ארכיון ינואר 2024

פארק אריאל שרון – סיפורו של מחזור יומה ה 90 למלחמת השבעה באוקטובר.

כ 5.3 מליון טון פסולת עירונית ומסחרית מיוצרים בישראל כל שנה. עוד כ 6 מליון טון פסולת בניין מיוצרת בישראל כל שנה בנוסף עוד 1.8 מליון טון פסולת אורגנית מיוצרים בישראל מידי שנה. אדם בישראל מיצר מידי יום כ 1.7 ק"ג פסולת או כ 51 ק"ג פסולת בחודש וכ 612 ק"ג פסולת בשנה. הגידול השנתי בכמות הפסולת עומד על כ 1.8% בכל שנה. רק כ 30% מהפסולת המיוצרת בישראל ממוחזר והיעד הממשלתי הוא להגיע ל 51% מחזור עד 2030 יעד שהיום הוא הסטנדרט במדינות אירופה המערבית. הפסולת שלא ממוחזרת נטמנת באדמה בכמה אתרים כשהידוע בהם הוא אתר דודאים שבנגב המערבי.

עד 1998 האשפה של גוש דן נטמנה באתר ח’יריה. אתר ח’יריה הוא שטח גלילי (שטח ללא בעלות ושיוך מוניציפלי) שנמצא לאורך נחל איילון בין נתב"ג לנתיבי איילון ותחום ברמת גן,תל אביב ואור יהודה. בעבר שכן בקרבת מקום כפר ערבי בעל אותו שם,כשהאחרון שכן על מיקומה ההיסטורי של בני ברק (כמוזכר בהגדה של פסח).

הר האשפה של ח’יריה חולש על שטח של כ 8500 דונם וגובהו כ 60 מטרים מעל לפני הים. הר האשפה יושב על קרקע חרסיתית האטומה למים וכתוצאה מכך הר האשפה לא זיהם,או מזהם,את מי התהום של אקוויפר החוף,מנגד:הר האשפה הוא מפגע אקולוגי משמעותי שמייצר גזי חממה בכלל ומתאן בפרט,מפגע ריח ומקור משיכה לבעלי כנף שסיכנו את נתיבי התעופה אל ומאת ישראל.

עם הפסקה של הטמנת האשפה באתר ח’יריה הר האשפה הציב אתגר לאומי בתחום האקולוגיה. הר האשפה פולט גזים רעילים ונפיצים,בעיקר מתאן,ומהווה מפגע ריח וסכנה לתעופה האזרחית. באותה נשימה,צריך להזכיר שכמות האשפה ההולכת וגדלה בישראל המתפתחת הרי שהטמנת האשפה בקרקע היא פתרון זמני ויש צורך להתחיל למחזר את האשפה כמה שרק ניתן.

בבסיס רעיון מחזור האשפה ממשלת ישראל ואיגוד ערים דן נרתמו לעשייה לנוכח האתגר. ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון (ז"ל) החליטה ב 2005 להפוך את הר האשפה של ח’יריה לגן לאומי ואיגוד ערי דן,הספק העיקרי של אשפה לאתר,ביחד עם שותפים מהמגזר הפרטי פנו להקמת שלושה מיזמים לטיפול בבעיות האקולוגיות של הר האשפה ובמחזור.

ב 2007 החלטת ממשלת אריאל שרון הפכה למציאות והפרק נחנך ושנקרא על שמו של ראש הממשלה ה 11 של ישראל:אריאל שרון. במקביל לפיתוח הפארק היה צורך לפתור את בעיית פליטת מתאן ומיצי האשפה. ברחבי הר האשפה נחפרו בארות,בעומקים שונים,שאוגרות את גז המתאן ובעזרת מערך צינורות הגז נאגר ונשלח למפעל טקסטיל שבעיר רמלה ומשמש עבורו כדלק לתהליכי הייצור. מיצי האשפה נאגרים בתחתית האתר ונאגרים בתוך מערך עיבוי העשוי אדמת חרסית המעבה כמו גם תומך את הר האשפה,אין למיצי האשפה ערך כלכלי ואגירתם בדרך זו פותרת את בעיית הריח.

במתחם האתר הוקמו,בשיתוף פעולה בין איגוד ערי דן והמגזר הפרטי,מספר מפעלי מחזור. האשפה שמגיעה לאתר עוברת מיון כאשר המתכות הנאספות בהליך המיון נמכרות למחזור,הפסולת האורגנית מועברת למפעלים שמיצרים ממנה זבל אורגני לשימוש בחקלאות,הפסולת היבשה שנשארה בהליך המיון עוברת תהליך עיבוד שמיצר ממנה חומר דלק המועבר למפעל נשר שברמלה ומשמש כדלק בהליך ייצור המלט של המפעל. יתרת האשפה שנשאר מתהליך המיון כ 40% מסך האשפה המובלת לאתר המיון,מועבר להטמנה באתר דודאים. לאחרונה החל לפעול באתר מפעל למחזור פסולת בניין נתוני הייצור עדין חסרים שכן המפעל החל את פעילותו המלאה רק ב 2023.

ביום שישי,היום ה 90 למלחמת השבעה באוקטובר,ביקרנו בפארק אריאל שרון בכלל ובהר האשפה שבו בפרט,והתמונות הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

עין שוקו,ביצת נוב וסוסיתא – שבת ביומה ה 85 של מלחמת ה 7 באוקטובר.

שבת האחרונה של 2023,שעת בוקר מוקדמת מאוד,חרטומה של הכסופה מופנה צפונה,היעד:המורדות בדרום מערביים של רמת הגולן עם שלוש תחנות:עין שוקו,ביצת נוב ואתר סוסיתא.

אור ראשון של בוקר תופס אותנו בירידה מפוריה אל עבר קבוצת כנרת,חיש קל ובקלילות אנחנו גומעים את כביש 98 עד לפאתי קיבוץ מבוא חמה. שם,מקבלת את פנינו רוח קרה וחזקה מאוד. התארגנות קטנה ואנחנו מתחילים לגלוש מטה משפת מצוק רמת הגולן אל עבר עין שוקו,כשבדרך:אורה הראשון של השמש מאיר את דרום הכנרת ועמק כנרות שאת מרכזו מפלח נהר הירדן בדרכו דרומה לים המלח.

מימה המפכפכים של ברכת האגירה בעין שוקו,יחד עם ההגנה מהרוח העזה,ועדר פרות שרועה בשלווה סטואית בקרבת המעין ובסביבתו,כל אלה שמים אותנו על הספסל הצופה מערבה לשעה קלה של התייחדות עם יופיו של הטבע והשקט הסטואי הכה מנוגד למלחמה שנמשכת,לא רחוק באיתנו,בצפון הרמה,מורדות הר דוב וישובי רכס רמים.

לקראת הביקור בביצת נוב תכננו את עצמנו לנעליים רטובות שאוספות מהבוץ הביצתי. בתחילת המסלול,היו פה ושם ניצות של זרי הנרקיס המצוי וקטע אחד,קצר,של מי ביצה רדודים. שאר המסלול היה יבש ונוח להליכה. בתפנית מסלול ההליכה בביצת נוב ציפתה לנו הפתעה: מרבד נרחב ורב ממדי של מקבצי הנרקיס המצוי,ריחו הנפלא נישא ברוח ופרחיו נעו וזעו כקהל השמח לעליית אלילו אל בימת התאטרון. פה ושם בצבצו להם שלוליות המרכיבות את ביצת נוב,והנרקיס? הנרקיס,כאן,הוכיח שהוא אכן ראוי לתואר:"מלך הביצה".

השמש,היא כבר עלתה לשיא הזניט שלה בשמי הגולן,והאירה באורה החורפי את הדקומנוס מקסימוס של העיר סוסיתא,שהוביל אותנו אל שלל כנסיות העיר ובתי הנוחות שבנתה האימפריה הרומית בעיר סוסיתא,אחת מעשרת ערי הדקפוליס בשיא פריחתה של האימפריה הזו במרחב ארץ ישראל ושכנותיה.

בטרם חזרתנו דרומה הביתה,עצרנו לארוחת בוקר מאוחרת במבואה של גן לאומי כורסי היכן שלפי הברית החדשה התרחש נס החזירים כשאת הארוחה סיימנו בקינוח של דמות חזיר עשויה מרציפן כמיטב המסורת הדתית של מדינת בוואריה שבגרמניה שהובאו על ידי דניאל שבאה לביקור מולדת קצר.

שנה אזרחית טובה ל כ ו ל ם.

התמונות מהביקור במורדות הדרום מערביים של הגולן,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.