בתחילת המאה – 17 מוקמים ברמת הגולן שלושה ישובים:עין פית,זעורה ור’ג’ר. בין השנים 1884 ל 1885 מגיע לאזור צפון הרמה הארכאולוג גוטליב שומאכר שחוקר את מקור התושבים של שלושת הכפרים האלה. ממחקר זה עולה כי תושבי הכפרים האלה,בכלל ועין פית בפרט,מגיעים מג’בל אנצ’ריה שבסוריה מקורם של המוסלמים מהזרם העלווי.

במרכזו של הכפר עין פית נובע מעיין שמימיו שופעים כל ימות השנה. המעיין,יחד עם עיבוד אדמות בעמק החולה מהווים את בסיס הקיום של תושביו העלווים של עין פית,שמתמחים בגדולי כותנה,טבק,עצי פרי וירקות.

במרס 1920 מתמקמת כנופיה של מורדים בשלושת הכפרים העלווים שבצפון רמת הגולן,והם מארגנים מרד בשלטון הצרפתי שעל פי הסכם סייקס פיקו צפון הרמה נכלל בשטח השלטון הצרפתי. המרד לא עולה יפה והשלטון הצרפתי באזור ממשיך להתקיים.

ב 1960 נערך מפקד אוכלוסין בעין פית לפיו הכפר מנה 1523 תושבים. בסמוך לעין פית הקים הצבא הסורי את מוצב תל אל פאחר,מוצב מבוצר היטב שהיה לו תפקיד חשוב,בעיני הממשל הסורי,בהגנה על צפון הרמה ועל מאמצי הסטת המים שביצעו הסורים ברמה ובאזורה,סכסוך מים שנמשך עד לתחילת מלחמת ששת הימים.

במלחמת ששת הימים מקבלת חטיבה 8 את המשימה לכבוש את הכפרים פית וזעורה. יחד עם המשימה הזו מקבלת חטיבת גולני גדוד 12 פקודת מבצע,לפיה הגדוד יעלה לרמה יתקוף את מוצב אל פאחר מכיוון הרמה ויסיר,אחת ולתמיד,את האיום של המוצב על ישובי ישראל. חטיבה 8 מצליחה לבצע את המטלה שמוטלת עליה והכפרים זעורה ופית נכבשים ותושביהם בורחים לסוריה ולא שבו עוד מאז. הבתים בזעורה ובפית מפוצצים על ידי הצבא,כאשר בכפר זעורה מקים צה"ל אתר לאימון בלוחמה בשטח בנוי.

את הפקודה לעלות על תל פאחר מקבל מג"ד גדוד 12 מוסא קליין ז"ל באיחור רב ובבוקרו של יום. במקור הפקודה הייתה אמורה להגיע יום קודם לכן ולהתבצע בלילה. העליה לרמה נתקלת בבעיות,חלקן בשל כשלים בכלים של הגדוד וחלקם בשם אור היום ומוסא קליין מחליט לוותר על העליה לרמה ותקיפת המוצב מעורפו,ובמקום זה עומד בראש הגדוד ועולה על תל פאחר מחזית המוצב ממקום שבו הכוח נשלט על ידי החילים שבמוצב. הקרב על התל היה רווי בנפגעים שרבים מהם היו מפקדי הגדוד ופלוגותיו, בסופו של יום,תוך גלוי מעשי מנהיגות הרואיים שנכנסו לנכסי צאן הברזל של דוקטרינת הלחימה של צה"ל המוצב נכבש ועל כך משלם מוסא קליין בחייו ומקבל צל"ש רמטכ"ל לאחר מותו.

כפר פית,והמעיין שבתבורו,נמצאים בשטח אש מוכרז של צה"ל. צה"ל איננו כפוף לוועדות התכנון הארציות ותכנון של מבנים ויעודי קרקע נעשה בוועדה למתקנים ביטחוניים,ועדה שדיוניה סודיים ואינם נגישים לציבור ואין עליה פיקוח ציבורי בכלל ותכנוני בפרט. במהלך 2023 הסתבר שהועדהhttps://www.cyta.co.il/eyn-pit-and-hasbani-river/ למתקנים ביטחוניים החליטה להפקיע את כפר פית מהציבור ולהקים בו מתקן אימונים ללוחמה בשטח בנוי.

באיפכא מסתברא דווקא היות כפר פית שטח אש של צה"ל ערכי הטבע שבו,מהמעיין השופע,דרך החי והצומח האופיניים לצפון רמת הגולן,גורם לשמירה על קיומם של ערכי הטבע האלה והקמת מתקן האימונים המדובר היא בפרוש סופה של שמורת הטבע הקסומה הזו על החי הצומח והדומם שבה.

דמותו של מוסא קליין ז"ל מלווה אותי עוד כנער,בכלל, ועם הצטרפותי לגדוד 12 עת גיוסי לצה"ל בפרט. כאמור,מוסא קליין ז"ל הוא מבוני דוקטרינת הלחימה של צה"ל בכלל ושל חטיבת גולני בפרט ואני מבקש לנצל פוסט זה,אם יורשה לי,גם לזכרו של מפקד נערץ ומאבני היסוד של מנהיגות ונחישות להשגת המטרה של צה"ל בכלל,ולקרוא לצה"ל להסיר ידיו מכפר פית ולצרפו לתל פחר הסמוך ביחד כאתר טבע שמור ונגיש לציבור וכאתר הנצחה לאחד ממפקדי הצבא שעיצבו את דמותו של צה"ל מאז… ולעולם.

לאחר הביקור בעין פית ביקרנו בשמורת הטבע של נחל שניר.

וקצת תמונות מהביקור בעין פית ובשמורת הטבע נחל שניר – הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות..

מנחם.

ב – 1905 בנק אנגלו פלסתינה רוכש כ 2000 דונם באזור חולדה בעבור התנועה הציונית. שנה קודם לכן,ב 1904,חוזה המדינה,בנימין זאב הרצל,הולך לעולמו.

ביער שנמצא בשטח שרכש בנק אנגלו פלסתינה עבור התנועה הציונית ניטעו,ב 1907 מספר עצי זית. העצים נטעו על ידי הקק"ל והייתה זו הנטיעה הראשונה של הקק"ל.הנטיעות נטעו לזכרו של הרצל,חוזה המדינה.

