ארכיון יוני 2024

יעל נובי – נחל זוהר.

המשך:…ציוד הצילום חוזר מתיק הצילום לידיים שלי ועצי שיטת הסוכך ממשיכים לעכב אותו נוכחם,עד שלפתע נשמעת שריקה שמפלחת את אוויר הבוקר חוצה אותו בחדות ומעמידה אותי בפני שינוי מהותי בתוכנית הטיול

עם קום המדינה מספר מצומצם של יעל נובי שרדו במדבר יהודה,המין עמד בפני סכנת הכחדה. המדינה הצעירה החליטה לשמר את היעל הנובי והחלה במאמצי שימור שכללו,בין השאר,איסור ציד ואפילו החלת החוק הצבאי של שטחי הנגב שבמסגרתו גםאיסור ציד של היעל הנובי. יחד עם איסור הציד חוסלו אויבים טבעיים של היעל,חלקם,כמו הנמר של ים המלח,נכחדו לעד. שתי הפעולות יחד הועילו ואוכלוסיית היעלים השתקמה והחלה להתפשט ממדבר יהודה גם לנגב ולהרי אילת. לאחר ששת הימים התפשטה אוכלוסיית היעל גם לשטחי יהודה ושומרון. בשנות השמונים,של המאה הקודמת,הובא גרעין רבייה של היעל הנובי לרמת הגולן וגם שם מאמצי השימור עלו יפה. עם הסכמי אוסלו ירד הפיקוח על ציד היעל הנובי בשטחי יהודה ושומרון והמין נמצא,שם,בסכנת הכחדה. בשאר ישראל,רמת הגולן,מדבר יהודה,הנגב והרי אילת,אוכלוסיית היעלים גדלה וממצב של סכנת הכחדה עברה למצב של אוכלוסיה פגיעה עם ריבוי טבעי תקין.

הצלחת השימור של היעל הנובי זיכתה את הלוגו של החברה להגנת הטבע,לימים רשות הטבע והגנים,בראש של זכר יעל נובי מאז הוקמה הרשות ועד היום.

כשהפניתי את ראשי למקור השריקה ראיתי עדר של יעלות נוביות,צעירות עם פריטים צעירים שברובן נקבות,רועים בשיחים שמסביב למקבץ סלעים לא רחוק ממני.

נקבות היעל הנובי נוהגות להשמיע שריקה כאשר הן מזהות סכנה מתקרבת. כך היה. היעל ששרקה נעצה בי עיניה ועקבה אחר כל פעולה ותנועה שלי,בעוד שאר העדר ממשיך לבלוס מהצמחייה שבמקבץ הסלעים.

התרחקתי מהן מעט,הנחתי את תיק הצילום על הקרקע ושלפתי ממנו מצלמה ועדשה שהיה בהם די כדי להיכנס לעולמן של היעלות מבלי להתקרב ולהניסן. היעלה ששרקה לא הפסיקה לעקוב אחר כל תנועה שלי,גם כשהתקרבתי לעדר מרחק מטרים בודדים ועדיין לא שרקה בשנית והעדר המשיך בעיסוקו. בינתיים,בשביל מעלה מצטרף לעדר יעל זכר צעיר שניסה את מזלו אולי ימצא יעלה שתענה לו ומשזה לא קרה הצטרף אלי להביט ביעלות בעודן אוכלות ו/או מעלות גירה.

אט אט נבנה האמון ביני לבין עדר היעלות,ממרחק בטחון,עבורי ועבורן,ובעזרת עדשת המצלמה נכנסתי לביתן וניתנה לי ההזדמנות לראותן אוכלות,מעלות גירה,מגרשות זבובים ושאר מריעים בישין,מתגרדות להנאתן וגם משנות מיקומים בסביבת המסלעה שבה נפגשנו.

