ארכיון פברואר 2024

ביום ה 144 למלחמת השבעה באוקטובר התקיימו בישראל בחירות לעיריות ולמועצות המקומיות,והיה זה יום חופש לאומי.

״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב

את שעות הבוקר הראשונות החלטנו לבלות בחברת צבעוני ההרים,שגדל על גבעה קטנה בינות לברכות הדגים של קיבוץ מעיין צבי ובסמוך לכביש מספר 2. מקום מסומן היטב כמו גם מוכר על ידי וויז כשהוא,וויז,לא מופרע על ידי פעילות צה"ל.

אם נעשה משאל רחוב ונשאל איזו מדינה הצבעוני הוא הפרח הלאומי שלה? התשובה,מן המותן,תהייה:הולנד. הכצעקתה?

אז נתחיל מסקירה כללית: לא לכל האומות והמדינות בעולם יש צמח לאומי,למעשה:רק לחלק קטן מאומות העולם יש כזה,וכן:ישראל היא אחת מהן וגם ארה"ב. בישראל,הפרח הלאומי הוא הכלנית. בארה"ב? אז באמריקה כמו באמריקה: ב 1986 רולנד רייגן החל את תקופת הנשיאות השנייה שלו והוא הנשיא ה-40 של ארה"ב. בתחילת הכהונה הוציא הנשיא רייגן צו נשיאותו ובו הכריז על הורד כפרח הלאומי של ארה"ב. לצו נשיאותי ולהכרזה שבו תוקף כל עוד הנשיא המכהן,מי שהוציא את הצו או כל נשיא אחר אחריו,לא ביטל אותו ומאז הכריז הנשיא ה-40 על הורד כפרח הלאומי של המעצמה הגדולה בעולם,ההכרזה נשארה בעיינה ומעולם לא בוטלה כך שגם היום,הורד הוא הפרח הלאומי של ארה"ב. בישראל אין חקיקה המסדירה פרח או חיה או ציפור לאומית. ב 2013 עיתון Ynet יחד עם החברה להגנת הטבע ביצעו משאל ובו נבחרה הכלנית כפרח הלאומי של ישראל,ברם:בחוק הסמלים אין לישראל לא פרח לאומי ולא כל בעל חיים אחר לאומי אלא בהכרזה של החברה להגנת הטבע שאין לה בסיס חוקי.

נחזור לצבעוני. המקור של הצבעוני הוא באירן,משם בתחילת המאה ה16 מתחיל ייצוא של הצבעוני לאירופה. כדי להגיע מאירן לאירופה,הדרך הקצרה והיעילה ביותר היא דרך טורקיה. במאה ה 16 טורקיה היא האימפריה העות'מאנית וככזו היא לא רק שולטת בדרכי המסחר מאירן מערבה אלא גם שולטת בחלק המזרחי של אירופה וגם במזרח הקרוב בישראל ושכנותיה.

השלטון העות'מאני מאמץ את הצבעוני. הוא לא הופך לצמח הלאומי של העות'מאנים,למיטב ידעתי מחשבה על צמח לאומי לא עלתה על דעת שליטי האימפריה הזו מעולם,אבל: יופיו של הצבעוני כמו גם המבנה הגאומטרי שלו ומצטרף אליו האיסור בדת האיסלאם,הדת הרשמית של האימפריה העות'מאנית,לעשות פסל,הצבעוני הופך במהרה לחביב על ציירי אריחי הקרמיקה הטורקים ודרכם להשפעה גרפית על כל מרחבי האימפריה שבה מופיעים,תדיר,אריחי קרמיקה ובהם ציורי צבעוני.

באותה תקופה מגיע הצבעוני להולנד. מסתבר שאדמת ארץ השפלה מאוד פוריה מבחינת נקודת מבטו של הצבעוני ועד מהרה נטעים ברחבי ארץ השפלה (הולנד הוא שם שגוי. מי שנקראת בעברית הולנד שמה המלא הוא ארץ השפלה,הולנד היא מחוז בארץ השפלה מחוז שחיו בו הרבה מאוד יהודים ומכאן נובע המינוח השגוי) שדות של צבעונים ממינים שונים לרבות כאלה שהורכבו בארץ השפלה ויוצאו ממנה לאירופה בכלל ולעולם בפרט. למעשה,במהלך המאה ה 16 יצוא הצבעונים הוא אחד מענפי היצוא המרכזים והחשובים בכלכלת ארץ השפלה.

