שכבר עשו זאת,ברובם,נוקו והועלמו על ידי הפקחים הנמרצים של הרט"ג ומגיעה להם,מכאן,מילה של הערכה על העבודה המצוינת בשחזור קירות הקניון והסרת החרותות המודרניות…
יום חמישי,האחרון של אוגוסט 2024,אחרי העבודה אזרתי אומץ והצטרפתי לפקקיו הנמרצים של כביש שש בדרך לבסיס האם שבחי בר יטבתה. את הלילה עשיתי בבסיס האם ועם אור ראשון הגעתי לקניון האדום לבקר בו,לשזוף עיניים בכושר הפיסול המופלא של הטבע באבן החול הצבעונית וגם להנציח מזה בעין העדשה. התמונות שנלקחו בקניון אדום,הן כאן לפניכם:
בשנות החמישים,של המאה הקודמת,הקיבוצים מעלה החמישה וקריית ענבים חכרו את שטח שנמצא בין גבעת מרדכי לגבעת הוורדים ותחום בכביש בגין. החכירה הייתה בתמורה לשטח אחר שהיה ברשות הקיבוצים במרכז ירושלים שהופקע לטובת הקמת גן סאקר. שני הקיבוצים הקימו אגודה משותפת בשם "עמק פרי הר" שתחתיה נוהלה הפעילות החקלאית בעמק. לימים,שונה שמו של המקום לעמק הצבאים.
לימים,הפעילות החקלאית בעמק הצבאים הפכה ללא כדאית ומנגד ערכו כקרקע לנדל"ן עלה. ב 1995 קיבלה רשות מקרקעי ישראל,הבעלים של הקרקע בעמק הצבאים,החלטה לפיה קיבוצים יוכלו לשנות את יעוד הקרקעות שחכרו ממנהל מקרקעי ישראל מחקלאות לנדל"ן. שני הקיבוצים,שכאמור כבר לא עיבדו את הקרקע מחוסר כדאיות,ניצלו את ההחלטה ושינו את ייעוד הקרקע מחקלאות לנדל"ן והעמידו את השטח למכירה.
בשל מיקומו של עמק הצבאים ערכו כשטח נדל"ן עלה ושינוי הייעוד מצא הרבה מאוד חברות בנייה ויזמי בנייה שהתענינו ברכישת השטח כולו ו/או חלקים ממנו תוך שהם מבטיחים לשפות את שני הקיבוצים בסכומי כסף גבוהים מאוד.
גורמים ציבוריים בבירה ירושלים חשבו אחרת. בשל בנייה נרחבת בבירה הלכו והצטמצמו שטחים ירוקים בעיר ובהתאם הגישו התנגדות להפיכת השטח לפיסת נדל"ן ובמקום זה הציעו להשאירו כריאה ירוקה.
עם ההתפתחות העירונית סביב לעמק הצבאים,יחד עם סלילת כביש בגין,שטחי המחיה של הצבי הארץ ישראלי הלכו והצטמצמו. העמק ריכז מצאי של כמה מאות פריטים של הצבי הארץ ישראל וככל שנקף הזמן כמות הצבאים באזור בכלל ובעמק בפרט הלכה והצטמצמה והגיעה לידי סכנת הכחדה.
לראשונה,ובאופן תקדימי,עמותת אנימלס הצטרפה למתנגדים להפיכת עמק הצבאים לעוד שכונה בירושלים כשהתקדים הוא:על פי חוק צער בעלי חיים ההתנגדות הוגשה בשמו של הצבי הארץ ישראלי וכבעל עניין ומשיב בעתירות שהוגשו לבתי המשפט בישראל.
ב 2008 סוגיית עמק הצבאים הוכרעה בבג"צ,שכאמור אחד העותרים היה הצבי הארץ ישראלי,ויעוד הקרקע שונה מבנייה לפארק שהוא שמורת טבע ובית גידול יעודי לצבי הארץ ישראלי.
ב 2013 נפתח פארק הצבאים לציבור כשהוא מנוהל על ידי רשות הטבע והגנים,ועל פי פסיקת בג"צ פתוח לציבור ללא תשלום אך בהתאם לצרכים של הצבי הארץ ישראלי.
בפרק ישנם כמה מאות צבאים שמאוגדים בכמה עדרים. חלק מהצבאים הם מגרעין הרבייה שהיה באתר טרם הוכרז כשמורת טבע וכבית גידול יעודי וחלק הובא למקום בהליך של השבה לטבע מגרעיני רבייה בהרי ירושלים.
בפרק זרמים שני נחלים,נחל רקפת ונחל רחביה. שני הנחלים הם נחלי איתן אך בקיץ ספיקתם מועטה ולא פעם פסקו מלזרום. במסגרת הקמת שמורת הטבע ערוצי הנחלים מולאו בחרסית ונאטמו על מנת למנוע חלחול לתת הקרקע ובנוסף נקבע מינימום ספיקה שכאשר מגיעים אליו,בחודשי הקיץ,מוזרמים לערוצי הנחלים מים שפירים.
לאחר פתיחתו התאושש הטבע באזור החי והצומח האופייניים לאזור חזרו לאתר וגם אוכלוסיית הצבאים מראה התאוששות מרשימה לאורך השנים.
שישי בבוקר עם פתיחת הפארק למבקרים סרנו למקום ובמהלך הביקור פגשנו בצבאים,חלקם מרחוק וחלקם מקרוב. את אשר תפסה עין העדשה בתמונות שכאן לפניכם:
