נחל זוהר הוא נחל אכזב שנמצא בדרום ים המלח,והוא מהקצרים בנחלים שנשפכים לים המלח. תחילתו של הנחל במורדות המזרחיים של העיר ערד ממנה הוא ממשיך וחותר,מזרחה, במסלע חוואר הלשון,ונשפך לים המלח בסמוך לישוב נווה זוהר. כביש 25 מערד לנווה זוהר עובר,ברובו,לאורכו של הנחל,ובסמוך לנווה זוהר בחיבור בין כביש 25 לכביש 90 עובר גשר מעל לנחל ומסלול הטיול בנחל מתחיל מתחת לגשר המרשים הזה.
לפני כשבעים אלף שנה בין הכנרת של היום ועד למושב חצבה בדרום היתה ימה אחת ארוכה שמימיה היו מתוקים,ברי שתיה – ושמה: ימת הלשון. בשיאה אורכה של הימה היה כ-230 ק"מ ורוחבה כ-17 ק"מ. בשל שינויים במזג האוויר שהחלו לפני כ-17 אלף שנה החלה הימה להצטמק תהליך שנמשך עד לכלפני 15 אלף שנה או אז נוצרו פני בקע הירדן כפי שמוכרים לנו היום קרי: הכנרת,הירדן שזורם ממנה דרומה ונשפך לים המלח טרם יובש מעשה ידי אדם וטבע כפי שנראה,כיום.
כאשר התקימה ימת הלשון היא השקיעה שכבות קרקע שהכילו חרסיות,ארגוניט וגבס ויצרה סלע משקע יחודי לאזור ים המלח שנקרא "תצורת לשון”,ובשם העממי "חוואר הלשון”.
רעידות אדמה שפקדו ועדיין פוקדות את אזור ים המלח ערבבו בין משקעי תצורת הלשון למשקעים צעירים יותר ומכאן הריבוד המסולסל/גלי של אזור תצורת הלשון שבו חותר נחל זוהר ומפליא בו את תצורות הקרקע בקניון שחתר.
עץ השיטה הוא אחד העצים הנפוצים בעולם. ידוע על כ – 1393 מיני שיטה,בישראל ישנם "רק" ארבע מינים,ובהן שיטת הסוכך השכיחה בנחלי ים המלח,ברם: בנחל זוהר שיטת הסוכך מפליאה לעשות בכך שהיא גדלה ממש בתוך ערוץ הואדי,בניגוד לאחיותיה בשאר הנחלים שבאזור שגדלות על גדות הנחל,והן נטועות כה חזק ועומדות בשטפונות הפוקדים את הנחל מפעם לפעם,וככאלה: ובשל זמינות המים הרבים,מנקודת מבטה של השיטה,הן קסומות בגודלן,ביופיו ובציבען הירוק.
בשישי האחרון פקדנו את נחל זוהר,פגשנו בקניון הגדול שיצר הנחל בתצורת החוואר ובעצי השיטין המרשימים שגדלים בערוצו,ולאחר שהרוונו את העין,הצטרפה לרוויה עין העדשה – והתמונות שנלקחו,הן כאן לפניכם:
מזרחית לעיר שוהם דרומית לאזור התעשיה ברקת שוכן פארק לאומי בשם פארק שוהם. זהו פארק קטן שטחו כשני קלומטרים רבועים ובו ממצאים המעידים על ישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד.
במרכז הפארק נחשפה,ב 1995,כנסייה ביזנטית המתוארכת למאה ה-6 לספירה. מדובר בכנסייה שגודלה כמאה מטר רבוע וריצפתה מעוטרת בפספסים ששרדו בחלקם. בין הפספסים כתובת המקדישה את הכנסיה לקדוש בשם בכחוס. סביב לכנסיה נמצא בית בד וגת אך שרידי הישוב הביזנטי לא נחשפו או שלא נמצאו.
מיהו בכחוס שלו מוקדשת הכנסיה? כתובת ההנצחה כתובה יוונית ולא באמת ידוע מיהו(*) אותו בכחוס. ברם,הגת שליד הכנסיה כמו גם תיאור של זמורות ענבי יין בפספסים שלה מביאים להשערה מושכלת לכך שבכחוס היה קדוש שקשור בפולחן היין היווני או נחשב לכזה.