האימפריה העות'מאנית מפיצה את הצבעוני בארצות מזרח אירופה שבהן שלטה,אלה שבאזור הבלקן ואילו ארץ השפלה מייצאת את הצבעוני למערב אירופה ומהמאה ה 16 והילך הצבעוני תופש את הפופולריות שלו באירופה כולה כמו גם בלבנט ובשאר הארצות של האימפריה העות'מאנית.

לצבעוני כמאה מינים טבעיים ועוד מאות מינים תרבותיים. בישראל צומחים ארבע מינים של הצבעוני,שניים מהם אדומים והשניים האחרים,לא אדומים:צבעוני החרמון וצבעוני ססגוני.לצבעוני ההרים שני זנים בישראל צבעוני השרון וצבעוני המדבר שניהם:אדומים. הצבעוני בישראל הוא צמח אנדמי וגדל פה במסגרת תפוצתו באזור המזרח התיכון.

מכובדים באימפריה העות'מאנית נהגו להוסיף ללבושם המסורתי כובע צילינדר שחור,גבה קומה ובמרכזו צינה. בטורקית,טרם התיקון של אתא טורק,הכובע הזה נקרא טורבאן. המילה טורבאן איננה מילה טורקית אלא מילה מהשפה הפרסית,ומה משמעות טורבאן פרסית? זה שמו של צמח הצבעוני. צמח הצבעוני הפרסית נקרא טורבאן ובשל הידמותו לכובע המסורתי העות’מאני הוא,הכובע,נקרא על של הצבעוני הפרסי:טורבאן.

אז מהו בצמח הלאומי של ארץ השפלה (המכונה בטעות הולנד)? החיננת רב שנתית.

והצבעוני,של אילו מדינות הוא הצמח הלאומי? של טורקיה והונגריה. הצמח הלאומי של אירן הוא:הורד.

הצבעוני,על שלל מיניו,הוא צמח אנדמי לישראל והוא מוגן על פי חוק,קטיפתו,רמיסתו והשלכת פסולת בקרבתו אסורים בכללי האתיקה של הישראלי המטייל וגם אסורים על פי חוק הגנת החי והצומח.

התמונות של הצבעוני מגבעת הצבעוני שבברכות הדגים של מעין צבי – הן כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.

יער המלאכים הוא יער נטוע אדם,נמצא כארבע קילומטרים מזרחית לקריית גת. בסמוך ליער ב 1956 הוקמה מעברת עולים בשם שחריה,תושבי המעברה הועסקו על ידי קק"ל בנטיעת עצים והם אלה שנטעו את יער המלאכים. שטח היער כ 7000 דונם והיער נשאר על תילו גם לאחר פירוק מעברת שחריה. היער כולל כמה וכמה מסלולים רובם מוכשרים לרוכבי אופניים ואחרים להולכים ברגל. ביער יש רק נתיב אחד להולכי רגל,אורכו כ 600 מטרים והוא נקרא שביל גתות,שאותו עשינו רגלית וצריך לציין שאכן יש בשביל גתות,אך רובן נמצאות בצידי השביל ולא עליו בדיוק.

״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב

ליער המלאכים יצאנו בעקבות ידיעה על מרבדי כלניות. הכלנית,היא הצמח הלאומי של ישראל. בשביל הגתות נפרשו משני צידיו מרבדים של רקפות ומעט מאוד,כדי בודדות בלבד,כלניות. כך גם בשאר שבילי היער.

באדיבותו של שומר היער הסתבר שמרבדי הכלניות נמצאים בצידו השני של הכביש שעל מנת להגיע אליו,יש לחזור לצומת שתחת המחלף של כביש שש לעשות סיבוב פרסה ולפנות ימינה,כ 500 מטר בכביש,למפרץ מבדק המשטרתי המסומן בשלט המציין שזה מפרץ לבדיקה של המשטרה. משם,מסביב למטע השקדים מאחוריו ביחס לחנייה בשטח הבדיקה המטרתי,משתרע שדה כלניות רחב ידיים ומרשים ביופיו. נציין שמטע השקדים מגודר וסגור וכניסה אליו גם מהווה עבירה פלילית ובעיקר פוגעת בפרנסתו של בעליו.

בשדה הכלניות בילינו שעה קלה להרוות את העין ואת עין העדשה וגם:נוצלה ההזדמנות הראשונה לעשות שימוש בחצובת המחבת.

