קו חוף הים התיכון נמשך לאורך 196 ק"מ,מראש הנקרה בצפון,ועד לגבול עזה בדרום. מתוך 196 הק"מ האלה רק 17 ק"מ הם חופי רחצה מוכרזים. כרבע מקו החוף שלנו סגורים בפני הציבור לטובת: מחנות צבא,נמלים,מתקני התפלה ותחנות כוח ליצור חשמל. לאחרונה הוכרזו מספר שמורות טבע ימיות וביניהן,אם למנות כמה,שמורת טבע ימית אכזיב,חוף הבונים דור,חוף זיקים ויש עוד כמה. חלק מחופי ישראל נתפסו כגנים לאומיים שהגישה אליהם חופשית לציבור אך מוגבלת בשעות הפתיחה. הנה כי כן,לנו צלמי הנוף שמעוניים בביקור בחופי הים בשעת הזהב או בשעה הכחולה,שקיעה וזריחה בהתאמה,סך החופים הנגישים הוא לא יותר מכמה ק"מ ספורים.
היום ה 16 בחודש יוני הוא יום צב הים הבינלאומי והוא קשור בתחילת תקופת ההטלה של צבות המים בחופים בכלל ואלה של ארץ ישראל בפרט. חופי ההטלה של צבי המים הם ערך טבע מוגן והגישה אליהם מוגבלת בכלל ובתקופת ההטלה בפרט – וטוב שכך.
בישראל שני מינים של צב הים. צב הים הירוק וצב הים החום. צב הים הירוק הוא קטן הממדים מבין השניים והוא יחיד מסוגו. צב המים הירוק נפוץ לאורך חופי ארץ ישראל,הוא ניזון מעשבי ים,אצות ורכיכות ועיקר מרחב מחייתו הוא בלגונות שלאורך החוף. לצב הירוק אויבים טבעיים מעטים באזור מחייתו ואויב טבעי אחד שהביא אותו לידי הכרזה כמין בסכנת הכחדה והוא:האדם.
צב הים החום הוא הגדול מבין צבי הים של חופי ישראל. הוא חלק משני תת מינים,האחד:שכיח באוקיינוס ההודי והשקט ותת המין השני שכיח באוקיינוס האטלנטי ובחופיו של הים התיכון. צב הים החום ניזון מרכיכות,ספוגיים,דגיגים וסרטנים. הצב החום חי בין 50 ל 80 שנה ונודד לאורך חופיו המזרחיים של הים התיכון. גם חופי ההטלה של הצו החום הם אתרי טבע מוגנים.
בישראל רשות הטבע והגנים מפעילה גוף שאחראי על שימור גרעין השימור של הצו הירוק,שנמצא בסכנת הכחדה,ושל הצו החום שנמצא במצב "פגיע". הרט"ג עוקבים אחרי קיני ההטלה של הצבים,לאחר ההטלה אוספים את הביצים ומעבירים אותם לקיני הטלה שנמצאים בחופים מוגנים ומנוטרים בדרך קבע עד לבקיעת הצבים וחזרתם לים. באזורי הקינון המוגנים נשמרים התנאים המאפשרים בקיעה של צבי הים ללא הפרעה של האדם,הפרעה פיזית,נכוחות אדם,והפרעה משנית בתצורה של אור,כבישים,רכבי שטח ושאר מרעין בישין.
בכל קן הטלה של צבי הים,משני המינים,נמצאים בין כמה עשרות למאות בודדות של ביצים,הצבה מטילה את הביצים כך שבתחתית הקן נמצאים הביצים שמהן יבקעו צבי ים זכרים ובחלק העליון הביצים שמהן יבקעו צבי הים הנקביים. כאשר נאספות הביצים מקיני ההטלה ומעברות לאתרי ההטלה השמורים,נשמר סדר ההטלה של הצבה על מנת שלא לפגוע בתהליך הבקיעה ובשונות המגדרית של הבקועים.
