שמורת הטבע גדור משתרעת בין מכמורת בדרום לגבעת אולגה בצפון. מערבית לשמורה בתוך הים משתרעת שמורת ים גדור. שטחה של שמורת טבע ים גדור הוא כ 844 דונם ואליו שטחה של השמורה היבשתית הוא 752 דונם מהם הוכרזו כשמורת טבע רק 105 דונם והשאר נמצאים בהליך אישור שטרם הסתיים.
השמורה היבשתית המוכרזת מגודרת לשם מניעת כניסה של כלי רכב ממונעים ושאר שטח השמורה משמש כאתר השתוללות חסר רסן ומעצורים של רוכבי טרקטרונים כולל,רפי שראיתי במו עיני,של חבורת ילדים בגילאים 8-12 רכובים על טרקטרונים חשמליים שמשתוללים חסרי רסן,חסרי כל ידע בנהיגה,אינם בגיל האחריות הפלילית כשהטבע מהם והלאה בכביש המוביל ממכמורת ובתוך השמורה בעודם מסכנים כל מי שנע רכוב או רגלית באזור.
בשישי בצהרים הגעתי לשמורה ועשיתי את השביל שעל רכס הכורכר מלוא אורכו מדרום צפונה באכה גבעת אולגה. לחוף הים נמנעתי מלהגיע בשל גלים גבוהים שליכחו את הדום מצוק הכורכר. במקום נשבה רוח עזה אך בניגוד לתוכנית ולהתכוננות לפיה,גשם לא ירד.
בדרכי צפונה התמקדתי ברווית העין ולכידת תמונות,בעין העדשה,של הנוף בקצהו של רכס הכורכר,ובדרכי דרומה התמקדתי ברווית העין ועין העדשה בחייהם של פרוקי רגליים קטני מימדים שעסקו באיסוף מזונם.
תמונות הנוף שצולמו בשמורת גדור היבשתית,הן כאן לפניכם:
יום שישי האחרון,מזג האוויר מאיר פנים ועומסי התנועה בדרכנו צפונה לגבעת עדה אף הוא מסביר פנים ונסבל.
קרוב לכניסה למושבה גבעת עדה נמצא גן המייסדים. גן קטן וקסום נטוע עצי אלון ששדו את שיני הזמן,וגרזני העות’מנים שהשמידו את נוף האלונים בארץ לטובת הסקת הקטרים של הרכבת החיג’זית,ובינות לאלונים מסתתרת לה החלמונית הזעירה,אחות לחלמונית שראינו,זה לא מכבר,ברכס חזקה שברמת הגולן.
בשנה שעברה,כששמענו על פריחתה של החלמונית הזעירה בגן המייסדים,סרנו למקום והסתבר לנו שפספסנו את תקופת פריחתה הקצרה. מאוכזבים,אח מלאים רושם משפע האלונים בגן,הבטחנו לעצמנו לנסות בשנה הבאה. והינה,זו הגיעה,השנה הבאה.
והינה אנו מהלכים בשביל הסלול בינות לאלונים ומקבצים קטנים של סיתוונית היורה מקבלת את פנינו. עוד קצת הליכה בשבילי הגן וכמעט אמרנו נואש ופתאום,ממש על שפת השביל מקבץ קטן של החלמונית הזעירה,משובצת בבלוטי האלונים שצנחו מהעצים שליד וביחד מהווים את מראה העין הייחודי לגן קסום זה.
והתמונות,של סתוונית היורה ושל החלמונית הזעירה,משובצת בבלוטי אלונים,הן כאן לפניכם:
מגבעת עדה "קפצנו" לחורבת מלח. מדובר בשדה בור שבו צומחים צמחי העונה,בכלל וצמחי הסתיו בפרט,כאשר סביבו הולכים מתקרבים וסוגרים עליו בתיה של אור עקיבא. למגינת ליבי שדה הבור שבטבורו נמצאת מחצבה רומית ובה קולמבריום מאותה תקופה,שדה זה לא הוכרז כאתר טבע שיש לשמרו ואם לא יעשה כן תידרס פינת הטבע היחודית הזו תחת בטון ומגדלי מגורים.
בשדה הסמוך למחצבה הרומית מצאנו מרבד של נרקיס סתווי,מין אח לנרקיס הביצה. בין הנרקיסים,ממש נחבא אל הכלים ומתעצב אל מול מרבדי הנרקיסים וריחם המשכר צמח מן הקרקע כרכום שלמיטב ידעתי הוא מהמין כרכום ג’ארדו.