ב 1908 מחליטה הקק"ל להרחיב את הנטיעות ביער חולדה לזכרו של הרצל. במשתלה של הקק"ל,שנמצאת בעיר לוד,מתחילים פועלים ערבים להכין את הנטיעות על מנת להעבירם ליער חולדה. הדבר מעורר זעם רב בקרב הפועלים היהודים שראו בנטיעה של פועלים ערבים ליער על שם חוזה המדינה כמעשה שלא יעלה על הדעת.

השתילים ממשתלת הקק"ל בלוד הועברו ליער חולדה וניטעו כ 12 אלף שתילי עץ זית ביער לזכרו של הרצל. מנהל אתר המשתלה ביער חולדה היה אגרונום בשם לואי בריש שלא היה בקיא בתחום וכתוצאה מכך רוב שתילי הזית קמלו ומתו. ארתור רופין,שהיה שליח ההסתדרות הציונית לארץ ישראל על מנת לבדוק את מצב החקלאות ולהמליץ על פיתוח חקלאי של הארץ,פיטר את לואי ברש ובמקומו מינה את האגרונום יצחק וילקנסקי כאגרונום אחראי על הנטיעה הראשונה של הקק"ל ביער חולדה. וילקנסקי,שלימים היה ממקמי מכון וולקני,חשב קצת אחרת מרופין ומשולחיו בקק"ל והפך את הנטיעות שביער לחוות לימוד והוסיף לה עצים מסוגים שונים ומגוונים. בלב החווה בנה מבנה בן שתי קומות מבנה ששימש את מנהל החווה וזכה לכנוי:"בית הרצל".

באוגוסט 1929 ננטשת חוות בית הרצל שביער חולדה לאחר קרב עם ערביי הסביבה במסגרת מאורעות תרפ"ט והלכה ולמעשה החווה כמשתלה וכמקום לפיתוח הצומח בישראל ננטשה והפכה לשטח אימונים של ההגנה.

עם קום המדינה ננטשה סופית החווה ומבנה בית הרצל עמד בה בשיממונו. בשנת החמישים למדינת ישראל הכריזה המדינה על בית הרצל כמבנה לשימור,כשאת שימור המבנה לקחה לידיה בעלת הבית,קרי:הקרן הקיימת לישראל.

לאחר שיחזור בית הרצל הוקם בחדריו מיצג המתאר את תולדות האזור והחווה. ביום שישי ה 30/6 הכריזה קק"ל על כניסה חופשית לבית הרצל ולרגל האירוע הזה סרנו למקום,על מנת לגלות שבית הרצל סגור ומסוגר ולמעשה מי שמפעיל אותו בפועל כלל לא שמע על ההודעה על ביקור בחינם במקום לאותו היום.

לאחר הביקור בבית הרצל,סרנו למנזר השתקנים שבלטרון.

גם בלי להיכנס לבית הרצל,המבנה וסביבתו מרשימים מאוד ולאחר שהרוויתי את עיני הנצחתי את סביבתו של המבנה המרשים הזה בעין המצלמה,והתמונות: מבית הרצל ומנזר השתקנים שבלטרון הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

יום שישי השביעי ביולי עם אור ראשון אנחנו מטפסים במעלה שביל הסוללה בואכה מצדה ואת האור הראשון והזריחה שבעקבותיו מקבלים בינות לשרידיה הארכאולוגיה של מצדה.

הביקור במצדה כבר היה לפני כמה וכמה ימים,והמחשבות על מה שקרה במצדה בעת הכיבוש הרומי,לעומת מה שקורה בישראל 2023,שבה מנהיג החשוד בפלילים,לוקה בלבו ושקרן פאתלוגי מנהיג שינויים מרחיקי לכת המשנים את שיטת המשטר בישראל,המחשבות האלה מנקרות בראשי ללא הרף.

התאבדות,בדת היהודית אסורה. וגם על הכת הקיצונית של האיסיים ההתאבדות הייתה אסורה. התנ"ך ואלה מצטטים מפיו נמנעים מאזכור מעשה ההתאבדות ההמוני במצדה ולא בכדי,זה אסור. אם מאן דהוא ירצה לתת דוגמא להתאבדות יזכיר את שאול המלך שנפל על חרבו.

כמו היום שורה של קיצונים מטורללי דעת השתלטו על הדת היהודית וניסו להניע את הציבור לכיוון של קיצוניות משיחית ולא טרחו לקרוא את המפה. מצפון לארץ ישראל פלסטינה מתקדם צבא האימפריה הרומית,אימפריה שבאופן קבוע חרטה על דגלה סובלנות דתית ובתנאי שהנתינים החדשים שמתווספים לשטחי שלטונה יהיו נאמנים לשלטון ברומא וישלמו את המסים שלהם.

כבר בשערי יודפת הטרלול הדתי הישראלי התחיל ואחת מערי השלטון המקומי החשובות במרחב ארץ ישראל נפלה לידי הלגיון הרומי,התיעוד ההיסטורי והארכאולוגי מספר על התנגדות עזה אבל לא על התאבדות המונית כי זה אסור גם לפי תפיסת עולמם של הקיצוניים שביהדות.

לא חולפים ימים רבים ותושבי גמלא מחליטים להתעמת עם הכובש הרומי,ומכריזים על מרד ועל שליטתם באחת מדרכי הגישה של האימפריה הרומית משטחי פלשתינה אל עבר המרכז השלטוני בדמשק שבסוריה. גם בגמלא הלקח האסטרטגי מיודפת לא נלמד. לא זאת בלבד,אלא גם:גמלא יושבת על שלוחה הנשלטת מרמת הגולן וברור,לכל בר דעת,שמצור יכניע את העיר. למרות זאת מתבצרים היהודים בגמלא וכשחומותיה מוכנעות,חלק מהם נס מפניהם בחלק המצוקי של העיר,מעשה שמפיל חללים רבים. מעשה זה לא היה מעשה התאבדות אלא מנוסה מאויב שצר על העיר וניתץ את חומותיה,ברם: באדיבות האתוס הציוני מנוסת תושבי גמלא מפני הלגיון הרומי קיבלה צביון של מוות על קידוש השם או אם תרצו התאבדות בשם אמונה.

האיסיים,במצדה,לא היו מקובלים על שלטון היהדות המרכזי בירושלים וזאת יש לומר בלשון המעטה. גם פרנסתם התבססה על שוד ביזה וגביית מסיי מעבר מאלה שעברו לחופי ים המלח חלקן עם תבלינים מאזור עדן לכיוון דמשק,וחלקם עם זפת שהיה חומר גלם ייחודי ובעל שימושים מגוונים בתקופה הזו. האימפריה הרומית לא אהבה את מעשי האיסיים ולאחר כיבוש ירושלים התפנו לסלק את האיסיים מאחד מדרכי המסחר החשובות באזור.

הלגיון העשירי נשלח למצדה,מקים סביבה כמה מחנות ובונה רמפה שאליה מעלה את אייל הניגוח. גם הפעם הטירלול של מחשכי הדת מעביר את מגני מצדה על דעתם,וגם כאן הלקח לא נלמד. הלגיון העשירי מכניע את חומת העיר וכובש אותה.

הממצא הארכאולוגי והתיעוד ההיסטורי לא מביאים ראיות לסיפור ההתאבדות ההמונית ובטח לא מצביעים על ראיות לכך שכשנכנס הלגיון בשערי העיר מצא אותה שרופה כליל ואת כל תושביה מוטלים מתים. הממצא הארכאולוגי כן מצביע על כך שמגניי מצדה לא למדו לקח משני המצורים הקודמים,ביודפת ובגמלא,וניסו לחזק את החומה בחלק שבה הכה והלם איי הניגוח,בבולי עץ שאותם העלו הרומאים באש,מה שתרם להחלשות החומה ולחוסר יכולת של המגנים לנסות ולהילחם בראש חץ הלגיון ששם רגלו על ההר. ממצא המצביע על התאבדות לא נמצא כל הר המצדה,רק באחת המערות שבדרך למאגרי המים נמצאו כמה עצמות אדם שככל הנראה התאבדו לאחר שההר נפל בידי הלגיון העשירי.

אתוס מצדה לא תיפול שנית איננו אתוס דתי אלא אומץ על ידי הציונות,ועם קום המדינה הפך לאתוס לאומי ישראלי שאותו אימץ צה"ל,אחרי מלחמת ששת הימים,והפך את הר המצדה למקום בו מושבעים חיילים בשבועת האמונים לצה"ל ולמדינת ישראל.

ישראל 2023 איננה מצדה אף כי התהליכיים החברתיים,של קיצוניות דתית,פושים בה יחד עם מנהיגות חלשת אופי שקיצוניות היא לחם חוקה,קריאה אסטרטגית של האיומים ותוצאות של שינוי במשטר הם לא לחם חוקה ומסתפקת בשלטון המבוסס על ספינים והפצת שקרים. מצדה לא תיפול שנית כי בהקשר הזה מעולם לא נפלה אלא איבדה עצמה לדעת בשל טקטיקה משיחית שאין רגליים וידיים במציאות.

יום חדש מבציעה על ההר,תחילה קרני השמש חושפות צלליתו של ההר,ואט אז עולות ומאירות אותו,ואת סביבתו,בגוני הצהוב כתום… ובתקווה שגם על ישראל 2023 תבוא זריחה של יום חדש ונתעורר מהסיוט שמביאה עלנו ההפיכה השלטונית ברשות הכנסת ה 25 וממשלת נתניהו ה 35.

והתמונות מהזריחה במצדה,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

יום חמישי העשרים ושתים ביוני,עשר בלילה אני והכסופה עושים דרכנו לחניון הלילה של נחל רחף. הפעם מזג האוויר הוא קייצי האופייני לעונה ובתוכנית: לטעת אוהל בחניון רחף,לישון את השעות שנותרו עד לאור הראשון ולקבל אותו באתר ולאחר מכן לנצל את היום לסיור באזור.

ים המלח מדרום ללשון התייבש ונעלם כבר לפני כמה עשורים. המים שבהם רוחצים הנופשים בבתי המלון שבחופיו הדרומיים רוחצים בברכות האידוי של מפעלי ים המלח. גובה המים בברכות האידוי,כמו גם מליחותם והרכבם הכימי,הכל תלוי בצרכים התפעוליים של המפעלים,צרכים מטרתם אחת: למקסם את הרווחים מכריית הרכיבים הכימיים של מי הימה. מצפון ללשון עדיין מתקווה ים המלח הטבעי אם כי החלק הזה הולך ומתכווץ עקב חסימת הירדן שינויים במשטר הגשם באגני הניקוז של נחלי האכזב הנשפכים לימה והאידוי של מפעלי ים המלח. חופיו של ים המלח הצפוני נסוגו והגיש אליהם בלתי אפשרית או מסוכנת.

אור ראשון ובעקבותיו הזריחה עולים בשפך הרחף ואני שוזף במראות הנוף הנצבע בגוני הזהב את חופיו של ים המלח ואת הרי אדום שממול. את חלק מהשנויים באור,מעלות השחר ועד לזריחה,אני מנציח במצלמות שהבאתי לוגם קפה ראשון של בוקר ומתארגן לנסיעה ליעד הבא.

חופיו של ים המלח,בעת שליחכו את מצוק העתק מזרחית למדבר יהודה,מכילים מסלע שמקורו במשקעים של ים קדמון שנסוג לפני מליוני שנים. תצורת המסלע,הייחודית לים המלח,נקראת חוואר הלשון. חופיו הנסוגים של ים המלח חושפים קרקע שבעבר הייתה קרקעית ים המלח. קרקע זו מאפיינת בשכבות של אדמת סחף שמקורה באגני ההיקוות של נחלי ים מלח,מעורבת בשכבות של מלח ששקע לקרקעית הימה ויחד מיצרים תצורות אדמה ייחודיות לחופיו הנסוגים של ים המלח והם,גם,הסיבה לתופעת הבולענים.

יום שישי. עוד מעט שמונה בבוקר. חניון שמורת הטבע עין גדי מתחיל להתמלא,אך השמורה הסמוכה איננה היעד שלי. תיק הצילום נשלף מהכסופה ויחד אתו מים דרך ומים לגמוע בטרם אצא ליעד המתוכנן כדי לשמור על איזון נוזלים בגוף. תוך כדי תנועה בשביל שבין עין גדי לנחל ערוגות אני בוחן את האור העומד לרשותי ואת התוכנית להתמודד אתו דרך עינית המצלמה,כמו גם:משנן לעצמי את כללי הבטיחות הקשורים ביעד אליו אני צועד. עוד לפני שמסתיימת הטיילת שבין עין גדי נחל ערוגות ומסיבות שאינן זה המקום לפרטן מתבלת החלטה לנטוש את המשימה ובשל הקרבה לכפר היהודי העתיק ובו בית הכנסת של עין גדי אני מחליט להיכנס למקום ולשזוף בו את עיני כמו גם את הרי אדום שבאור הבוקר נצבעים בגוני התכלת כחול ונראים כאילו צוירו במכחולו של אמן ציור.

פצלי שמן הם סלע משקע ימי להם תכולה גבוהה של חומר אורגני במצב צבירה מוצק שאותו,באמצעות חימום,ניתן הפוך לנפט גולמי או לגז טבעי. תהליך מצוי נפט גולמי מפצלי השמן כרוך בהליך חימום עתיר אנרגיה ומזהם את הסביבה. לאחר מצוי הנפט הגולמי מפצלי השמן נשאר חומר אבקתי שגם הוא מסוכן לסביבה אך ניתן להשתמש בו כחומר גלם ליצירת משטחים דמויי גומי למטרות שונות ושימושים שונים.

פצלי שמן מתאפיינים בתכולה של 33% או יותר ממשקל הסלע המקורי של חומר אורגני ולאחר חימום ומיצוי הנפט הגולמי יישארו בין 60 ל 90 אחוז של חומר שאינו אורגני ומכיל מינרלים שונים. מאוד דומים לפצלי השמן הם מסלע המכיל חומר אורגני בכמות הקטנה מארבעים אחוז,ממשקל הסלע,מתאפיינים בשכבת שצבען שחור ושייכים לקבוצת המסלע ממשפחת הפחם ומכילים ליגניט ו/או אנטראצים שניהם חומר בסיס להפקת פחם.

בדרך צפונה על כביש 90 אל עבר עין גדי,תופס את עיני שלט המציין "משאבה 9". בסיום הביקור בבית הכנסת של עין גדי ובכפר שלידו אני מחליט שבדרכי חזרה,דרומה,לאוהל שבשפך רחף אסור לדרך אל עבר משאבה 9,מתוך הנחה סבירה הנובעת מכיוון הדרך מזרחה מכביש 90 אני מניח שאוכל לצפות בצוק ההעתקים שבשוליו המזרחיים של מדבר יהודה ולקבל מבט אליו ממזרח מערבה.

החוג לגאולוגיה באוניברסיטה הברית בירושלים,ערך סקר רחב ומפרט של האזורים באץ בהם יש מסלע של פצלי שמן.באזור נחל צין,יש פצלי שמן שמהם מופקת כמות קטנה,אך עדין מסחרית,של נפט גולמי. גם באזור עמק האלה יש מרבצים עשרים של פצלי שמן ותוכנית של מדינת ישראל לתת זיכיון לחברה פרטית להפקת נפט גלמי מפצלי השמן שבעמק האלה נמצאת במאבק ציבורי של כמה גופים למניעת הוצאת הזיכיון. על פי המפה של תפוצת פצלי שמן שנעשתה בעקבות ממצאי המחקר של החוג לגאולוגיה באוניברסיטה עברית,אזור בקע ים המלח בכלל ולחופיו המערביים בפרט אין מרבצים של פצלי שמן.

בדרך דרומה,על כביש 90 אל עבר האוהל שבנחל רחף,אני פונה לשמאל,במגמה כללית מזרחה,אל הדרך שאליה מורה השלט:"משאבה 9". בתחילת הדרך מימיני ומשמאלי מטעי התמרים של קיבוץ עין גדי שבחלקם הצפון זרחי מאגר מים שככל הנראה משמש לאצירת מי שופכים מושבים להשקיית המטעים. בהמשך משאל,במגמה כללית צפונה לי נפרש בני נופו של מצוק ההעתקים מואר באור שמש קדם צהרי היום. אני מאט את מהלך הכסופה ותר בעיני לוקיישן לעצירה שבו אתפוס בעין העדשה את מצוק עתקים.

בערך באמצע הדרך,בין כביש 90 מתחם משאבה 9 של מפעלי ים המלח,צדות עיני שדה ובו מפוזרים סלעים הנראים,במבט ראשון,דומים לשדה הבולבוסים שבנחל קידר. זהו השגתי א מבקשי. הכסופה נעצרת,מנועה דומם ואני יוצא לחקור את בעיני בתופעת ה"בולבוסים" הנשזרת ממני צפונה. כאמור,הסלע בחופי ים המלח לא יכול להכיל א הנדרש ליצירת בולבוס ושכבות המסלע מורכבות חמור אורגני ומשקעים שנראים כמינרלים שאינם,בפרוש אינם,מלח. בתוך אותם "בולבוסים" שולות שכבות של חומר אורגני שחור משחור,ומאחר ואין פצלי שמן באזור זה הרי שמסלע הזה,שאין ידי משגת את המידע כיצד ואיך נצר והגיע למקום,הוא מסלע שמכיל פחם.

לאחר ששבעו עיני ממראה שדה מרבצי מסלע ממשפחת פחם,כמו גם משיפוליו המזרחיים של מצוק ההעתקים,חזרתי לאוהל ואחר ועומס החום הלך והעיק,ובאן צל במקום,האוהל קופל הוכנס לאחורי הכסופה שעשתה דרכה חזרה צפונה,הביתה.