סט הצילום שלי מגוון מאוד,ואני יכול ליצר ממנו קומבינציות המתאימות לנסיבות יצאתי לטבע בארץ. חלק מהקומבינציות האלה נוצרות כאשר מטרת היציאה לטבע היא לצלם בו וחלק הם כאלה שאגב הסיור גם אצלם,וכל מה שביניהם. חופי ארץ ישראל,בשעות אחר הצהריים של יוני הם ממש לא אטרקציה צילומית ותנאי התאורה בהם רחוקים מאוד מהאידאל הרצוי. הפעם נושא הסיור,בשיא חומו של יום,היו צבי הים ויומם המצוין בתאריך הזה ואין טוב מחוף הבונים,מחופיה המחורצים של ישראל וחוף חביב על צב הים הירוק – והתמונות מהביקור הזה בחוף הבונים,הן כאן לפניכם:
יום שישי התשיעי ביוני. מראש תכננתי להגיע לפתח נחל רחף ולהגיע לעת ערב,ליהנות,ולצלם,את השקיעה,להישאר את הלילה בחניון הלילה שבמקום ועם אור ראשון שוב לשזוף את העיניים בעלות השחר וגם להנציח בעין העדשה. לפני שיצאתי לדרך בדקתי את תחזית מזג האוויר העדכנית,והממצאים היו מדאיגים,מחד גיסא,ומאתגרים מאידך גיסא. שני נתונים משכו את תשומת לבי: העובדה שבלילה עולה הטמפרטורה ובבוקר צפוי יום שרב חם מאוד,רוח עם משבים של כ 13 קמ"ש וצפי לאובך וגשם. מזג אוויר לא יציב שמאתגר מאוד מבחינה צילומית בכלל ובים המלח בפרט.
אזור הדרום,בכלל,הערבה ובקע ים המלח,בפרט קיבלו השנה כמות גשם גדולה מהממוצע הרב שנתי. כבר במהלך חג השבועות,בבסיס האם שבחי בר יטבתה הבנתי שלריבוי הגשם יש מחיר ושאאלץ לשלמו,והוא:החום יחד עם מקווי מים חשופים מביאים אתם יתושים והצפי למתקפת יתושים בפתחו של נחל רחף לא הייתה משהו שלא לקחתי בחשבון.
ב 1910 בעיר איגלאו שבחבל מוראביה,אז בשטח אוסטריה היום חלק מצ’כיה,נולד שמעון רודולף ויסנשטין,שלימים כונה רודי בצירוף שם משפחתו. בין השנים 1929 ל 1931 למד רודי גרפיקה וצילום בבית הספר הגבוה לצילום וגרפיקה שבוינה אוסטריה. 1936 אורז רודי מזוודה ובה בגדים,תעודת,כולל תעודת עיתונאי,ואת מצלמות הרוליפקס,פלאובה מקינה,פרימה פלקס,לייקה ולינהוף ונוחת בחופי ארץ ישראל,נמל יפו. את פעמיו,מנמל יפו,שם רודי אל עבר קיבוץ. כעבור יום הבין רודי שאין לו מה לחפש בקיבוץ,לקח את חפציו ועבר לתל אביב,שם קבע את מקום מושבו עד למותו באוקטובר 1992.
כשעה ומשהו לפני השקיעה הכסופה ואני מגיעים לחניון הלילה שבפתח נחל רחף. חומו של יום עוטף אותנו והשמש,יחד עם עננות גבוהה ורוח שמשנה בכל רגע את פני השמיים ומלווה את השמש מערבה אל עבר שקיעתה. התארגנות קצרה להוריד את אבק הדרך והדריכות הנדרשת מבריוני הכביש,כוס קפה מהביל והמצלמה מתלבשת על החצובה שהבאתי והעין סוקרת ושבעת ממראות היום ההולך והשוקע וסצנות שונות של שקיעתו מונצחות בעין העדשה תוך שאני מתפעל מיופיו של היום ההולך ונעלם,של אור השמש ההולך ונמוג אל מול השינויים התכופים באור המתממשים באדיבות הרוח שמביאה אתה את חומו של לילה … ואת היתושים.
כבר ב 1936 מצלם רודי את רחובותיה של תל אביב,חיפושי נשק בעקבות המאורעות ואת הלוויתו של ראש העיר הראשון של תל אביב,מאיר דיזנגוף.עד מהרבה משתלב רודי באירועים משמעותיים בתולדות ארץ ישראל,בכלל,ותל אביב בפרט. ויסנשטין מגיע לקונצרט הראשון של התזמורת הפילהרמונית הישראלית ומנציח את ארתורו טוסקניני שבא לנצח על קונצרט הפתיחה/ההקמה של הפילהרמונית. בלהט הצינות מתגייס רודי לטובת הנצחה של המפעל הציוני ובמקביל משמש כצלם הבית של ארכיטקטים מובילים שפעלו בתל אביב בשנות הארבעים ובינהם:אברהם יסקי,אריה שרון ודב כרמי.