התמונות של הנרקיס הסתווי ושל הכרכום,הן כאן לפניכם:
כשאנחנו חושבים על מלח,אותו מוצר טיבול הממליח כמעט כל פריט מזון,אנחנו חושבים על ים המלח וסבורים שעיקר המלח במשק הישראלי מקורו בים המלח.
לא כך הדבר. ב 1921 סר וינסטון צ’רצ’יל שר המושבות בממשלת בריטניה נתן לחברת יק"א הארץ ישראלית זיכיון לכריית מלח. מפעל המלח,ומקום הזיכיון,היה בסמוך למושבה עתלית. במקום הוקם מפעל לאידוי מי הים וכריית המלח שבהם,כשבריכות האידוי מחליפות מערכת של ביצות שהיו בחלק הצפוני של המושבה באזור נחל אורן.
הבעלים של חברת יק"א (לימים יוחלף שמה לפיק"א) היה הברון ד’רוטשילד שהוריש את החברה,והזיכיון לכריית מלח בעתלית,לבנו ג’יימס וכשהאחרון נפטר הוא הוריש מחצית ממניות החברה למדינת ישראל. ב 1957 מכרה המדינה את חלקה בחברה והיא הפכה,מאז ועד להיום,לחברה פרטית שחליפה ידיים עד לבעלות הנוכחית שבה חברת המלח הפכה לחברת אחזקות ובבעלותה מפעלי המלח בעתלית ובאילת וגם בעלת השליטה בבנק הפועלים.
חברת המלח שלה הזיכיון,מטעם מדינת ישראל,לכריית מלח הפכה לחברה פרטית בשם מלח הארץ,והרחיבה את פעילותה לכריית מלח מבריכות אידוי בצפון מפרץ אילת.
נכון לשעת כתיבת דברים אלה עיקר המלח מופק מבריכות האידוי של מלח הארץ בצפון מפרץ אילת ומיעוטו מגיע מהמפעל הותיק בעתלית.
המלח מים המלח הוא מוצר לוואי של תהליכי הפקה של חומרים אחרים ממי הימה ותמלחת המלח ושאר פסולת מפעולות מצוי מי הימה אמורה להיות מועברת לחלק הצפוני של הימה על מנת להעלות את מפלס המיים,פרויקט שהושת על מפעלי ים המלח במטרה לשמר את הימה…
בשבוע האחרון של אוקטובר ביקרנו בבריכות האידוי של חברת מלח הארץ בעתלית כמו גם בחוף הים הסמוך למבצר הצלבני בעתלית,והתמונות: הן כאן לפניכם:
מסורת השתרשה אצלינו.פעם בשנה לפני תחילת שנת הלימודים האקדמית,לרוב בספטמבר או אוקטובר,אנחנו מבקרים בעין בוקק, לעיתים ממשיכים לרחצה בים המלח לפעמים מסתפקים בביקור בנחל הקסום הזה וממשיכים הלאה לדרכינו.
בכל ביקור בעין בוקק נשמרת לנו הפתעה:פעם זה מיעוט מים זורמים בנחל,פעם זה זוגות תריסטמית שמציגות עצמן בגאווה ופעם אלה היעלים הקסומים שבאים ללגום קצת מים או לתהות מי הם אלה שפלשו לטרטוריה שלהן.
הביקור המסורתי האחרון בעין בוקק התעכב קימעא ופלש לתחילת נובמבר ולאחר שני אירועי גשם באגן ההיקוות של נחל בוקק. הפעם ראינו שינוי גדול בנחל:צמחיה ירוקת עלווה שולטת בערוץ ומאות מפלוני מים גולשים מערבה של עבר השפך בים המלח. בשעת הבוקר שביקרנו בנחל הוא היה שומם מאדם והיתה לנו הזדמנות אינטימית ליהנות מזיו מימיו מהמפלונים המפכפכים להם וגם מהמפל הגדול שבסוף המסלול,הזדמנות שנוצלה לרווית העין ולתת תשומת לב לתמונות שנלקחו באתר.
והתמונות מעין בוקק נובמבר 22’, הן כאן לפניכם בתקווה שמראה העין והחוויה העמוקה ממנו גם מופיעים בסיפורי התמונות.
בתוך שמורת הטבע מצוקי האון,מתחת לקיבוץ מבוא חמה שברמת הגולן נובע מעיין קטן בן ספיקה של אחד ממ"ק לשעה.מי המעיין מובלים,בצינור,לבריכת בטון קטנה שנבנתה לזיכרו של סמ"ר מתן גדרי ז"ל שמכונה על ידי חבריו:”שוקו" ומכאן שמו של המעיין. בעבר נקרא המעיין עין-תינה או בעברית עין התאנה.