והתמונות מהמסע הזה,לשפך הרחף,בית הכנסת של עין גדי ושדה סלעי הפחם בואכה משאבה 9,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

קו חוף הים התיכון נמשך לאורך 196 ק"מ,מראש הנקרה בצפון,ועד לגבול עזה בדרום. מתוך 196 הק"מ האלה רק 17 ק"מ הם חופי רחצה מוכרזים. כרבע מקו החוף שלנו סגורים בפני הציבור לטובת: מחנות צבא,נמלים,מתקני התפלה ותחנות כוח ליצור חשמל. לאחרונה הוכרזו מספר שמורות טבע ימיות וביניהן,אם למנות כמה,שמורת טבע ימית אכזיב,חוף הבונים דור,חוף זיקים ויש עוד כמה. חלק מחופי ישראל נתפסו כגנים לאומיים שהגישה אליהם חופשית לציבור אך מוגבלת בשעות הפתיחה. הנה כי כן,לנו צלמי הנוף שמעוניים בביקור בחופי הים בשעת הזהב או בשעה הכחולה,שקיעה וזריחה בהתאמה,סך החופים הנגישים הוא לא יותר מכמה ק"מ ספורים.

היום ה 16 בחודש יוני הוא יום צב הים הבינלאומי והוא קשור בתחילת תקופת ההטלה של צבות המים בחופים בכלל ואלה של ארץ ישראל בפרט. חופי ההטלה של צבי המים הם ערך טבע מוגן והגישה אליהם מוגבלת בכלל ובתקופת ההטלה בפרט – וטוב שכך.

בישראל שני מינים של צב הים. צב הים הירוק וצב הים החום. צב הים הירוק הוא קטן הממדים מבין השניים והוא יחיד מסוגו. צב המים הירוק נפוץ לאורך חופי ארץ ישראל,הוא ניזון מעשבי ים,אצות ורכיכות ועיקר מרחב מחייתו הוא בלגונות שלאורך החוף. לצב הירוק אויבים טבעיים מעטים באזור מחייתו ואויב טבעי אחד שהביא אותו לידי הכרזה כמין בסכנת הכחדה והוא:האדם.

צב הים החום הוא הגדול מבין צבי הים של חופי ישראל. הוא חלק משני תת מינים,האחד:שכיח באוקיינוס ההודי והשקט ותת המין השני שכיח באוקיינוס האטלנטי ובחופיו של הים התיכון. צב הים החום ניזון מרכיכות,ספוגיים,דגיגים וסרטנים. הצב החום חי בין 50 ל 80 שנה ונודד לאורך חופיו המזרחיים של הים התיכון. גם חופי ההטלה של הצו החום הם אתרי טבע מוגנים.

בישראל רשות הטבע והגנים מפעילה גוף שאחראי על שימור גרעין השימור של הצו הירוק,שנמצא בסכנת הכחדה,ושל הצו החום שנמצא במצב "פגיע". הרט"ג עוקבים אחרי קיני ההטלה של הצבים,לאחר ההטלה אוספים את הביצים ומעבירים אותם לקיני הטלה שנמצאים בחופים מוגנים ומנוטרים בדרך קבע עד לבקיעת הצבים וחזרתם לים. באזורי הקינון המוגנים נשמרים התנאים המאפשרים בקיעה של צבי הים ללא הפרעה של האדם,הפרעה פיזית,נכוחות אדם,והפרעה משנית בתצורה של אור,כבישים,רכבי שטח ושאר מרעין בישין.

בכל קן הטלה של צבי הים,משני המינים,נמצאים בין כמה עשרות למאות בודדות של ביצים,הצבה מטילה את הביצים כך שבתחתית הקן נמצאים הביצים שמהן יבקעו צבי ים זכרים ובחלק העליון הביצים שמהן יבקעו צבי הים הנקביים. כאשר נאספות הביצים מקיני ההטלה ומעברות לאתרי ההטלה השמורים,נשמר סדר ההטלה של הצבה על מנת שלא לפגוע בתהליך הבקיעה ובשונות המגדרית של הבקועים.

סט הצילום שלי מגוון מאוד,ואני יכול ליצר ממנו קומבינציות המתאימות לנסיבות יצאתי לטבע בארץ. חלק מהקומבינציות האלה נוצרות כאשר מטרת היציאה לטבע היא לצלם בו וחלק הם כאלה שאגב הסיור גם אצלם,וכל מה שביניהם. חופי ארץ ישראל,בשעות אחר הצהריים של יוני הם ממש לא אטרקציה צילומית ותנאי התאורה בהם רחוקים מאוד מהאידאל הרצוי. הפעם נושא הסיור,בשיא חומו של יום,היו צבי הים ויומם המצוין בתאריך הזה ואין טוב מחוף הבונים,מחופיה המחורצים של ישראל וחוף חביב על צב הים הירוק – והתמונות מהביקור הזה בחוף הבונים,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

יום שישי התשיעי ביוני. מראש תכננתי להגיע לפתח נחל רחף ולהגיע לעת ערב,ליהנות,ולצלם,את השקיעה,להישאר את הלילה בחניון הלילה שבמקום ועם אור ראשון שוב לשזוף את העיניים בעלות השחר וגם להנציח בעין העדשה. לפני שיצאתי לדרך בדקתי את תחזית מזג האוויר העדכנית,והממצאים היו מדאיגים,מחד גיסא,ומאתגרים מאידך גיסא. שני נתונים משכו את תשומת לבי: העובדה שבלילה עולה הטמפרטורה ובבוקר צפוי יום שרב חם מאוד,רוח עם משבים של כ 13 קמ"ש וצפי לאובך וגשם. מזג אוויר לא יציב שמאתגר מאוד מבחינה צילומית בכלל ובים המלח בפרט.

אזור הדרום,בכלל,הערבה ובקע ים המלח,בפרט קיבלו השנה כמות גשם גדולה מהממוצע הרב שנתי. כבר במהלך חג השבועות,בבסיס האם שבחי בר יטבתה הבנתי שלריבוי הגשם יש מחיר ושאאלץ לשלמו,והוא:החום יחד עם מקווי מים חשופים מביאים אתם יתושים והצפי למתקפת יתושים בפתחו של נחל רחף לא הייתה משהו שלא לקחתי בחשבון.