אתר הכנסיה מכונה בעברית חורבת תנשמת אך מזוהה עם אתר בשם Betomelgezis שמופיע במפת מידבא ומצביע,במפת מידבא,על מיקום הקרוב לזה של מתחם חירבת תנשמת. בהנחה וזיהוי הנקודה במפת מידבא עם חורבת תנשמת מדוייק,בשם המקום אין רמז למי היה בכחוס וגם לא לשם העברי של המקום.
(*) במקרא,מילים מורכבות משתי תיבות,כמו "מי שהוא" "מתי שהוא" "מה היא" וכו’,נכתבו בשתי תיבות ללא מכף ביניהם ככתוב מעלה. בתקופת חז"ל החלו לחבר את שתי תיבות המילים האלה ולהשמיט את ה"אלף" איפה שהיתה,כך ש"מה היא" הפך ל"מהי" ו"מי הוא" הפך ל"מיהו" ו"מתי שהוא" הפך "למתישהו" וכו. עם הופעת הדפוס המנהג לאחד תיבות מילים הפך לקבוע ומשכך העברית מקבלת את "מי הוא" ואת "מיהו" לשני תכתיבים חוקייים ומקובלים של אותה המילה ושניהם נכונים.
ביום שישי השישה עשר בחודש ביקרנו בחורבת תנשמת והתמונות מהמקום,הן כאן לפניכם:
שמורת הטבע שבנחל מערות,היא מסע בזמן. מסע בתולדות האדם,מסע בין תקופות גאולוגיות ומבט על אזור אקלימי עם שונות מעוררת פליאה.
המסע בזמן מתחיל במערות האדם הקדמון שבנחל מערות. המערות הוכרזו כאתר מורשת עולמית ומיצגות את ההסטוריה של ההומו ארקטוס וההומו ספיאנס אביו הקדום של האדם המודרני מהלך של חצי מליון שנה אחורה ועד לאחד עשר אלף שנה טרם זמננו.
נחל מערות מתחיל את דרכו באזור דליית אל כרמל ונשפך לים בסמוך לקיבוץ נווה ים,מהלך 13 קלומטרים. הנחל הוא נחל אכזב.
בעוברו בשמורת הטבע נוכל לראות שהמפנה הדרומי של הנחל צחיח ודל בצומח,ואילו המפנה הצפוני עשיר בבתה ים תיכונית – ובצמחי החורף המרהיבים. הסיבה לשנויי תת האקלים האלה נעוצה בעובדה שהמפנה הדרומי פונה תמיד אל עבר השמש ומשכך הגשמים שיורדים עליו מתיבשים במהירות והבתה שבו אופינית לבתה מדברית או זו של ספר המדבר. לעומתו,המפנה הצפוני רטוב הרבה יותר והבתה שלו אפיינית לזו של האזור הים תיכוני הגשום יותר.
בעבר,לפני כמאה וחמישים מליון שנה,היה האזור הזה מכוסה בים,ים תאטיס. כשעולים מנחל מערות על המפנה הצפוני,במסלול הבוטני המסומן ירוק,מטפסים על מסלע דולומיט עשיר באדמה ובה צומחים צמחי החורף,הרקפת והנרקיס. המסלול ממשיך ועולה לאוכף ופיסגה מיוערת,ברובה יעור מעשה ידי אדם,אך גם עצים המאפיינים את הבתה הים תיכונית. ביציאה מהיער משתנה המסלע לאבן גיר,אותה אבן משקע ימי שגם בה נוצרו מערות האדם הקדמון.
בשישי האחרון ביקרנו במערות האדם הקדמון,ובמסלול הבוטני של נחל מערות,והתמונות של צמחי החורף,הנרקיס והרקפת,הן כאן לפניכם:
שמורת הטבע גדור משתרעת בין מכמורת בדרום לגבעת אולגה בצפון. מערבית לשמורה בתוך הים משתרעת שמורת ים גדור. שטחה של שמורת טבע ים גדור הוא כ 844 דונם ואליו שטחה של השמורה היבשתית הוא 752 דונם מהם הוכרזו כשמורת טבע רק 105 דונם והשאר נמצאים בהליך אישור שטרם הסתיים.
השמורה היבשתית המוכרזת מגודרת לשם מניעת כניסה של כלי רכב ממונעים ושאר שטח השמורה משמש כאתר השתוללות חסר רסן ומעצורים של רוכבי טרקטרונים כולל,רפי שראיתי במו עיני,של חבורת ילדים בגילאים 8-12 רכובים על טרקטרונים חשמליים שמשתוללים חסרי רסן,חסרי כל ידע בנהיגה,אינם בגיל האחריות הפלילית כשהטבע מהם והלאה בכביש המוביל ממכמורת ובתוך השמורה בעודם מסכנים כל מי שנע רכוב או רגלית באזור.