חלפה לה שעה ארוכה. היעלות שבעו והשמש החלה לעלות בשמיים ולהכות את חומה. עדר היעלות החל לעשות דרכו במעלה נחל זוהר מערבה ממני. נקבת היעלה,כנראה מנהיגת העדר – זו ששרקה,נעמדה מולי המרחק של כמה מטרים,מאחוריה העדר החל ללכת מערבה משם ואילו היא הישירה מבט אל תוך עיני,וגם לעין העדשה,והשמיעה נהימות של אזהרה שכוונו אלי,מתוקף הנסיבות אני מניח שהיא הזהירה אותי שלא לתקוף את העדר מאחור ולהניח להן ללכת מהמקום בלא פגע. דקות ארוכות בהתה בי מנהיגת העדר,נהמה כלפי מפעם לפעם וכדי להבהיר לה שמטרתי טובה וכי לא אענה להן כל רע לא זזתי ממקומי הישרתי מבטי אל עיניה החומות ומפעם לפעם צרפתי לשדה הראיה את המצלמה. לבסוף,הפנתה לי את אחוריה והצטרפה לשאר בנות העדר שכבר הלכו מערבה מכאן.

מנהיגת העדר
מנהיגת העדר

נשארתי על מקומי.חיכיתי שהעדר יעלם כליל מטווח הראייה שלי,הלכתי לתיק הצילום ארזתי את המצלמה ופניתי מזרחה משם חזרה לתחילת המסלול הולך ומתרחק מעדר היעלות שכה היטיב לעשות עמי חסד ולאפשר לי לחדור,מהצד ובעדינות,לחייו ולארוחת הבוקר שלו.

בחזרה,במכונית לאחר שהצימאון רווה ענן החוויה החל לכסות את מחשבותיי,וחומה של השמש הבריח אותי חזרה הביתה.

תמונות של עדר היעלות בארוחת הבוקר שלהן על המסלעה שבנחל זוהר,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות – יעל נובי נחל זוהר.

מנחם.

צילום בפילם.

ב 1888 ג’ורג איסטמן ממציא סרט פלסטיק שעליו חומרים רגישים לאור. סרט הפלסטיק מחליף את לוחות הזכוכית מצופי חומר רגיש לאור שהיו נהוגים עד אז. איסטמן מקים את חברת קודאק שמפתחת ומייצרת את סרטי הצילום,וזוכה להצלחה מסחרית כבירה,כמו גם:הופכת לשם נרדף לסרט הצילום.

איסטמן משכלל את ההמצאה ואוגד את סרט הצילום במיכל עגול ובו 24 או 36 חשיפות של הסרט,או תמונות אם תרצו,יחד עם ייצור המוני הופך סרט הצילום לנחלת הכלל ונגיש לכל והפופולריות שלו נוסקת לשמיים.

בסביבות 1930,עם כמה ניסיונות קודם לכן,קודאק מוציאה לשוק גלילי פילם ובהם 36 תמונות בצבע. במלחמת העולם השנייה הצילום בצבע צובר פופולריות ולאחריה הופך לסטנדרט בעולם בצילום.

בסוף שנות ה -90 של המאה הקודמת מתחילים לפתח חיישנים רגישים לאור. החיישנים האלה נכנסים למצלמות ובעשור הראשון למילניום הנוכחי מתחילות להופיע בשוק מצלמות דיגיטליות שלאט לאט דוחקות את הפילם לפינה. ב 2024 עדיין מיצרים פילם וגם מצלמות פילם וגם:הייצור ההמוני השאיר בשוק מליוני סרטי צילום שיוצרו בעידן הפילם ושאותם אפשר לרכוש ולהשתמש.

הפילם נדחק לנישה בעולם הצילום אך לא נעלם ממנו לגמרי,וכנראה שגם לא יעלם.

