ארכיון 2019

תל גדור ושמורת גדור.

בתחילת האלף השלישי לפנה"ס בחוף שבין לטקיה (צפון סוריה היום) לבין צור (לבנון של היום) מתישב לו עם ממוצא שמי – הפיניקים.

הפיניקים,שמים כאמור,מקושרים עם הישראלים ככל הנראה בקשר משפחתי ובודאות קשר שפתי. השפה הפיניקית מהווה את הבסיס לעברית העתיקה ולארמית שתיהן מאמות היסוד של העברית שבתנ"ך וגם של זו המודרנית.

התרבות הפיניקית מתפתחת די לאיטה ומגיעה לשיא פריחתה בסביבת אלף לפני הספירה. באלף לפניה"ס הכתב הפיניקי הוא הכתב השמי השליט במזרח התיכון וגם מרחב ההתפשטות הפיניקי נמצא בשיאו וכולל את האגן המזרחי של הים התיכון,לא כולל מצאים,ואת צפון אפריקה ובה קרתגו מהמפורסמות בערים הפיניקיות.

תהליך ההתפשטות הפיניקי מסתיים עם כיבוש קרתגו על ידי הרומאים באחד מהקרבות המרתקים של ההסטוריה.

בחוף הארץ ישראלי ידועות כמה וכמה התישבויות פיניקיות והמפורסמת בהם היא ארסוף,מעט מזרחית מקסריה של היום ודור אך לא רק הן.

גם בתל גדור,שנמצא דרומית לגבעת אולגה של היום,היה ישוב פיניקי שימיו הסתיימו,כמו ימיה של ארסוף ודור,עם הכיבוש הפרסי של ארץ ישראל.

תל גדור נמצא,היום,מתחת לפני הים ובבחפירות שנעשו בו נמצאו ממצאים המעידים על קיומו מימי הפיניקים וסופו עם הכיבוש הפרסי של ארץ ישראל.

שמורת תל גדור מסתרית בין גבעת אולגה בצפון ועד לארסוף ושמורת השרון בדרום. חלק הארי של השמורה,בים וביבשה,הוכרז כשמורת טבע למעט כ 108 דונמים שנמצאים בהליך של הכרזה.

הרצף הגאוגרפי בין שמורת מצוקי גדור לשמורת השרון (הדרומית) מופרע על ידי הישובים:מכמורת,נתניה וארסוף.

חוף תל גדור משמש את צבות הים להטלת הדורות הבאים. החברה להגנת הטבע אוספת את קיני ההטלה של הצבות ושומרת אותם בשטח מגודר ושמור בחוף גדור. משבוקעים הצבים הם עושים פניהם לים והמעטים שמגיעים ממשיכים את הדור הבא של צב הים – צב הים הוא זוחל ימי והוא נמצא בסכנה חמורה של הכחדה.

מצוקי חוף גדור,שהם חלק משמורת הטבע המוכרזת של תל גדור,תוחמים את חוף הים במרחק של בין 21 מטרים למטר אחד משיפולי המצוק לחוף הים. בשל ארוזיה במצוק הכורכר חלקים ממנו נופלים אל הים ושפת המצוק מסוכת,בשל מפולות,בעיקר בימי החורף,אך לא רק.

הפאונה של מצוקי גדור כולל את חבצלת החוף.חורשף,סירה קוצנית ואלת המסטיק. הפאונה בפארק מצוקי גדור מוגנת על פי חוק והפגיעה בה,בכל צורה שהיא,אסורה. הפאונה נמצאת בתהליך של רענון ןחזרה לצומח הטבעי למקום וזאת אחרי שהאתר הוכרז כשמורת טבע והכניסה של כלי רכב נאסרה כליל.

החי במצוקי גדור כולל את הציפרים הנודדות והקבועות האופיניות לחוף הים ולשרון,וביניהן הסיקסק,הנחליאלי והפשוש. גם החי במצוקים מתאושש מנזקי האדם בכלל ומרכבי השטח בפרט.

משטחי הסלע שבחוף גדור משמשים כבית גידול לחסרי חוליות,בעיקר חלזונות ימיים. החלזונות מטילים את צואתם על פני המסלע וזו הולכת ומתקשה ועם הזמן "נעטפו" משטחי המסע בחוף בשאריות צואת חסרי החוליות וקיבלו את צורתם וצבעם המיוחדים לחוף הזה. המסלע בחוף הוא ערך טבע מוגן.