ב 1910 בעיר איגלאו שבחבל מוראביה,אז בשטח אוסטריה היום חלק מצ’כיה,נולד שמעון רודולף ויסנשטין,שלימים כונה רודי בצירוף שם משפחתו. בין השנים 1929 ל 1931 למד רודי גרפיקה וצילום בבית הספר הגבוה לצילום וגרפיקה שבוינה אוסטריה. 1936 אורז רודי מזוודה ובה בגדים,תעודת,כולל תעודת עיתונאי,ואת מצלמות הרוליפקס,פלאובה מקינה,פרימה פלקס,לייקה ולינהוף ונוחת בחופי ארץ ישראל,נמל יפו. את פעמיו,מנמל יפו,שם רודי אל עבר קיבוץ. כעבור יום הבין רודי שאין לו מה לחפש בקיבוץ,לקח את חפציו ועבר לתל אביב,שם קבע את מקום מושבו עד למותו באוקטובר 1992.

כשעה ומשהו לפני השקיעה הכסופה ואני מגיעים לחניון הלילה שבפתח נחל רחף. חומו של יום עוטף אותנו והשמש,יחד עם עננות גבוהה ורוח שמשנה בכל רגע את פני השמיים ומלווה את השמש מערבה אל עבר שקיעתה. התארגנות קצרה להוריד את אבק הדרך והדריכות הנדרשת מבריוני הכביש,כוס קפה מהביל והמצלמה מתלבשת על החצובה שהבאתי והעין סוקרת ושבעת ממראות היום ההולך והשוקע וסצנות שונות של שקיעתו מונצחות בעין העדשה תוך שאני מתפעל מיופיו של היום ההולך ונעלם,של אור השמש ההולך ונמוג אל מול השינויים התכופים באור המתממשים באדיבות הרוח שמביאה אתה את חומו של לילה … ואת היתושים.

כבר ב 1936 מצלם רודי את רחובותיה של תל אביב,חיפושי נשק בעקבות המאורעות ואת הלוויתו של ראש העיר הראשון של תל אביב,מאיר דיזנגוף.עד מהרבה משתלב רודי באירועים משמעותיים בתולדות ארץ ישראל,בכלל,ותל אביב בפרט. ויסנשטין מגיע לקונצרט הראשון של התזמורת הפילהרמונית הישראלית ומנציח את ארתורו טוסקניני שבא לנצח על קונצרט הפתיחה/ההקמה של הפילהרמונית. בלהט הצינות מתגייס רודי לטובת הנצחה של המפעל הציוני ובמקביל משמש כצלם הבית של ארכיטקטים מובילים שפעלו בתל אביב בשנות הארבעים ובינהם:אברהם יסקי,אריה שרון ודב כרמי.

עם רדת החשיכה מתגברת הרוח וחומו של יום עולה. בין המשבים אני נוטע את האוהל שלי ומכין לעצמי ארוחת ערב. בתוכנית,להמשך הלילה,היא להיכנס לאוהל ולעשות בו את שנת הלילה שתסתיים בשעה קטנה לפנות בוקר,אז:אתארגן לצפייה בשחרו של בוקר ולצלמו באינטימיות המיוחדת למקום הנמוך בעולם.

לגלרית התמונות – שקיעה..

בפרוץ מלחמת העולם השנייה רודי ממשיך להסתובב בארץ ולהנציח במצלמותיו את המפעל הציוני. באמצעות קק"ל והסוכנות היהודית מופצות תמונותיו של ויסנשטין באירופה בקרב יהודים במטרה להאיץ את החלטתם לעלות לארץ ישראל.במקביל: רודי מצלם תמונות מארץ ישראל,בכלל,ומנופיה בפרט. תמונות ששמר באוספו הפרטי. ב 1940 בכיכר מוגרבי,שבתל אביב,מקים רודי את הצלמניה. חנות צילום אותה הוא מקים עם שלושה שותפים,שעד מהרה פורשים מהשותפות והצלמניה נשארת בבעלתו הפרטית של רודי. מאז שהוקמה הצלמניה ועד למותו של רודי ב 1992 פעלה החנות ובה,גם,נשמרו התשלילים והתמונות מאוספו הפרטי של ויסנשטין. לאחר מותו המשיכה אשתו,מרים,לנהל את החנות עד למותה שלה או אז נסגרה הצלמניה ואוספו הפרטי של רודי הפך לנחלת הכלל באדיבות משפחתו.

הלילה עוטף את חניון נחל רחף,וכמובטח הטמפרטורה עולה.רוח מסיע את ענני השמים שבתורם,מעלימים וחושפים את הירח ששולח את קרני אורו מבינות לעננים ומיצר תמונות שמשכיחות ממני את הצורך להתכנס לתככי האוהל שלי ולעצום את עיניי. למרגלות החניון עובר כביש 90 ומפעם לפעם חולפת בו מכונית,אוטובוס ובו אנשים מנומנמים או פול טריילרים המתקשים בטיפוס בעליה שבקטע הכביש הזה,ולא מעט הן מקושטות בשלל אורות,חלקם נדרשים על פי חוק וחלקם לא,אור המפלח את חושכו של ליל. והיתושים? הם מוצאים להם את ההזדמנות לחגוג עלי ולהטריד,ואני מחליט את הלילה הזה לעשות ער לחלוטין,ולהנציח בעין המצלמה את שקורה מעלי,בשמיים,ולפני לחופיו של ים המלח ולמרגלותיו,במכוניות הנעות בכביש 90.

בה’ באייר 1948 מוזמן רודי לטקס הכרזת המדינה. כפי שסיפר בהמשך אחזה בו התרגשות רבה וכל מה שהצליח להנציח במצלמה שהייתה אתו זה את דוד בן גוריון מקריא את מגילת העצמאות. תמונה אייקונית מטקס הכרזת המדינה,תמונה שזיכתה את ויסנשטין בפרסומו הגדול וכאחד מצלמיה הדגולים של ארץ ישראל. עם הקמתה מדינת ישראל מעצבת לעצמה שטרי כסף. שטר בערך 10 לירות נושא דיוקן שמקור ההשראה של הגרפיקאי שעיצב אותו הוא פורטרט עצמי של רודי ויסנשטין.

רודי אהב מאוד את ארץ ישראל ונופיה. עיקר עיסוקיו,כצלם,היו בתחום העיתונאות והנצחת חייה של ארץ ישראל תחת המפעל הציוני ולאחר הקמתה,את מדינת ישראל,בין השאר כצלם מטעם האו"ם.רודי לא זנח את אהבתו לנופיה של הארץ. הוא לקח קורס בידיעת הארץ והדרכת תיירים וניצל את הידע הזה כדי לצאת אל נופיה של הארץ עם קבוצות של מטיילים ובמלגלרית כל התמונות.הלכן צילם תמונות מנופיה של הארץ,תמונות שלא פרסם אלא שמר באוספו הפרטי.