צילום בפילם דורש מיומנויות וידע,שגם נדרש היום אבל בצד תפעול תוכנת מחשב. לא היה סטנדרט בפילם,חלקם רגישים יותר לאור מהאחרים וחלקם רגישים יותר לחלק מהספקטרום הנראה מאחרים. כדי להפיק תמונה ייחודית לצלם היה עליו לדעת לבחור את הפילם שישרת את המטרה,הבחירה כללה פרמטרים של רגישות לאור,רגישות לגוון,זה או אחר,מהספקטרום הנראה ורמת החדות של סרט הפילם. מעבר לזה המצלמה עצמה חשפה את הפילם לאור או הסתירה אותו ממנו,ולכן:הצלם היה צריך לדעת לכוונן את הפרמטרים של החשיפה לאור גם לפי האור שבמקום הצילום וגם לפי רגישות הפילם לאור ולגווניו לפי בחירתו.

בשל המיומנות הזו גם היום צילום בפילם נחשב למיומנות אמנותית גבוהה מאוד ולא שכיחה בקרב צלמים,אלה של המצלמות הספרתיות בכלל ואלה של מצלמות הפילם בפרט.

הצילום בפילם ב 2024 הוא מטבע עם שתי פנים. הפן האחד הוא צילום במצלמת פילם שחושפת את האור לסרט צילום ולאחר מכן פיתוח הנגטיב של סרט הצילום והעברת הנגטיב למחשב לתכנת עריכה והפקה.

הפן השני הוא צילום במצלמה ספרתית ואחר כך,בפיתוח בעזרת מחשב והחלת מאפייני הפילם שנבחר על התמונה,כאשר:מאפייני סרטי הצילום השונים עברו דיגיטציה ומאפשרים להכיל אותם על תמונות,ממצלמה ספרתית בת ימינו,וכן עריכה והפקה באפשרויות שבפן הראשון,זה שמצולם בפילם עצמו,כבר לא קיימות וספק אם היו קיימות בעבר.

איזו מיומנות נחשבת לאמנותית יותר? הפן של צילום בפילם הפקת הנגטיב העברתו למחשב והפקתו נחשב כאומנות טהורה יותר כי לתפעול המצלמה,וגם לבחירת הפילם כאמור,נדרשת רמת ידע וניסיון גבוהים מאוד.

מלתעות – סטיבן ספילברג.

מלתעות של סטיבן ספילבג נחשב,ובצדק,כסרט אייקוני בעולם הסרטים,ומסיבות רבות ומגוונות. הסרט,כולו,צולם בפילם ורובו צולם בלוקישונים בטבע כשספילברג נאלץ להסתפק בתאורה ובתנאי הצילום שסיפק הטבע בלוקיישונים השונים שבהם צולם. יש בסרט,ולא ממש הרבה,צילומי אולפן וגם הם צולמו בפילם. ספילברג,וצוות ההפקה והצילום,ידעו שצריך להביא את הסרט כולו,מה שצולם בלוקיישונים בטבע ומה שצולם באולפן,לידי מכנה ויזואלי משותף אחד,אחרת:הצופה יוטרד משנויי הצבעים בסרט ודעתו תוסח מהעלילה.

ספילברג,כמו גם שותפיו להפקת הסרט וצילומו,ידעו שהעין האנושית רגישה יותר לטווח הנראה הירוק. עלילת הסרט ברובה המכריע היא בים וסביבתו,וגם סצנות אולפניות או כאלה שלא קשורות ישירות לממד הימי,לכולן יש מכנה ויזואלי משותף:יש בהם את גוני הירוק שאליהם רגישה העין האנושית,יותר מלאחרים.

על כן סרטי הצילום שנבחרו לצלם את הסרט,כולו,היו רגישים יותר לטווח האור הנראה הירוק וספילברג,בהליך ההפקה,בחר,בתוך טווח האור הנראה הירוק,גוונים של ירוק ששכיחים בסביבה הימית והגוונים האלה,יחד עם רגישות סרטי הצילום לאור הירוק,הוטמעו בסרט מתחילתו ועד לסופו.