התמונות שנלקחו ביער המלאכים כמו גם בשדה הכלניות הסמוך לו ובעזרת המחבת – הרי הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות – גובה העיניים.

לגלרית התמונות – גובה פני הקרקע.

מנחם.

המצלמה והעין האנושית אינן רואים אותו הדבר. בין העין ועדשת המצלמה יש הבדלים בכל הקשור לקליטת האור לזווית הראייה והעין האנושית נדרשת להציץ מבעד לעינית המצלמה על מנת ליצר תמונה שהיא פרשנות אישית של בעל העין,כמו גם:פועל יוצא של סט הצילום בכלל ועדשת המצלמה בכלל ולכן תמונה היא פרשנות אמנותית של מה שראה הצלם בעיניו. בשל כך בסוגות שונות של צילום נדרשת זווית צילום אחרת לזו של גובה העיניים ובין האפשרויות לזוויות צילום כאלה יש את זו שבגובה פני הקרקע,זווית צילום האופיינית לצלמי הנוף,צלמי ציפורים ובעלי חיים בכלל ובקרבת מקווי מים בפרט ולצלמי מאקרו של עולם החי והצומח שביתו על פני האדמה.

״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב

חצובה היא הכרח בתיק הצילום. אם לצורך עזרה בנשיאת סט הצילום שבחלק מסוגות הצילום שוקל לא מעט בכלל ועד לצורך,בשל תנאי תאורה או קירבה לנושא הצילום,נדרשת יד יציבה מאוד,דבר שאיננו חלק מהמבנה הביולוגי שלנו בני האדם. ישנן חצובות קטנות מספיק לשימוש בצילום בגובה פני הקרקע וישנם כאלה,גדולות יותר,המאפשרות פריסת רגלי החצובה עד לגובה סמוך מאוד לפני הקרקע. ברם: לחצובות הקטנות שמאפשרות צילום מפני הקרקע ישנה מגרעה אחת בולטת:הן לא יכולות להתמודד עם ציוד הצילום כבד המשקל,ואלה שניתן לפרוש רגליהן מתגלות כחצובות שכאשר נדרשת תנועה על פני הקרקע,זחילה על גחונינו,הן מהווה מכשלה ולא נוחות בעליל.כולנו יודעים:כשפריט צילום כלשהו גורם לאי נוחות הוא נשאר מאחור בתא המטען של המכונית ושכרו,יצא בהפסדו.

לכל אותן סוגות צילום שבהן נדרש צילום מגובה פני הקרקע נדרשת חצובה אחרת,כזו שתהייה קלה לנשיאה,נוחה לשימוש במקרה ובו נדרשת זחילה על הקרקע וגם תוכל לשאת אתציוד הצילום כבד המשקל – ופה נכנסת לתמונה חצובת הקרקע.

חצובת קרקע? מה זה? לא מדובר במוצר מדף. צריך ליצר אחת כזו שתיתן מענה לצורך לצלם מגובה פני הקרקע,לא תהייה מגושמת ומסורבלת וגם תוכל לשאת ציוד צילום כבד משקל – אם נדרש כזה.

מפה והלאה,ומטעמים השמורים עימי,את חצובת הקרקע נכנה חצובת מחבת. למה מחבת? זה יתברר ומיד.

מה נדרש ליצור עצמי של חצובת מחבת? נדרש:

1. מחבת (כן כזו שמטגנים בה שניצלים או חביתות) בגודל 25 או 30 ס"מ.

2. בורג חצובה שמידותיה של 3/8 ובאורך של 1/2 אינצ’.

3. ראש חצובה שמסוגל לשאת משקל של למעלה מארבע קילוגרמים.

4. מקדח בקוטר 10 ס"מ ומקדחה לקדוח בו.

5. מברג פיליפס (צלב) להסרת ידית המחבת.

תהליך הייצור:

מסירים מהמחבת את הידית שלו,למהדרים ניתן לשדך לבסיס הידית,לאחר שהוסרה,שאקל שאתו ניתן לחבר החצובה לתיק הצילום לחלקו החיצוני או לחגורת המכנסיים ככל העולה על רוחכם.

במרכז המחבת,ברוב הגדול של המחבתות מרכז המחבת מסומן בנקודה שחורה קטנה,צריך לקדוח חור באמצעות המקדחה והמקדח. לאחר קדיחת החור להכניס את בורג החצובה ולהבריג אליו את ראש החצובה.