הלילה הולך ומתעמק לו,המצלמה מוצבת על חצובה ומפעם לפעם ככל שהתרחשויות שונות קורות בנוף שלפני אני מנציח את המאורעות,כשלאור מסך המצלמה מצטרפים היתושים שחוגגים את הימצאותי כדי לקחת דגימות מדמי,כו גם להראות את משיכתם למקור אור,מה שמהר מאוד משתלב עם הצורך לחסוך שימוש בבטריה של המצלמה ומסך המצלמה מודלק אד הוק לצורך לקיחת צילום המנציח את הלילה ונכבה מידית לפני…מתקפת היתושים.

לגלרית התמונות – לילה.

בארבע לפנות בוקר סערת ברקים מדרום לי מפלחת את שמי הלילה,במתזי אור מרהיבים שיחד עם נופו של מדבר וים המלח מעוררים בי התרגשות מהולה בחשש שעוד מעט ירד גשם ואני בפתחו של נחל אכזב שלא יתבייש להוליך מים בתצורת שיטפון.

לגלרית כל התמונות.

אור ראשון במציע,סערת רעמים וברקים בשמיים וחיש קל ובעקבותיה גשם ניתח ארצה. מחשש שאתקע במקום בעת שיטפון אני אורז את האוהל,המצלמות מוחזרות לכסופה ואנחנו נוסעים למקום גבוהה יותר,ובטוח יותר,בשפך נחל בוקק מעט צפונית לבתי המלון שבשפך זהר. פה,בשפך נחל בוקק,אני מקבל את בוקרו של שישי עד שגם לשם מגיע הגשם שאתו,ותחתיו,אני עושה את דרכי חזרה הביתה.

לגלרית תמונות – זריחה.

לגלרית כל התמונות.

מנחם.

יום שישי השני בחודש יוני,מזג האוויר שובר שיאי חום שיחד עם אובך כבד צובע את שמי הארץ בגוני האפור. בתוכנית המקורית היה "רשום" ביקור בשמורת טבע ימי בצפון מישור החוף. שעה קלה לפני היציאה לשמורה בחדשות מבשרים על שריפה שפרצה באזור ועל כביש שנסגר,אותו כביש שמוליך לשמורת הטבע יעד ביקורנו. חיש קל מחפשים רעיונות חדשים למקומו לבקר בהם ולעשות את חומו של יום.והפור נפל על חוף ימה של חדרה בשפך נחל חדרה שבעצמו,נמצא בפרק נחל חדרה.

שעת היציאה נדחית כך שנבקר במקום בשעות שיש להניח שבהן יפחת עומס החום של השישי החם בתולדות המדידה המטאורולוגית.

בחופה של חדרה בואכה שפך נחל חדרה,מקבל את פנינו ים הנצבע בגוני האפור,מספק מראות אבסטרקטיים של סלעי הגדור ומזח פריקת הפחם של תחנת הכוח הסמוכה. אין עננים בשמים והם מכוסים באופך שמסנן את קרני השמש וצובע אותם בגון אפרפר נעים לעין. הים ממתן את עומסי החום ואנחנו מוצאים את עצמנו מבלים על החוף,שוזפים העניים מהמראות האבסטרקטיים שמספקת תאורת השמש,משביעים את העיניים ואת עין העדשה.

בפיתוח התמונות רציתי לשמור על האווירה האבסטרקטית רווית גוני האפור שהייתה במקום והתמונות פותחו בשחור לבן בלבד.

והתמונות מחוף ימה של חדרה ביום קיץ לוהט ומסקרן,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

אוגוסט 2019,שעת בין ערביים,יצאתי לנחל הירקון באזור זרימתו בקרבת המועצה המקומית דרום השרון. בעבר,היו באזור בתי משאבות ששאבו ממי הירקון והשקו שדות באזור. היום יש באזור אפיק הירקון כמה אשדות קטנים,מעשה ידי אדם,שנשארו באזור משאבות המים.

מצויד במצלמה נכנסתי למי הירקון הקרירים באזור אחד האשדות שבקרבתו עוד נמצא בית המשאבה שבעבר שאב ממי הירקון להשקיית השדות וביליתי בחיקו של האשד שעה קלה.

מאז,בירקון,עברו מים רבים ועוד הרבה מהם עברו בניסיון שצברתי במערכות פיתוח התמונות שבמחשב שלי,שהן בעצמן:עברו תהפוכות רבות עם הרבה תכונות חדשות ומעניינות.

בחרתי כמה מהתמונות,מאוגוסט ההוא,ופיתחתי אותן מחדש,ישירות מקבצי ה RAW המקוריים,כשאני סומך על הניסיון שנצבר והטכנולוגיה שהתפתחה כדי ליצר פיתוח מחדש של התמונות האלה שלוש וחצי שנים אחרי שנלקחו.

והתוצאה,היא כן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

יפו,כידוע,איננה עיר עצמאית בישראל אלא היא חלק מהעיר תל אביב ומנוהלת על ידי עיריית תל אביב – יפו. עוד,כידוע,יפו היא אחת הערים,בכלל,ועיר הנמל,בפרט,העתיקה במרחב של ארץ ישראל.

בסוף המאה ה -9 לפנה"ס תחילת המאה ה -8 לפנה"ס כותב הומרוס את האודיסיאה ובה הוא מתאר את סיפורו של המלך היווני אודיסאוס מלך אתיקה במסע חזרתו הביתה לאחר כיבוש העיר טרויה. הומרוס מספר על סוס עשוי מעץ ששימש כתחבולה את צבאו של הומרוס על מנת להבקיע את חומות העיר טרויה ולעשות בעיר כבשלהם. סיפר הסוס הטרויאני מהאיליאדה כבש את מקומו בעולם ככנוי לתכסיס שבו משתמש צבא כובש על מנת להערים על צבא מגן על מנע להכניעו בקרב.