גון הירוק של מלתעות הונדס לאחור והוא מופץ לתכנות מחשב שיודעות להכיל פרמטרים של סוגי פילם על תמונות שנלקחו במצלמה ספרתית ואותו גוון ירוק קיבל את השם:מלתעות.

על תמונת השקיעה בים הוכל גון הירוק של מלתעות,והאחרות פותחו בסימולציה של פילם שמצויינת בשמות הקבצים.

לגלרית התמונות – צילום בפילם.

מנחם.

נחל זוהר יולי 2024.

יום שישי שלוש לפנות בוקר,לפי התחזית באזור ים המלח צפוי עומד חום גבוהה כדי קיצוני. בתוכנית:לעשות את מסלול נחל זוהר עם אור ראשון,מתחילתו,סמוך למועצה המקומית תמר וסופו במיצד הרומי מערבה משם ולחזור עת השמש תתפוס את מקומה במזרח השמיים.

17 אלף שנה אחורה בזמן:בדרך מערד העתיקה מזרחה מרחק של יום הליכה בנוף החצוב במסלע המקומי מתגלה חופה של אגם מים מתוקים שרוחבו במקום כ 17 קילומטרים. תחילתו של האגם בצפון הכנרת של היום וקצהו הדרומי מלכך את צפון הערבה. בחורף,גשום פה ומי הנגר סוחפים תערובת של ארגוניט וחרסית ומשקיעים אותם,שיכבה אחר שיכבה,בימת הלשון ולחופיה. עוד כמה אלפי שנים חולפות להם,עידן הקרח,האחרון,מסתיים לו ואזור ימת הלשון משנה את פניו האקלימיים ומתחמם. הימה מתאדה,אט אט, ומרבצי תצורת הלשון הולכים ונחשפים,מתייבשים בשמש הקופחת ומשנים צורה בהתאם לאירועים סייסמוגרפים האופייניים לאזור שמקורם בתנועת הלוחות הנובי והערבי האחראיים ליצירת בקע ים המלח מליוני שנים אחורה.

אומנם,בקע ים המלח שינה את אקלימו מגשום וממוזג לאקלים מדברי חם ואכזר כלפי יושביו,אבל:בהר ערד גשם ממשיך לרדת,לא כבעבר,רק מפעם לפעם. ומי הגשם מתנקזים להם אל ואדי במזרח העיר ערד החדשה ובשיטפון שוצף חורצים את מדבר יהודה ונופלים לבקע ים המלח שאליו הם נשפכים בסופו של דבר.

חריץ הקרקע הזה,שמוליך את מים הגשם ממזרח ערד לים המלח,ובדרכו חורץ את משקע תצורת הלשון נקרא נחל זוהר והוא מהנחלים הקצרים יותר שנשפכים לים המלח בעוברם את מדבר יהודה מהרי השומרון שבמערבו.

עץ השיטה הוא אחד ממיני העצים השכיחים בעולם. ידוע על 1393 מיני שיטה מתוכם רק ארבע שכיחים בישראל ובהם שיטת הסוכך שמצאה את משכנה בבקע ים המלח,לא רק אבל בעיקר. בכל נחלי ים המלח נמצא את עצי שיטת הסוכך אבל רק בנחל זוהר שיטת הסוכך היא מראה שכיח ותפוצתה בו גדולה,לעין שיעור,מתפוצתה בשאר נחלי ים המלח. למה בחרה שיטת הסוכך את נחל זוהר כבית הגידול הגדול ביותר שלה באזור? לאור העובדה שזהו מהקצרים שבנחלי ים המלח וגם זורמים בו מעט מים,וגם אלה שכן זורמים בו הם בתצורת שיטפון מהיר וחזק,אפילו מאוד,זו שאלה קשה והתשובה אליה לא ממש ברורה. מה שכן ברור:שיטת הסוכך ממש אוהבת את נחל זוהר ובניגוד לנחלים אחרים גם שכיחה בו מאוד וגם,גדלה בעיקר בתוך ערוץ הנחל וללא בשוליו כבשאר נחלי המלח.