לראש החצובה לחבר את המצלמה והעדשה ו…:לצאת לשטח ולצלם.

כמה אזהרות ועניינים להשקיע בהם תשומת הלב:

כל צילום,באשר הוא,מצריך כניסה לבית הגידול שבו נמצא אובייקט הצילום. ככזה נדרש להתנהג ברומא כרומאי ולכבד את בית הגידול כמו גם לא להפריע לרמוס ולהשאיר לכלוך בבית של אובייקט הצילום.

להשתרע על פני הקרקע דורש שימת לב להיכן אתם שמים את הגוף שלכם,גם בהיבט של לא לגרום לנזק והפרעה וגם על מנת להימנע מהכשה או עקיצה.

בהמתנה לאירוע שיתרחש ובעודנו שרועים על פני הקרקע יכולים לגרום להירדמות. כן הירדמות קלה ונעימה ולפעמים כזו שמתעוררים ממנה עם תחושה של פספוס מאג’ורי. מניח שמי מקוראי יאמר "לי זה לא קורה" אך נודה על האמת:זו תופעה שכיחה וטבעית וצריך לקחת אותה בחשבון בכל מה שקשור לבטיחות ובטחון אישי.

בישראל שכיחה מאוד תופעת אדים העולים מפני הקרקע בשל הבדלי טמפרטורה בין הקרקע לאוויר שמעליה. זו היא תופעה מאוד שכיחה בחורף ובקיץ כאחר. התופעה מפריעה למערכות הפוקוס של מצלמות בכלל וחסרות המראה מודרניות בפרט,וגם גורמת לתמונות לצאת מטושטשות כאילו איבדו קצת מהפוקוס שלהן. לפעמים התופעה חריפה מאוד והדרך היחידה להתגבר עליה היא בפוסט האמצעות כלי תוכנה ולפעמים ניתן להתגבר עליה בעיקר באמצעות פוקוס ידני או שינויים הנדרשים בפרמטרים של הצילום בגוף המצלמה הכל לפי העניין ומידת החריפות של התופעה.

לאלה מכם שיציבו במקום ראש החצובה גימבל ואליו מחובר סט כבד זכרו לוודא שהסט מאוזן לחלוטין על גבי הגימבל אחרת,בעת שתשכבו אפיים ארצה ותעזבו את המצלמה,או שבאלמנט הקדמי יפגוש בקרקע על שלל המריעין בישין שבה או שמצלמה הצמה תיחבט בשולי המחבת או,בסביבה רטובה,תחווה טבילה לא מחמיאה בתמהיל של מים ובוץ.

ואחרון חביב: אנחנו,מן הסתם,יודעים שגופנו מוטל אפיים ארצה ופרופיל הנראות שלו נמוך מאוד,אבל:השותפים שלנו לבית הגידול של אובייקט הצילום,כמו גם בני אדם אחרים שעשויים להיקלע לזירת הצילום,רגלית או רכובים על דו גלגלי או על הג’יפ ליסינג שלהם – כל אלה לא יודעים שאנחנו שם ומפגש אתם עלול להיות לא נעים או אפילו מסוכן,בציר הנע בין בהלה והברחת אובייקט הצילום בבית הגידול שלו ועד למקרה שבהלת האדם תשים אתכם בצד הלא נכון של כלי ירייה או לרמיסה כואבת מגלגלי כלי התחבורה.לשם לב ולקחת גם את זה,בחשבון.

מצורפות תמונות המתארות את תהליך הייצור ככתוב מעלה,וגם תמונות שנלקחו באמצעות חצובת המחבת שייצרתי.

המחבת לאחר הסרת הידית.

המחבת ובאמצעו קדח של 10 מ"מ.

בורג לראש חצובה קוטר 3/8 אורך 1/2 אינצ'.

הבורג מוכנס לקדח באמצע המחבת,מבא מהחלק התחתון של המחבת.

בורג ראש החצובה מבט מתוך המחבת. לבורג הזה יתחבר ראש החצובה.

ראש החצובה מוחבר למחבת.

הסט הסופי,לראש החצובה מחובר סליידר,לצילומי מאקרו,ואליו:המצלמה.

כלנית שצולמה עם חצובת המחבת בגובה פני הקרקע.

מקור חסידה שצולם באמצעות חצובת המחבת ובגובה פני הקרקע.

מנחם.