מהדרך למעיין,וגם ממנו,נשקף נופה של הכנרת מלוא גודלה. זוהי אחת מנקודות התצפית היחידות מעל לכנרת שבה ניתן לראות את האגם כולו מצפון לדרום וממזרח למערב,מראה מרתק ועוצר נשימה.
ביקרנו בעין שוקו באמצע אוקטובר בדרכנו לצפייה בפריחת פרחי הסתיו ברכס חזיקה שמצפון לו,והתמונות מהמקום,הרי הם כאן לפניכם:
מעיין אלרואי הוא נביעה קטנה שפורצת לפני הקרקע בסמוך לקטע המקורי של רכבת העמק ובסמוך לבתים של שכונת אלרואי שבקרית טבעון. בין 1936 ל 1952 המעיין שימש כמקור מי שתייה לישוב אלרואי שלימים הפך לשכונה בקרית טבעון. מי המעיין נצברים בבריכה מלאכותית שנבנתה בשנות ה – 60 של המאה הקודמת על ידי זאב שורקי יליד המושבה אלרואי ושימש להשקיית מטעי הלימון שבבעלות המשפחה. מי המעיין נשפכים מהבריכה המלאכותית ונשפכים לנחל הקישון המרוחק מאה ועשרים מטרים מהנביעה.
לאחרונה שוקם המעיין על ידי קק"ל ורשות נחל קישון ונבנה סביב לנביעה ולבריכה פארק הכולל שביל הליכה/ריצה ושביל אופניים,כמו כן מסילת הברזל של רכבת העמק שומרה ושביל הגישה לפארק אלרואי נמשך לאורך תוואי רכבת העמק המקורי שעבר במקום.
בטיול לעין אלרואי הצטיידתי בעדשת ההליוס 44 עדשה שיוצרה מעט לפני שאני נולדתי בברית המועצות לשעבר,על אף גילה העדשה הזו מייצר תמונות ובוקה שונים מעדשות המותאמות למצלמות דיגטליות של המאה ה 22 עם יופי ואופי יחודי לעדשה ותיקה זו.
התמונות מביקורי במעיין אלרואי ורכבת ותוואי רכבת העמק,הן כאן לפניכם:
יש הקושרים את הסתיו בסוג של עגמומיות. הימים מתקצרים,הטמפרטורות צונחות ומידי פעם ופעם אירועי גשם פוקדים אותנו. בחלק מהטבע הסתיו מנוצל להתכוננות לעונת החורף ולאביב ובו חידוש הנעורים,הדבר בולט במיוחד בעצים הנשירים,שמשילים עלוותם כיאלו עירומים מכסוי מתכוננים לחורף הקרב.
בעולם הצמחים המצב קצת שונה ואחדים מהם מוצאים את עונת הסתיו,והגשם הראשון,על מנת להבציע מלוא יופים,כאלה הם החלמונית,הסיתוונית והכרכום,אך לא רק,שאחריהם עקבנו בסתיו הנוכחי.
חלמונית גדולה.
מהראשונות להבציע עת סתיו,מתחילה לפרוח בין אוקטובר לדצמבר.החלמונית הגדולה נפוצה מאוד בטורקיה ואילו ארץ ישראל היא המקום הדרומי ביותר בו היא גדלה. החלמונית גדלה בריכוזי מרבדים בחרמון,בגולן,בגליל,גלבוע,הרי שמורון הרי יהודה והנגב הצפוני מקום הופעתה הדרומי ביותר. החלמונית הגדולה,בארץ ישראל,בוחרת לעצמה בית גידול מסויים ומוגדר מאוד:בגולן היא גדלה בנקודות החיבור בין הבזלת לקירטון,בגליל העליון היא גדלה במיפנים דרומיים תלולים ובקרקע דלה,ואילו בנגב היא גדלה בסדקי סלע במסלעות של הנגב. החלמונית הגדולה שגדלה בצפון הארץ בוחרת את בתי הגידול הדלים יותר בגשמים ואילו בנגב את נקבי הסלע המהווים מאגרי מים רבים,יחסית,לאזורם. ככל שבית הגידול של החלמונית הגדולה נמצא ברום גבוהה יותר כך תקדים לפרוח,למשל,בהר מירון תקדים החלמונית הגדולה לפרוח בחודש אוקטובר ובבנחל דישון,הנמוך יותר,תתחיל לפרוח בנובמבר וכך הלאה בהתאם לרום בית הגידול. בין בתי הגידול של החלמונית ניתן להבחין בשינויי גוון של עלי הכותרת,מכתום בוהק לחלמוניות הגדולות בבית הגידול שברמת הגולן,לצהוב כהה לאלה שבהר המירון.