עם רדת החשיכה מתגברת הרוח וחומו של יום עולה. בין המשבים אני נוטע את האוהל שלי ומכין לעצמי ארוחת ערב. בתוכנית,להמשך הלילה,היא להיכנס לאוהל ולעשות בו את שנת הלילה שתסתיים בשעה קטנה לפנות בוקר,אז:אתארגן לצפייה בשחרו של בוקר ולצלמו באינטימיות המיוחדת למקום הנמוך בעולם.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה רודי ממשיך להסתובב בארץ ולהנציח במצלמותיו את המפעל הציוני. באמצעות קק"ל והסוכנות היהודית מופצות תמונותיו של ויסנשטין באירופה בקרב יהודים במטרה להאיץ את החלטתם לעלות לארץ ישראל.במקביל: רודי מצלם תמונות מארץ ישראל,בכלל,ומנופיה בפרט. תמונות ששמר באוספו הפרטי. ב 1940 בכיכר מוגרבי,שבתל אביב,מקים רודי את הצלמניה. חנות צילום אותה הוא מקים עם שלושה שותפים,שעד מהרה פורשים מהשותפות והצלמניה נשארת בבעלתו הפרטית של רודי. מאז שהוקמה הצלמניה ועד למותו של רודי ב 1992 פעלה החנות ובה,גם,נשמרו התשלילים והתמונות מאוספו הפרטי של ויסנשטין. לאחר מותו המשיכה אשתו,מרים,לנהל את החנות עד למותה שלה או אז נסגרה הצלמניה ואוספו הפרטי של רודי הפך לנחלת הכלל באדיבות משפחתו.
הלילה עוטף את חניון נחל רחף,וכמובטח הטמפרטורה עולה.רוח מסיע את ענני השמים שבתורם,מעלימים וחושפים את הירח ששולח את קרני אורו מבינות לעננים ומיצר תמונות שמשכיחות ממני את הצורך להתכנס לתככי האוהל שלי ולעצום את עיניי. למרגלות החניון עובר כביש 90 ומפעם לפעם חולפת בו מכונית,אוטובוס ובו אנשים מנומנמים או פול טריילרים המתקשים בטיפוס בעליה שבקטע הכביש הזה,ולא מעט הן מקושטות בשלל אורות,חלקם נדרשים על פי חוק וחלקם לא,אור המפלח את חושכו של ליל. והיתושים? הם מוצאים להם את ההזדמנות לחגוג עלי ולהטריד,ואני מחליט את הלילה הזה לעשות ער לחלוטין,ולהנציח בעין המצלמה את שקורה מעלי,בשמיים,ולפני לחופיו של ים המלח ולמרגלותיו,במכוניות הנעות בכביש 90.
בה’ באייר 1948 מוזמן רודי לטקס הכרזת המדינה. כפי שסיפר בהמשך אחזה בו התרגשות רבה וכל מה שהצליח להנציח במצלמה שהייתה אתו זה את דוד בן גוריון מקריא את מגילת העצמאות. תמונה אייקונית מטקס הכרזת המדינה,תמונה שזיכתה את ויסנשטין בפרסומו הגדול וכאחד מצלמיה הדגולים של ארץ ישראל. עם הקמתה מדינת ישראל מעצבת לעצמה שטרי כסף. שטר בערך 10 לירות נושא דיוקן שמקור ההשראה של הגרפיקאי שעיצב אותו הוא פורטרט עצמי של רודי ויסנשטין.
רודי אהב מאוד את ארץ ישראל ונופיה. עיקר עיסוקיו,כצלם,היו בתחום העיתונאות והנצחת חייה של ארץ ישראל תחת המפעל הציוני ולאחר הקמתה,את מדינת ישראל,בין השאר כצלם מטעם האו"ם.רודי לא זנח את אהבתו לנופיה של הארץ. הוא לקח קורס בידיעת הארץ והדרכת תיירים וניצל את הידע הזה כדי לצאת אל נופיה של הארץ עם קבוצות של מטיילים ובמלגלרית כל התמונות.הלכן צילם תמונות מנופיה של הארץ,תמונות שלא פרסם אלא שמר באוספו הפרטי.