בשישי בצהרים הגעתי לשמורה ועשיתי את השביל שעל רכס הכורכר מלוא אורכו מדרום צפונה באכה גבעת אולגה. לחוף הים נמנעתי מלהגיע בשל גלים גבוהים שליכחו את הדום מצוק הכורכר. במקום נשבה רוח עזה אך בניגוד לתוכנית ולהתכוננות לפיה,גשם לא ירד.
בדרכי צפונה התמקדתי ברווית העין ולכידת תמונות,בעין העדשה,של הנוף בקצהו של רכס הכורכר,ובדרכי דרומה התמקדתי ברווית העין ועין העדשה בחייהם של פרוקי רגליים קטני מימדים שעסקו באיסוף מזונם.
תמונות הנוף שצולמו בשמורת גדור היבשתית,הן כאן לפניכם:
יום שישי האחרון,מזג האוויר מאיר פנים ועומסי התנועה בדרכנו צפונה לגבעת עדה אף הוא מסביר פנים ונסבל.
קרוב לכניסה למושבה גבעת עדה נמצא גן המייסדים. גן קטן וקסום נטוע עצי אלון ששדו את שיני הזמן,וגרזני העות’מנים שהשמידו את נוף האלונים בארץ לטובת הסקת הקטרים של הרכבת החיג’זית,ובינות לאלונים מסתתרת לה החלמונית הזעירה,אחות לחלמונית שראינו,זה לא מכבר,ברכס חזקה שברמת הגולן.
בשנה שעברה,כששמענו על פריחתה של החלמונית הזעירה בגן המייסדים,סרנו למקום והסתבר לנו שפספסנו את תקופת פריחתה הקצרה. מאוכזבים,אח מלאים רושם משפע האלונים בגן,הבטחנו לעצמנו לנסות בשנה הבאה. והינה,זו הגיעה,השנה הבאה.
והינה אנו מהלכים בשביל הסלול בינות לאלונים ומקבצים קטנים של סיתוונית היורה מקבלת את פנינו. עוד קצת הליכה בשבילי הגן וכמעט אמרנו נואש ופתאום,ממש על שפת השביל מקבץ קטן של החלמונית הזעירה,משובצת בבלוטי האלונים שצנחו מהעצים שליד וביחד מהווים את מראה העין הייחודי לגן קסום זה.
והתמונות,של סתוונית היורה ושל החלמונית הזעירה,משובצת בבלוטי אלונים,הן כאן לפניכם:
מגבעת עדה "קפצנו" לחורבת מלח. מדובר בשדה בור שבו צומחים צמחי העונה,בכלל וצמחי הסתיו בפרט,כאשר סביבו הולכים מתקרבים וסוגרים עליו בתיה של אור עקיבא. למגינת ליבי שדה הבור שבטבורו נמצאת מחצבה רומית ובה קולמבריום מאותה תקופה,שדה זה לא הוכרז כאתר טבע שיש לשמרו ואם לא יעשה כן תידרס פינת הטבע היחודית הזו תחת בטון ומגדלי מגורים.
בשדה הסמוך למחצבה הרומית מצאנו מרבד של נרקיס סתווי,מין אח לנרקיס הביצה. בין הנרקיסים,ממש נחבא אל הכלים ומתעצב אל מול מרבדי הנרקיסים וריחם המשכר צמח מן הקרקע כרכום שלמיטב ידעתי הוא מהמין כרכום ג’ארדו.
התמונות של הנרקיס הסתווי ושל הכרכום,הן כאן לפניכם:
כשאנחנו חושבים על מלח,אותו מוצר טיבול הממליח כמעט כל פריט מזון,אנחנו חושבים על ים המלח וסבורים שעיקר המלח במשק הישראלי מקורו בים המלח.
לא כך הדבר. ב 1921 סר וינסטון צ’רצ’יל שר המושבות בממשלת בריטניה נתן לחברת יק"א הארץ ישראלית זיכיון לכריית מלח. מפעל המלח,ומקום הזיכיון,היה בסמוך למושבה עתלית. במקום הוקם מפעל לאידוי מי הים וכריית המלח שבהם,כשבריכות האידוי מחליפות מערכת של ביצות שהיו בחלק הצפוני של המושבה באזור נחל אורן.