את החלמונית הגדולה פקדנו בבית הגידול שברכס חזקה רמת הגולן,ומעט מאוחר יותר בבית הגידול שבהר המירון.
והתמונות של החלמונית הגדולה משני בתי הגידול,הן כאן לפניכם:
ממרחב ארץ ישראל פורחים כאחד עשר מינים של הסתוונית,חלקם נדירים למדי ופורחים ברכס בשנית המהווה את התפוצה הדרומית ביותר של סתוונית התשבץ דרך הסתוונית הבכירה שגדלה בבתה של יער אלונים כמו זו של הר המירון.
סתוונית התשבץ.
פורחת בין אוקטובר לנובמבר ומן הקרקע יוצא ישר הפרח ללא גבעול. עיקר תפוצתה של סתוונית התשבץ הוא באזור תורקיה ואילו המופע הדרומי ביותר שלה נמצא ברכס בשנית שברמת הגולן.סתוונית התשבץ גדלה מפקעת,בצל. בימי החורף והאביב צוברת הפקעת מזון ובסתיו צומחים ממנה שורשים כלפי מטה וגביע עלים מעל לפני הקרקע. שורשי הפקעת מאפשרים לסתוונית למקם עצמה בנוחות בקרקע,ומשצמח גביע העלים הוא מכלה את כל האצור בפקעת ממנה יצא ומיצר תחתיו פקעת חדשה שלה ניצת שורשים משלה ששוב מתמלאת בחורף ובאביב ובסתיו הבא יפרח ממנה גביע העלים ששוב ימקם עצמו,בקרבת מקום,היכן שהכי נוח לו מבחינת התזונה ימצה את הפקעת,וחוזר חלילה.
את סתוונית התשבץ ביקרנו במופעה הדרומי ביותר שלה ברכס חזקה שברמת הגולן,והתמונות:הן כאן לפניכם:
גם הסתונית הבכירה היא צמח המבוסס על פקעת שצוברת מזון בחורף ובאביב ובסתיו מצמיחה גבעול דקיק ובראשו גביע עלים דקיקים. הסתוונית הכירה גדלה בסבך החורש ורק בחורש המכיל עצי אלון מסוג אלון מצוי ואלון תולע. משבקעה הסתוונית מהפקעת שלה היא ממצה אותה ולקראת סוף פריחתה מצמיחה תחתיה פקעת חדשה אשר צוברת,בחורף ובאביב,את המזון הדרוש לצמח שישוב ויפרח ממנה בסתיו הבא.
הסתוונית הבכירה צומת בהרי הגליל בכלל ובעיקר בהר המירון בחורש האלון שבו. כשביקרנו את סתוונית הבכירה בהר המירון רבות ממנה ניצפו בסבך עצי האלון שבמירון ונזכרתי באמירה:"עצים מתים זקופים”. העצים,אכן מתים זקופים אבל סתוונית הבכירה לא. הגבעול שלה נוטה על צידו,לא תמיד דווקא לצד המידרון,נשכב על הקרקע וכמל,כשליד הצמח הקמל ניתן לראות כאלה שאך לא מזמן צמחו וצצדו מהקרקע או וגם כאלה,זקופים מלוא יופים,שכבר צמחו לא מזמן ועסוקים בכלוי מאגר המזון שלהם.
כאמור,את הסתוונית הבכירה ביקרנו בבית הגידול שלה בשביל סובב הר המירון,והתמונות:הן כאן לפניכם:
בישראל כתשעה מינים של כרכום. המין כרכום צהבהב אנדמי לישראל וסוריה בלבד,והוא גדל בקרקעות לחים שדי במעט לחות,בקרקע,על מנת שמרבד של כרכומים צהבהבים יפרחו. הכרכום הצהבהב פורח בין אוקטובר לדצמבר ויופיע בגליל ובגולן בלבד.לכרכום הצהבהב בצל שממנו עולה גבעול דק ונמוך קומה שבראשו עלי הגביע הלבנים ובמרכזו האבקנים הצהבהבים – המקנים למין הזה את שמו.
מערבית לקיבוץ סאסא בחלקו המזרחי של עמק סאסא הקרסטי נמצאת מערת פער. זו מערה שמי הגשמים מנוקזים אליה ונבלעים בתוכה אל מעבה האדמה. סביב מערת הפער חורש עצי עוזרר אדום ומסביב לאתר מטע תפוחי עץ עשיר בפרי אדום נקוד ובשרני.
בפתח אתר מערת הפער שלט המסביר על תופעת המערה ואופן פעילותה,השלט נטוע בערוגה בוצית וכשהרמנו את עיננו מהשלט ניגלה לפנינו מרבד קסום של כרכום צהבהב.