יום שישי ה 126 למלחמה. שבע וחצי בבוקר החניון של קניון שממנו יוצא שביל ההליכה בעמק השלום ריק מאדם ומכוניות סבורות חונות בו. במקום מרפסת תצפית אל עבר העמק. עמק השלום. ערפלי הבוקר עדיין חובקים להם את העמק משרים בו אווירת נינוחות המופרעת,מפעם לפעם,בשעון מנועי הסילון של מטוסי חיל האוויר העושים דרכם לעזה.עמק השלום ומעליו רעשי המלחמה.

אני אוהב את הישראלי המשקים קום ומבקר באתרי הטבע של הארץ הקסומה הזו. אלה,לכאורה,אנשים אחרים לגמרי מאותם ישראלים הפוקדים,את אותם אתרים,בשעות הבוקר המאוחרות הצהריים המוקדמות של ימי השישי.

״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב

בעודנו מתכללים דרכנו בקטע בוצי וטובעני במסלול ההליכה שבעמק הולך לפנינו זוג צעיר שהשאיר מאחוריו את ביתו על תכולתו ויושביו ויצא לעמק השלום לשעת איכות. כמונו מתכלל הזוג את דרכו במקטע הבוצי של העמק על מנת להימנע,ככל הניתן,מלמלא רגלים בבוץ דביק וטובעני. מפעם לפעם חולפת על פנינו דבוקת רוכבי אופניים כשהראשון מברך לשלום ומודיע שיש אחריו עוד כמה רוכבים והאחרון:גם הוא מברך לשלום מודה על שפינינו את הדרך ומכריז שהוא האחרון להפריע לנו ללכת במרכז השביל.

פה ושם כמה עצים פורשים את חופתם הנעטפת באחרוני ערפילי הבוקר משווה שלהם אווירה של רוגע ואופטימיות יחד עם יופי ייחודי האופייני לימי הבוקר הקרירים של חודש מרס.

מרבדים של כלניות בשלל צבעיהן מלווה אותנו מימין ומשמאל לשביל ההליכה. כמה מהן עוד אוצרות מעגלי הגשם שירד פה בלילה וכמה מהן מתחילות לפתוח את עלי הכותרת שלהן כמי שהתעורר לו זה עתה,מותח עצמותיו לקראת השמש העולה שמתחילה להפיץ את חומה הנעים – חום של בוקר חורפי,חום של ארץ ישראל היפה והקסומה עם שלל אנשי הבוקר שלה.

מבלי לתכנן את מהלכנו בשבילי העמק,אנחנו מוצאים עצמנו בשביל ההליכה לאורך נחל השופט. הגשם מילא את ערוצו במים שוצפים וקוצפים ובשביליו,עדין,מהלכים אנשי הבוקר יחד עם דבוקות של רוכבי אופניים. מפעם לפעם אנחנו עוצרים להזין את העיניים במפלוני נחל השופט וגם להנציח אותם בעדשת המצלמה.

כשסבנו את פנינו אל עבר החזרה מנחל השופט,לעמק השלום ולכסופה עצמה,השמש כבר עלתה ותפסה את מקומה במרום השמיים,ויחד איתה החלו לזרום לעמק אנשי הצהריים,רכובים על רכבי השטח/ליסינג בריוני הכביש שלמטיבי הלכת שבהם גם כלי משחית הנעים בשבילי העמק רומסים מהחי והצומח שבו.

עם השינוי בתאורת השמש,העלמות ערפלי הבוקר והכלניות שכבר פרסו את עלי הכותרת שלהם לקלוט את חומה של השמש,יחד עם כל זה משתנה ההרכב האנושי של עמק השלום,מאנשי הבוקר מסבירי הפנים ואוהבי הארץ לבריוני הכביש שמנהגים כאילו העמק הוא שלהם ובשבילם בלבד אלה שלא מתביישים לשלוח יד ולקטוף זר כלניות או לפרוש את חופת הפיקניק דווקא בלב שטיח הכלניות…

ערפליי הבוקר,כמו גם הכלניות המתעוררות ליום חדש וערוצו השוצף של נחל השופט,כל אלה הונצחו גם בעדשת המצלמה – והתמונות הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות – מפלים.

לגלרית התמונות – כלניות.

לגלרית התמונת – עצים.

מנחם.