אין ספק,גם אם הסיבה איננה ברורה,שיטות הסוכך של נחל זוהר מקנות לו מראה ייחודי ושובה לב ועל אף החום הצפוי סקרנותי ושזוף את עיני,ואת עדשות המצלמה,לשיטות הסוכך של נחל זוהר נשאו את רגלי אליו.

הפעם,בתזמון מושלם,הכנות היציאה לעצי השיטה שבנחל זוהר יחד עם כוס הקפה של הבוקר מסתיימים ממש כשאור ראשון עולה אל פני הוואדי,אנחנו,אני תיק הצילום והרבה מים,יוצאים לדרך. מפעם לפעם אני נעצר,שוזף עיני בקרני השמש הזהובות חוזרות אלי מבין עצי שיטת הסוכך,נפעם מהמראה ומתעכב להנציח בעין העדשה את זוהר יופיין. לנחל זוהר מפל אחד,קטן שישה מטרים גובהו. בתחתית המפל אני נעצר,ציוד הצילום מקופל לתיק והכל מונח במסודר ללא יכולת לזוז כך שלא ישנה את מרכז הכובד של הגוף בטפסו את המפל. והטיפוס,חיש קל,מסתיים לו.ציוד הצילום חוזר מתיק הצילום לידיים שלי ועצי שיטת הסוכך ממשיכים לעכב אותו נוכחם,עד שלפתע נשמעת שריקה שמפלחת את אוויר הבוקר חוצה אותו בחדות ומעמידה אותי בפני שינוי מהותי בתוכנית הטיול…

ההמשך,עוד יבוא.

תמונות עצי שיטת הסוכך של נחל זוהר,כפי שצדה עין העדשה,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות – נחל זוהר 21.06.2024

מנחם.

חוף ימה של הרצליה – יומה ה 251 של מלחמת חרבות ברזל.

למרגלות מסגד אדוננו עלי שביל המהלך בינות לקברי מוסלמים שעל מצוק הכורכר,חגלה וחמשת אפרוחיה חוצה בדאגה את השביל,מוליכה את גוזליה אל בנות לשיחים שם גון עורם מבליע אותם הרחק מהעין. מפעם לפעם מרימה החגלה האם את ראשה מביטה סביבה ותוהה לגבינו הלנו או לצרנו אתם.

השמש כבר נוטה לערוב ופה ושם גלי הים,נמוכי הקומה,מתנפצים להם אל פני סלעים שהזדקרו להם בינות לגרגירי החול הנושק לים עצמו. החום טרם שכח אך אוושת הים וגוני הכתום המשתלטים על ערבו של יום בקונצרט של צלילים שמבקש לבשר על בואה של שבת. שבת של שלום,שבת שהיא,גם,ערבו של חג הקורבן בקרב בני דת האיסלאם שבקרבנו.

בעוד אנחנו צועדים לנו על חופה ימה של הרצליה,השמש שוקעת לה בקו האופק המערבי לנו,צובעת את השמיים בגוני הכתום ולבסוף נעלמת בין גלי הים וקרני אורה האחרונים מלווים אותנו בדרך לכסופה שאתה נחזור הביתה.

והתמונות שנתפסו בעין העדשה,בחופה של הרצליה יומה ה 251 של מלחמת השביעי באוקטובר,הן כאן,לפניכם:

לגלרית התמונות – חוף ימה של הרצליה,יומה ה 251 של חרבות ברזל.

מנחם

שמורת עין אפק – בית גידול לח.

שמורת הטבע עין אפק נמצאת בעמק זבולון מזרחית לקריית ביאליק ובה ביצות ומעינות המהווים את מקורו של נחל נעמן. השמורה הוכרזה ב 1969 ושיטחה כ 660 דונם והיא כוללת את עינות הנעמן כמו גם את תל אפק.