הלילה הולך ומתעמק לו,המצלמה מוצבת על חצובה ומפעם לפעם ככל שהתרחשויות שונות קורות בנוף שלפני אני מנציח את המאורעות,כשלאור מסך המצלמה מצטרפים היתושים שחוגגים את הימצאותי כדי לקחת דגימות מדמי,כו גם להראות את משיכתם למקור אור,מה שמהר מאוד משתלב עם הצורך לחסוך שימוש בבטריה של המצלמה ומסך המצלמה מודלק אד הוק לצורך לקיחת צילום המנציח את הלילה ונכבה מידית לפני…מתקפת היתושים.
בארבע לפנות בוקר סערת ברקים מדרום לי מפלחת את שמי הלילה,במתזי אור מרהיבים שיחד עם נופו של מדבר וים המלח מעוררים בי התרגשות מהולה בחשש שעוד מעט ירד גשם ואני בפתחו של נחל אכזב שלא יתבייש להוליך מים בתצורת שיטפון.
לגלרית כל התמונות.
אור ראשון במציע,סערת רעמים וברקים בשמיים וחיש קל ובעקבותיה גשם ניתח ארצה. מחשש שאתקע במקום בעת שיטפון אני אורז את האוהל,המצלמות מוחזרות לכסופה ואנחנו נוסעים למקום גבוהה יותר,ובטוח יותר,בשפך נחל בוקק מעט צפונית לבתי המלון שבשפך זהר. פה,בשפך נחל בוקק,אני מקבל את בוקרו של שישי עד שגם לשם מגיע הגשם שאתו,ותחתיו,אני עושה את דרכי חזרה הביתה.
יום שישי השני בחודש יוני,מזג האוויר שובר שיאי חום שיחד עם אובך כבד צובע את שמי הארץ בגוני האפור. בתוכנית המקורית היה "רשום" ביקור בשמורת טבע ימי בצפון מישור החוף. שעה קלה לפני היציאה לשמורה בחדשות מבשרים על שריפה שפרצה באזור ועל כביש שנסגר,אותו כביש שמוליך לשמורת הטבע יעד ביקורנו. חיש קל מחפשים רעיונות חדשים למקומו לבקר בהם ולעשות את חומו של יום.והפור נפל על חוף ימה של חדרה בשפך נחל חדרה שבעצמו,נמצא בפרק נחל חדרה.
שעת היציאה נדחית כך שנבקר במקום בשעות שיש להניח שבהן יפחת עומס החום של השישי החם בתולדות המדידה המטאורולוגית.
בחופה של חדרה בואכה שפך נחל חדרה,מקבל את פנינו ים הנצבע בגוני האפור,מספק מראות אבסטרקטיים של סלעי הגדור ומזח פריקת הפחם של תחנת הכוח הסמוכה. אין עננים בשמים והם מכוסים באופך שמסנן את קרני השמש וצובע אותם בגון אפרפר נעים לעין. הים ממתן את עומסי החום ואנחנו מוצאים את עצמנו מבלים על החוף,שוזפים העניים מהמראות האבסטרקטיים שמספקת תאורת השמש,משביעים את העיניים ואת עין העדשה.
בפיתוח התמונות רציתי לשמור על האווירה האבסטרקטית רווית גוני האפור שהייתה במקום והתמונות פותחו בשחור לבן בלבד.
והתמונות מחוף ימה של חדרה ביום קיץ לוהט ומסקרן,הן כאן לפניכם:
אוגוסט 2019,שעת בין ערביים,יצאתי לנחל הירקון באזור זרימתו בקרבת המועצה המקומית דרום השרון. בעבר,היו באזור בתי משאבות ששאבו ממי הירקון והשקו שדות באזור. היום יש באזור אפיק הירקון כמה אשדות קטנים,מעשה ידי אדם,שנשארו באזור משאבות המים.
מצויד במצלמה נכנסתי למי הירקון הקרירים באזור אחד האשדות שבקרבתו עוד נמצא בית המשאבה שבעבר שאב ממי הירקון להשקיית השדות וביליתי בחיקו של האשד שעה קלה.
מאז,בירקון,עברו מים רבים ועוד הרבה מהם עברו בניסיון שצברתי במערכות פיתוח התמונות שבמחשב שלי,שהן בעצמן:עברו תהפוכות רבות עם הרבה תכונות חדשות ומעניינות.
בחרתי כמה מהתמונות,מאוגוסט ההוא,ופיתחתי אותן מחדש,ישירות מקבצי ה RAW המקוריים,כשאני סומך על הניסיון שנצבר והטכנולוגיה שהתפתחה כדי ליצר פיתוח מחדש של התמונות האלה שלוש וחצי שנים אחרי שנלקחו.