שמורת הטבע חוף השרון הוכרזה על מקטע החוף ומצוק הכורכר שבין קיבוץ שפיים,בדרום,למכון וינגייט בצפון. השמורה הוכרזה במענה לשני צרכים: הגנה על החי והצומח במרחב החוף באזור השרון ומניעה של השתלטות כרישי נדל"ן על הקרקעות. מקטע חוף געש הוא חק משמורת הטבע חוף השרון,חוף הים עצמו מהווה אתר קינון לצבי הים,ורכס הכורכר,שמעליו,מונגש בשבילי טיול. אורכו של הקטע המונגש הוא כ 1200 מטרים ורוחבו כ 400 מטרים.

״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב

באתר צומח אירוס הארגמן,שהוא סימלה של החברה להגנת הטבע,אירוס אנדמי לישראל בלבד חבר במשפחת אירוס ההיכל והוא לא רק צמח מוגן אלא גם:צמח הנמצא בסכנת הכחדה ומסלע הכורכר הוא אחד מבתי הגידול החביבים עליו.

עוד כובש בנוכחותו את מסלע הכורכר במקטע חוף געש של שמורת חוף השרון הוא החמציץ הנטוי. למי מאיתנו ישנן זיכרונות ילדות הקשורים הלעיסה ומציצה של מיציו החמוצים של החמציץ הנטוי מבלי לדעת שבקונטקסט הגאופוליטי של ישראל ביומה ה 118 למלחמת השבעה באוקטובר החמציץ הנטוי הוא צמח פולש שמקורו בדרום אפריקה העומדת בראש המדינות המתנגדות לפעילות ישראל בעזה,בכלל,ומאלה התומכות בשלילת קיומה של ישראל בפרט. החמציץ הוא גאופיט קרי צמח בעל בצל ובמקומות שונים בעולם מיוחסות לו תכונות של תרופה כנגד מחלות שונות מהן נזכיר את השעלת,צפדינה,דיזנטריה ותולעי המעיים,אמונה שאין לה סימוכין מדעי.תכונה ייחודית לחמציץ הנטוי הוא הימצאותם של שנצים בבסיס עמוד התפרחת וגם בעוקץ העלה וכאשר נתלש העלה או הגבעול נראה כאילו נחתך בסכין מנתחים חד כתער ומאפשר לחמציץ לגדל,בו במקום,את הגבעול או עלה הכותרת שניתלש. החמציץ מיצר צוף שחביב,מאוד,על דבורי ארץ ישראל.

ביום שישי,יומה ה 118 של המלחמה,ביקרנו במקטע חוף געש של שמורת חוף השרון והתמונות שנלכדו בעין המצלמה – הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

אפולוניה – יום חורף סוער.

יום שישי,יומה ה 111 של מלחמת השבעה באוקטובר 23’. שעת צהריים ותחזית מזג האוויר מספרת על מטחי גשם עם רוחות חזקות.

״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב

בתיק הצילום שתי מצלמות,האחת ממש לא חברה טובה עם גשם ונלקחה למקרה ויהיה משהו מעניין לספר את סיפורו בעוד המצלמה בסביבה יבשה ובטוחה,והשנייה,קנון,שכבר הייתה איתי באירועי גשם משמעותיים בארץ ובחו"ל ועמדה בהם,לה מחוברת עדשה שגם היא אטומה למים וגם היא שרדה אי אילו אירועי גשם.

מגרש החנייה של פרק לאומי אפולוניה ריק,ושמחנו לקבל את האתר רק לנו ולטייל בו בחופשיות. לאחר הסדרת הכניסה נשלפת הקנון מתיק הצילום,בעוד השמיים מחשיכים פניהן וגשם קל ניתך ארצה,גשם שכזה שאינו מבשר את הבאות.

בעיקול הראשון,מטרים ספורים מתחילת המסלול בפרק,ישנה נקודת תצפית ובה הקנון נקפת על ולוקחת כמה תמונות,אך הגשם,הגשם:חושב לגמרי אחרת. מתך כבד מלווה ברוח עז פורץ עולה לו מים המים,מאיים להעיף אותי על ציודי לכל עבר. עוד כמה צעדים בשביל האתר והגשם הופך למתך ברד ורוח עז שמגעם עם כפות הידיים החשופות,ופה ושם עם עור הפנים,מכאיב כמו סד עינויים במרתפי ארגון מודיעין של אומה אויבת. יחד עם מתך הברד יורד גם גשם,שבחוצפתו,ובעצמתו הרבה,חודר את נעלי ההליכה ממעלה יורד בחוצפה מטרידה מטה וחיש קל נעלי ההליכה האטומות למים הופכות לבריכת שחייה קרה ומשמימה.