בתקופה הכלקוליתית עיינות אפק היו לחוף הים. בראשית התקופה הזו החל להתקיים במקום יישוב כלקוליתי שנסמך על מעיינות הנאמן כמקור מים מתוקים. בתקופת הברונזה מוקמת באתר עיר נמל שמוזכרת בתעודות מצריות בנות התקופה. בתקופת הברזל בכלל ובעת שלטון ישראל באזור התקיימה במקום עיר פיניקית עדות לכך שגם בתקופה זו שכנו המעיינות בסמוך לחופי הים. מסיבות לא ידועות,אך ניתן לשער על דרך ההיגיון,ננטש האתר ככל הנראה בשל התרחקות חוף הים התיכון מערבה משם.

במאה ה 12 מוקם במקום מאחז צלבני ששימש כבסיס כוח למסדר ההוספיטלרי של כורדנה. משעזבו הצלבנים את הארץ החליף האתר ידיים ובעיקר שימש כתחנת קמח לחקלאי האזור ששימרו את השם הצלבני של האתר כלמר:כורדני כשם בסיס צה"ל הסמוך. בשל עליות וירידות במפלס המים ובעטיין התרחבות והתכווצות של הביצות באתר,השימוש בתחנת הקמח,או בתחנות הקמח,שבו היה לא רציף.

ב 1924 רכשה קק"ל את אדמות כורדני ובמקום הקים ברנקו זיצר,חקלאי מהאזור,חווה לגידול דגי קרפיון. זיצר הקים סכרי עפר וברכות אגירה שאגרו את מי עינות הנעמן ובהן שם דגי קרפיון שייבא מיוגוסלביה,אבל הניסיון הזה לא עלה יפה. דגי הקרפיון נסחפו לביצה שסביב ודגי הצלופח המקומיים סעדו מהם לשובע,הכלכליות של המיזם ירדה עד לקו חוסר הכדאיות. למרות זאת זיצר המשיך לגדל את דגי הקרפיון באתר עד למותו ב 1945. ברנקו זיצר היה יזם הרפתקני וגם חובב מכוניות מושבע. הוא קנה את עולמו כמי שהיה מגיע לביצות כורדני ישוב במכונית ספורט או מכונית בעלת ביצועים יוצאי דופן,לתקופתו,ודוהר בהן ברחבי הביצה בנהיגה ספורטיבית ומאתגרת.

השלטון המנדטורי סכר חלק ממובילי המים בביצות כורדני,ואת מי המאגר שיצר הסכר הזרים לבתי הזיקוק שבמפרץ חיפה לקירור תהליך זיקוק הנפט,שאליו קשורות ה"לבניות" המפורסמות של בתי הזיקוק שבמפרץ חיפה.

מדינת ישראל שאבה מים ממעיינות הנעמן לשתייה. שאיבת היתר,יחד עם שינויים במשטר הגשמים,גרמו לירידת מפלס המים במעיינות ובביצה שלידם ולהמלחתם. האיזון הביולוגי,של החי והצומח,הופר ועצם קיומה הועמד בספק כדי הכחדה. רשות הטבע והגנים נכנסה לתמונה,הביצות הועמקו עד למי התהום,החי והצומח הושבו למקום חלקם בהשבה לטבע יזומה וחלקם בהתאוששות טבעית לאחר תיקון מאזן המים. כיום האתר מזין את עצמו ולא נשאבים ממנו מי שתייה. לפי הצורך הרט"ג מסלקים מהאתר מינים פולשים ומדללים את עצי האשל כדי למנוע פגיעה באיזון הביולוגי. במקום הותקנו תיבות קינון לתנשמת שמסייעת בשמירה על המאזן הביולוגי של החי,כמו כן:הושבו למי הביצות דגי לבנון הירקון שנכחדו ממנו בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת השבה לטבע שנחלה הצלחה רבה. על מנת לשמור על כמות ואיכות המים נקבע סף מינימום לרום המים בביצות ובמעיינות ובמידה וקו המים יורד מתחת לרום זה מוזרמים לאתר מי תהום מבאר סמוכה שמקורה במי התהום ולא במי מעיינות הנעמן.