הבעלים של חברת יק"א (לימים יוחלף שמה לפיק"א) היה הברון ד’רוטשילד שהוריש את החברה,והזיכיון לכריית מלח בעתלית,לבנו ג’יימס וכשהאחרון נפטר הוא הוריש מחצית ממניות החברה למדינת ישראל. ב 1957 מכרה המדינה את חלקה בחברה והיא הפכה,מאז ועד להיום,לחברה פרטית שחליפה ידיים עד לבעלות הנוכחית שבה חברת המלח הפכה לחברת אחזקות ובבעלותה מפעלי המלח בעתלית ובאילת וגם בעלת השליטה בבנק הפועלים.
חברת המלח שלה הזיכיון,מטעם מדינת ישראל,לכריית מלח הפכה לחברה פרטית בשם מלח הארץ,והרחיבה את פעילותה לכריית מלח מבריכות אידוי בצפון מפרץ אילת.
נכון לשעת כתיבת דברים אלה עיקר המלח מופק מבריכות האידוי של מלח הארץ בצפון מפרץ אילת ומיעוטו מגיע מהמפעל הותיק בעתלית.
המלח מים המלח הוא מוצר לוואי של תהליכי הפקה של חומרים אחרים ממי הימה ותמלחת המלח ושאר פסולת מפעולות מצוי מי הימה אמורה להיות מועברת לחלק הצפוני של הימה על מנת להעלות את מפלס המיים,פרויקט שהושת על מפעלי ים המלח במטרה לשמר את הימה…
בשבוע האחרון של אוקטובר ביקרנו בבריכות האידוי של חברת מלח הארץ בעתלית כמו גם בחוף הים הסמוך למבצר הצלבני בעתלית,והתמונות: הן כאן לפניכם:
מסורת השתרשה אצלינו.פעם בשנה לפני תחילת שנת הלימודים האקדמית,לרוב בספטמבר או אוקטובר,אנחנו מבקרים בעין בוקק, לעיתים ממשיכים לרחצה בים המלח לפעמים מסתפקים בביקור בנחל הקסום הזה וממשיכים הלאה לדרכינו.
בכל ביקור בעין בוקק נשמרת לנו הפתעה:פעם זה מיעוט מים זורמים בנחל,פעם זה זוגות תריסטמית שמציגות עצמן בגאווה ופעם אלה היעלים הקסומים שבאים ללגום קצת מים או לתהות מי הם אלה שפלשו לטרטוריה שלהן.
הביקור המסורתי האחרון בעין בוקק התעכב קימעא ופלש לתחילת נובמבר ולאחר שני אירועי גשם באגן ההיקוות של נחל בוקק. הפעם ראינו שינוי גדול בנחל:צמחיה ירוקת עלווה שולטת בערוץ ומאות מפלוני מים גולשים מערבה של עבר השפך בים המלח. בשעת הבוקר שביקרנו בנחל הוא היה שומם מאדם והיתה לנו הזדמנות אינטימית ליהנות מזיו מימיו מהמפלונים המפכפכים להם וגם מהמפל הגדול שבסוף המסלול,הזדמנות שנוצלה לרווית העין ולתת תשומת לב לתמונות שנלקחו באתר.
והתמונות מעין בוקק נובמבר 22’, הן כאן לפניכם בתקווה שמראה העין והחוויה העמוקה ממנו גם מופיעים בסיפורי התמונות.
בתוך שמורת הטבע מצוקי האון,מתחת לקיבוץ מבוא חמה שברמת הגולן נובע מעיין קטן בן ספיקה של אחד ממ"ק לשעה.מי המעיין מובלים,בצינור,לבריכת בטון קטנה שנבנתה לזיכרו של סמ"ר מתן גדרי ז"ל שמכונה על ידי חבריו:”שוקו" ומכאן שמו של המעיין. בעבר נקרא המעיין עין-תינה או בעברית עין התאנה.
מהדרך למעיין,וגם ממנו,נשקף נופה של הכנרת מלוא גודלה. זוהי אחת מנקודות התצפית היחידות מעל לכנרת שבה ניתן לראות את האגם כולו מצפון לדרום וממזרח למערב,מראה מרתק ועוצר נשימה.