מפעם לפעם אנחנו עוצרים,הקנון עולה לגובה העיניים ונאבקת לייצב עצמה במשבי הרוח,ברד/גשם העזים על מנת להנציח את תופעת הטבע הכה מרשימה והעזה הזו.

איכשהו,בנעליים ספוגות במים ובמאבק פיזי ברוח העזה ובמטחי הגשם/ברד אנחנו מצליחים להגיע למצודה הצלבנית של אפולוניה ומבעד לסער מצליחים להתפעל מזעפו של הים ובמפגש האפי בין הסערה לשרידי חומת המבצר. גם פה הקנון עולה לגובה הפנים,הפעם רטובה כהוגן ובעזרת מעקה הבטיחות מצליחה לייצב עצמה ולתפוס כמה תמונות מבעד למסך הגשם משובץ באבני ברד קטנות ומכאיבות.

משלא נראה כי הגשם מתכוון לעזוב או להיחלש,אנחנו מחליטים לשוב על עקבותינו. בדרך חזרה הרוח מתגבר ואתו גלי הגשם משובץ באבני ברד קטנות. פה ושם,מבעד למסך המים,אני רואה סיבות לקמפס סיפור של תמונה וכשהקנון עולה לגובה העיניים היא קצת מסרבת לצלם ובנוסף המבזק הפנימי שלא,שלא היה בשימוש מהיום שנפתחה והוצאה מקופסת המשלוח כשנקנתה אי שם בעבר. המבזק נסגר ובעצירה הבאה הקנון כבר מסרבת לקחת תמונה ובשל מטחי הגשם/ברד,הנעליים הרטובות והרוח העזה אני מוותר לה,מכסה אותה בכפלי מעיל הגשם שלי ואנחנו עושים דרכנו לכסופה החמימה.

בכסופה הקנון מקבלת ליטוף עז במגבת יבשה ומוחזרת לתיק הצילום שנשאר פתוח עד שהגענו הביתה. בבית הקנון עברה ניגוב נוסף,והעדשה נבדקה במצלמה אחרת והסתבר שהיא לגמרי תקינה ומים לא חדרו אותה. הקנון,ישבה על המדף,מבוישת,מזיעה מפעם לפעם וכשמבטינו נפגשים פניה מדברות על מעין סליחה על כי פישלה ומים כן הצליחו לחדור לתוכה ולעשות בה שפטים.

לאחר שהתרגלה לטמפרטורת החדר,העדשה פורקה ממנה,כרטיס הזיכרון והבטריה הוצאו,יבשים יש לומר,הועברה בהדרגתיות לחדר חמים יותר שאט אט הסיר ממנה אי אילו טיפות של מים שבחוצפתם חדרו אליה והשביתו חלק מכפתורי ההגדרות שלה,אלה שטרחתי לקנפג לנוחיות ההפעלה האישית שלי.

חולף לו הזמן ומידי פעם אני לוקח את הקנון לבדיקה ומגלה שעוד כפתור ועוד כפתור חוזר לתפקודו המקורי. חולפת לה יממה,והקנון מקבלת טיפול חמים ונעים,וגם הגשם מפסיק וזה הזמן לצאת החוצה לבדוק נזקים. עדשה מולבשת על הקנון ואנחנו עושים סיבוב בחצר האחורית,מצלמים, מקמפזים ומתמוגגים זה בחברתו של זו. הקנון,עדיין,בחדר החמים והנעים שבבית ומקבלת טיפול להחלמה מהנזלת שספגה. בעונג שבת המשותף לנו מסתבר שרוב הכפתורים חזרו לתפקודם המקורי למעט אחד,זה שמחליף בין צילום בעינית בלבד לבין צילום באמצעות המסך,וגם כמה שיהוקים,מטרידים אבל לא משביתים,בתפקוד הפוקוס האוטטי של המצלמה/עדשה. בינתיים,כאמור,הקנון מקבלת טיפול חמים ונעים באווירת חדר הבית המחומם ובתקווה שבסופו של ההליך תחזור לאיתנה ותתפקד כפי שתיפקדה טרם התנזלה לה במשעולי אפולוניה.

והתמונות שנלקחו,במשעולי אפולוניה,עוד בטרם פערה המצלמה את פי המבזק והתנזלה,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.