אמנת רמסר (RASAR) היא אמנה בינלאומית שדנה בשמירה על בתי גידול לחים. ישראל חתומה על האמנה הזו ושמירת איכות המים,החי והצומח באתר נשמרת במסגרת אמנת רמסר ומוכרז ככזה בישראל בכלל ובעולם בפרט.

ביום שישי האחרון ביקרנו באתר מיד עם פתיחתו לקהל בבוקר. אני חייב לציין,ובשמחה: האתר כולו מוסדר היטב, השבילים מסומנים ומשולטים בצורה מאוד ברורה ונוחה,שלטי המידע קצרים תמציתיים ובו בעת מלאי תוכן מעשיר. המקום נקי ומצוחצח והרושם המידי היה שמי שמתפעל את המקום אוהב אותו אהבת נפש ומשקיע בו במסירות בלתי רגילה ורוח זו עוברת למבקר במקום הכה מיוחד וחשוב הזה.

והתמונות,של שמורת אפק,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמנות – שמורת עין אפק ,בית גידול לח.

מנחם.

חמניות – רכס לטרון ועמק איילון.

החמנית המצויה,ובשמה העממי חמניה,היא צמח גר בישראל. היא עשתה עליה ממערב ארה"ב שם היא חלק מהבתה הטבעית. בישראל מרבית צמחי החמניה ימצאו בתצורה של גידולים חקלאיים במטרה לנצל את הצמח להפקת שמן חמניה וגרעיני החמניה המפורסמים בשמם העממי "גרעינים" שתפסו להם מקום של כבוד בסלון הבית הישראלי כפיצוחים בעת צפייה בשידור משחק ספורט,בדרך כלל כדור רגל או כדורסל אך לא רק הם.

החמניה מגודלת בשטחי חקלאות כשהמטרה העיקרית היא להפיק ממנה את שמן החמניות. שמן החמניה מופק מזרעי הצמח,אותם זרעים המשמשים לפצוח,ומשמש למטרות של בישול,טיגון וכמתחלב במוצרי קוסמטיקה. רוסיה ואוקראינה הן יצרניות שמן החמניות הגדולות העולם ובשל המלחמה ביניהן כמות שמן החמניות בשוק פחתה ואת מקומו תופס שמן הקנולה שגם הוא צמח מיבשת צפון אמריקה ומגודל שם למטרה של הפקת שמן בלבד.

שמה של החמניה נקשר באמונה שצמח החמניה עוקב אחרי השמש ממזרח למערב. תופעה זו,של צמח העוקב אחר השמש,איננה ייחודית לצמח החמניה ולמעשה החמניה עוקבת אחרי השמש רק בצעירותה. בבגרותה היא פונה כל היום לכיוון מזרח אסטרטגיה המאפשרת לה לצבור חום ובעקבותיו משיכת מאביקים יעילה יותר.

החוחית,ציפור שיר ממשפחת הפרושיים,מופיעה בישראל בשני תת מינים,תת מין אחד יציב והשני חורף בה. החוחית ניזונה מזרעים של קוצים שונים ומאז שתורבתה החמניה ומגודלת בשדות החקלאות בארץ אוכלוסיית החוחית,מתת המין היציב בארץ,גדלה וזרעי החמנית משמשים לה כמזון וזאת מאחר שבני האדם צמצמו את שטחי הגידול של הקוצים שמהן הייתה ניזונה בעבר.

ביום שישי האחרון ביקרנו בשדות החמניה שברכס לטרון בעמק איילון והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות – חמניות-רכס לטרון ועמק איילון.

מנחם.