ביקרנו בעין שוקו באמצע אוקטובר בדרכנו לצפייה בפריחת פרחי הסתיו ברכס חזיקה שמצפון לו,והתמונות מהמקום,הרי הם כאן לפניכם:
מעיין אלרואי הוא נביעה קטנה שפורצת לפני הקרקע בסמוך לקטע המקורי של רכבת העמק ובסמוך לבתים של שכונת אלרואי שבקרית טבעון. בין 1936 ל 1952 המעיין שימש כמקור מי שתייה לישוב אלרואי שלימים הפך לשכונה בקרית טבעון. מי המעיין נצברים בבריכה מלאכותית שנבנתה בשנות ה – 60 של המאה הקודמת על ידי זאב שורקי יליד המושבה אלרואי ושימש להשקיית מטעי הלימון שבבעלות המשפחה. מי המעיין נשפכים מהבריכה המלאכותית ונשפכים לנחל הקישון המרוחק מאה ועשרים מטרים מהנביעה.
לאחרונה שוקם המעיין על ידי קק"ל ורשות נחל קישון ונבנה סביב לנביעה ולבריכה פארק הכולל שביל הליכה/ריצה ושביל אופניים,כמו כן מסילת הברזל של רכבת העמק שומרה ושביל הגישה לפארק אלרואי נמשך לאורך תוואי רכבת העמק המקורי שעבר במקום.
בטיול לעין אלרואי הצטיידתי בעדשת ההליוס 44 עדשה שיוצרה מעט לפני שאני נולדתי בברית המועצות לשעבר,על אף גילה העדשה הזו מייצר תמונות ובוקה שונים מעדשות המותאמות למצלמות דיגטליות של המאה ה 22 עם יופי ואופי יחודי לעדשה ותיקה זו.
התמונות מביקורי במעיין אלרואי ורכבת ותוואי רכבת העמק,הן כאן לפניכם:
יש הקושרים את הסתיו בסוג של עגמומיות. הימים מתקצרים,הטמפרטורות צונחות ומידי פעם ופעם אירועי גשם פוקדים אותנו. בחלק מהטבע הסתיו מנוצל להתכוננות לעונת החורף ולאביב ובו חידוש הנעורים,הדבר בולט במיוחד בעצים הנשירים,שמשילים עלוותם כיאלו עירומים מכסוי מתכוננים לחורף הקרב.
בעולם הצמחים המצב קצת שונה ואחדים מהם מוצאים את עונת הסתיו,והגשם הראשון,על מנת להבציע מלוא יופים,כאלה הם החלמונית,הסיתוונית והכרכום,אך לא רק,שאחריהם עקבנו בסתיו הנוכחי.
חלמונית גדולה.
מהראשונות להבציע עת סתיו,מתחילה לפרוח בין אוקטובר לדצמבר.החלמונית הגדולה נפוצה מאוד בטורקיה ואילו ארץ ישראל היא המקום הדרומי ביותר בו היא גדלה. החלמונית גדלה בריכוזי מרבדים בחרמון,בגולן,בגליל,גלבוע,הרי שמורון הרי יהודה והנגב הצפוני מקום הופעתה הדרומי ביותר. החלמונית הגדולה,בארץ ישראל,בוחרת לעצמה בית גידול מסויים ומוגדר מאוד:בגולן היא גדלה בנקודות החיבור בין הבזלת לקירטון,בגליל העליון היא גדלה במיפנים דרומיים תלולים ובקרקע דלה,ואילו בנגב היא גדלה בסדקי סלע במסלעות של הנגב. החלמונית הגדולה שגדלה בצפון הארץ בוחרת את בתי הגידול הדלים יותר בגשמים ואילו בנגב את נקבי הסלע המהווים מאגרי מים רבים,יחסית,לאזורם. ככל שבית הגידול של החלמונית הגדולה נמצא ברום גבוהה יותר כך תקדים לפרוח,למשל,בהר מירון תקדים החלמונית הגדולה לפרוח בחודש אוקטובר ובבנחל דישון,הנמוך יותר,תתחיל לפרוח בנובמבר וכך הלאה בהתאם לרום בית הגידול. בין בתי הגידול של החלמונית ניתן להבחין בשינויי גוון של עלי הכותרת,מכתום בוהק לחלמוניות הגדולות בבית הגידול שברמת הגולן,לצהוב כהה לאלה שבהר המירון.
את החלמונית הגדולה פקדנו בבית הגידול שברכס חזקה רמת הגולן,ומעט מאוחר יותר בבית הגידול שבהר המירון.