עד 1870 נחשבה טרויה כאגדה בכלל וסיפור הכנעתה באמצעות "סוס טרויאני" נחשבה לאפוס מיתולוגי שלא נס לחו. ב 1870 הארכאולוג הינריך שלימן מצא את שרידי העיר חפר בה ולימים,נערכו בה חפירות ארכאולוגיות מסודרות המנציחות את היותה של העיר עיר בועטת וחיה ולא אגדה אפית.

כמו הרבה מקרים שבהם הוטמעו בתרבות האנושית אירועים או חפצים ששם היוצר שלהם הפך לשם נרדף לפריט נטבעו כמונך גנרי למעשה או מוצר כלשהו. נזכיר,למשל,את חברת פריזידר יצרנית המקרר החשמלי שאת שמה קיבל המוצר הזה כמוצר גנרי, או נזכיר את חברת פלאפון המקומית שפועלה בתחום התקשורת הסלולרית בישראל קיבלה את שמה כתיאור לשירות הגנרי של תקשורת סלולרית ויש עוד דוגמאות רבות ומגוונות.

ומהו הקשר בין יפו לבין קשירת אירוע מהעבר כשם גנרי לתופעה אנושית כלשהי? ובכן: ב 1470 לפנה"ס,כשש מאות שנה לפני הומרוס והאיליאידה,מגיע פרעה תחותמס השלישי לעיר יפו. תחותמס מודע לחשיבותה האסטרטגית של יפו,והנמל שלה,לאינטרסים של ממלכת מיצרים ומחליט להשתלט על העיר ולספחה לאימפריה המצרית.

תושבי יפו של 1470 לפנה"ס כבר שומעים על התקדמותו של צבא מצרים דרומה מהם,וגם שומעים על כך שערים רבות נפלו לידיו מי אחרי מצור ארוך ומכריע ומי שחתמו עם תחותמס על הסכם כניעה כזה או אחר. לא חולף זמן רב וצבאו של תחותמס מתמקם סביב חומות העיר,אך לא נראה שצבא מצרים מתכונן למצור,אף על פי שחומות העיר נסגרו והתושבים אגרו מכל הבא ליד בהתכוננות למצור שכזה.

משמסיים צבא מצרים את ההכנות הנדרשות מסביב לעיר ומבהיר היטב את כוונותיו,שולח תחותמס שליחים המבקשים לדבר עם פרנסי העיר ולהציע להם הצעה כלשהי. פרנסי יפו,בחושבם שאולי תחותמס מתכוון להציע תפריט למו"מ שאולי יוכלו להשיג בו הישגים לטובת עירם ואולי למנוע את כיבושה בכלל,ואת כיבושה לאחר מצור בפרט,מסכימים לשמוע מה בפי נציגיו של תחותמס.

ומה הם מציעים? נציגיו של פרעה מציעים לתושבי יפו לקבל מהם סידרה של מתנות כהערכה לחשיבותה ולעצמתה הכלכלית והצבאית של העיר. פרנסי העיר,מופתעים כמעה,מחליטים לקבל מפרעה את המתנות שהוא מציע להם.

חולף פרק זמן ופרנסי העיר רואים את צבא מצרים עורם סלים סגורים עוד ועוד מהם,וביום אחד שיירה של חיילים מצבא מצרים מתדפקים על שער העיר כשבאמתחתם סלים הנראים מלאים בכל טוב. חיש קל נפתחות דלתות שערי העיר,הצבא המצרי מכניס את סלי המתנות עד האחרון בהם, ומשנכנס האחרון שבהם,מהסלים מגיחים חיילים מצרים חמושים מכף רגל ועד ראש ומיד משתלטים על העיר והופכים אותה לעיר תחת שלטונה של מצרים.

הינה כי כן,סיפור הסוס הטרויאני הראשון בהיסטוריה האנושית,המונצח בפפירוס הריס 500 והוא קודם לאיליאידה בכשש מאות שנה ומתרחש פה אצלנו בעיר יפו.

בשישי אחר הצהריים פקדנו את יפו – והתמונות שתפסה עין העדשה ,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם

לא רחוק ממני,עמד מבנה תעשייתי עשוי ברזל ולו גג אסבסט. המבנה הכיל חנות לממכר בגדים תחתונים והיא ננטשה. אנשים לבושים סרבלים לבנים,כלקוחים מסרט מדע בדיוני,פרקו,בזהירות,את גג האסבסט והעבירו אותו להטמנה במקום בטוח שלא מסכן איש. מבנה המתכת פורק ותחתיו נשאר שדה,רחב ידיים,שגודר בגדר פח גלי ובו "צמחו" להם מיני אובייקטים שהזמן עשה בהם את שלו.

באוקטובר 2018 סקרנותי גברה,מצויד במצלמה נכנסתי בינות לרווחים שנוצרו בגדר הפח הגלי כדי להציץ במכמניו של השדה הנטוש. בתוכו נגלו לעיני מיני צמחי בר שפשו במקום וכמה וכמה גרוטאות שנזרקו או הנחו בו לנפשם. צילמתי כמה מהם וחזרתי לביתי שבע ממראה העין וממה שתפסה עין העדשה.

מאז,במקום הוקם לו קניון שעוד זמן לא רב יפתח את שעריו. מאז 2018 הרבה השתנה. עולם הצילום הולך ומתפתח בתחום מצלמות חסרות המראה,ויחד אתו מערכות הפיתוח הממוחשבות הולכות וצוברות יכולות שב 2018 אפשר היה,אולי,לחלום עליהם.

חשבתי לעצמי: יהיה זה מעניין ומאתגר להעלות מהגבוי את התמונות המקוריות,קבצי ה RAW הלא מעובדים,ולפתח אותם מחדש בטכנולוגיה של 2023 שאליה מתווסף הידע והניסיון שצברתי אי מאז.

אז,ב 2018,כשפיתחתי את התמונות מהחצר האחורית התנגן לו ברקע "בחצרו של המלך ארגמן" של קינג קרימזון(*). גם הפעם התנגנה אותה היצירה ששיני הזמן לא נגסו בה. והמלך ארגמן,שקצת התכהה בשל השמש, יחד עם האופניים שאתם עשה דרכו לממלכתו שכבר איננה קיימת עוד – הם כאן לפניכם בגרסת 2023.

לגלרית התמונות.

(*)In the Court of the Crimson King – By King Crimson

מנחם.