והתמונות של החלמונית הגדולה משני בתי הגידול,הן כאן לפניכם:
ממרחב ארץ ישראל פורחים כאחד עשר מינים של הסתוונית,חלקם נדירים למדי ופורחים ברכס בשנית המהווה את התפוצה הדרומית ביותר של סתוונית התשבץ דרך הסתוונית הבכירה שגדלה בבתה של יער אלונים כמו זו של הר המירון.
סתוונית התשבץ.
פורחת בין אוקטובר לנובמבר ומן הקרקע יוצא ישר הפרח ללא גבעול. עיקר תפוצתה של סתוונית התשבץ הוא באזור תורקיה ואילו המופע הדרומי ביותר שלה נמצא ברכס בשנית שברמת הגולן.סתוונית התשבץ גדלה מפקעת,בצל. בימי החורף והאביב צוברת הפקעת מזון ובסתיו צומחים ממנה שורשים כלפי מטה וגביע עלים מעל לפני הקרקע. שורשי הפקעת מאפשרים לסתוונית למקם עצמה בנוחות בקרקע,ומשצמח גביע העלים הוא מכלה את כל האצור בפקעת ממנה יצא ומיצר תחתיו פקעת חדשה שלה ניצת שורשים משלה ששוב מתמלאת בחורף ובאביב ובסתיו הבא יפרח ממנה גביע העלים ששוב ימקם עצמו,בקרבת מקום,היכן שהכי נוח לו מבחינת התזונה ימצה את הפקעת,וחוזר חלילה.
את סתוונית התשבץ ביקרנו במופעה הדרומי ביותר שלה ברכס חזקה שברמת הגולן,והתמונות:הן כאן לפניכם:
גם הסתונית הבכירה היא צמח המבוסס על פקעת שצוברת מזון בחורף ובאביב ובסתיו מצמיחה גבעול דקיק ובראשו גביע עלים דקיקים. הסתוונית הכירה גדלה בסבך החורש ורק בחורש המכיל עצי אלון מסוג אלון מצוי ואלון תולע. משבקעה הסתוונית מהפקעת שלה היא ממצה אותה ולקראת סוף פריחתה מצמיחה תחתיה פקעת חדשה אשר צוברת,בחורף ובאביב,את המזון הדרוש לצמח שישוב ויפרח ממנה בסתיו הבא.
הסתוונית הבכירה צומת בהרי הגליל בכלל ובעיקר בהר המירון בחורש האלון שבו. כשביקרנו את סתוונית הבכירה בהר המירון רבות ממנה ניצפו בסבך עצי האלון שבמירון ונזכרתי באמירה:"עצים מתים זקופים”. העצים,אכן מתים זקופים אבל סתוונית הבכירה לא. הגבעול שלה נוטה על צידו,לא תמיד דווקא לצד המידרון,נשכב על הקרקע וכמל,כשליד הצמח הקמל ניתן לראות כאלה שאך לא מזמן צמחו וצצדו מהקרקע או וגם כאלה,זקופים מלוא יופים,שכבר צמחו לא מזמן ועסוקים בכלוי מאגר המזון שלהם.
כאמור,את הסתוונית הבכירה ביקרנו בבית הגידול שלה בשביל סובב הר המירון,והתמונות:הן כאן לפניכם:
בישראל כתשעה מינים של כרכום. המין כרכום צהבהב אנדמי לישראל וסוריה בלבד,והוא גדל בקרקעות לחים שדי במעט לחות,בקרקע,על מנת שמרבד של כרכומים צהבהבים יפרחו. הכרכום הצהבהב פורח בין אוקטובר לדצמבר ויופיע בגליל ובגולן בלבד.לכרכום הצהבהב בצל שממנו עולה גבעול דק ונמוך קומה שבראשו עלי הגביע הלבנים ובמרכזו האבקנים הצהבהבים – המקנים למין הזה את שמו.
מערבית לקיבוץ סאסא בחלקו המזרחי של עמק סאסא הקרסטי נמצאת מערת פער. זו מערה שמי הגשמים מנוקזים אליה ונבלעים בתוכה אל מעבה האדמה. סביב מערת הפער חורש עצי עוזרר אדום ומסביב לאתר מטע תפוחי עץ עשיר בפרי אדום נקוד ובשרני.
בפתח אתר מערת הפער שלט המסביר על תופעת המערה ואופן פעילותה,השלט נטוע בערוגה בוצית וכשהרמנו את עיננו מהשלט ניגלה לפנינו מרבד קסום של כרכום צהבהב.