התופעה של חסרי חוליות שמוצאים את מסלע החוף כבית גידול הייתה ידוע גם לפיניקים שבחופיה הצפוניים של ארץ ישראל,וגם באלה הדרומיים של לביון,אספו את חלזונות הארגמן ויצרו מהם את צבע ארגמן בו סחרו בכל רחבי הים התיכון.

בערב כיפור ביקרנו במקום והינה התמונות נוף ובעלי כנף בתל גדור:

לגלרית התמונות – נוף.

לגלרית התמונות – בעלי כנף.

מנחם

חבצלת החוף.

חבצלת החוף,שנקראת בטעות חבצלת השרון,היא צמח ממשפחת הנרקיסים.

היא פורחת מתוך בצל בין יולי לאוקטובר כל שנה.

לאחר הפריחה משאירה החבצלת פולי זרעים כשהזרעים מצופים בשהם. למה שהם? כי החבצלת גדלה לחופיו של הים התיכון,בלבד,וכדי שגם הים יפיץ את זרעיה הם מצופים בשהם שמונע את חדירת מי הים לזרע והריסתו.

כל אחד מפולי הזרעים מחולק לשלושה חדרים ובכל חדר כעשרים מזרעיה של החבצלת.

חבצלת החוף היא חלק מסימלה של העיר נתניה והיא צמח מוגן על פי חוק.

ביוון העתיקה השתמשו בבצל של חבצלת החוף להפקת תרופה שגרמה להמרצת קצב הלב ולפתיחת קנה הנשימה. הרפואה המודרנית לא יודעת להצביע על המרכיבים בבצלה של החבצלת שיכולים לגרום לתופעות שהכירו היוונים ברם,מחקר מסודר לא נעשה בין השאר משום שמדובר בצמח בר מוגן שלא ניתן לגדלו כצמח תרבות.

בשיר השירים נזכרת החבצלת לאמור:”אני חבצלת השרון שושנת העמקים" (שיר השירים ב,א).

הזיהוי של חבצלת החוף כחבצלת השרון משיר השירים הוא בגדר הצעה סבירה אך אין ודאות שחבצלת השרון משיר השירים היא חבצלת החוף המוכרת לנו ולכן שמו הרשמי של הצמח הזה הוא חבצלת החוף.

במצוקי גדור נמצא אחד הריכוזים הגדולים בחוף הארץ ישראלי של חבצלות החוף ותמונותיהן כאן לפניכם יחד עם כומה מהפאונה של המצוקים:

לגלרית התמונות.

מנחם.

נמלת הקציר (נמלה שחורה).

נמלת הקציר היא הנמלה הגדולה ביותר שחיה בארץ ישראל. בניגוד לנמלי הבית,שהן לא נמלי בית בכלל אלא נמלה מהטבע שבמסגרת חיפושיה אחרי מזון נכנס גם לבתיו של האדם נמלת הקציר ממעטת,אם בכלל,להימצא בבתי האדם.

נמלת הקציר מעטת להימצא בקרבת אדם ועיקר תפוצתה הוא במדבר (נמלת הקציר חולית) ובשאר הארץ (נמלת הקציר שחורה).

נמלת הקציר חולית היא הנמלה הגדולה ביותר מבין הנמלים בארץ ישראל ועיקר תפוצתה הוא במדבר. מעבר לגודלה היא מאופיינת בלסתות חזקות מאוד המאפשרות לה לאסוף ולאכול מזון קשה מאוד.

נמלת הקציר חולית היא הנמלה היחידה שיש לה כנפיים ובתקופת ההזדווגות היא נוהגת לעוף בטוויר בעיר כחלק מהליך החיזור אחר המלכה בקן.

נמלת הקציר שחורה דומה מאוד לאחותה המדברית אך היא נפוצה במישור החוף ובהר הארץ ישראלי ואין לה כנפיים. גם לה לסתות גדולותת וחזקות אז היא קטנה,במעט,מקרובת משפחתה המדברית.

נמלת הקציר,בכלל, ונמלת הקציר שחורה איננה ידועה כאוכלת נבלות. לאוכלי הנבלות,כמו הנשר והצבוע,ישנה חשיבות עצומה לחי ולשווי המשקל הביולוגי בארץ שכן הם מסלקים את הפסולת הרקובה,ולא פעם הרעילה לשאר הטורפים,מן הטבע.

כאמור נמלת החציר שחורה איננה ידועה כמסלקת הפסולת מן הטבע ברם:בסיורינו בתל גדור נתקלנו בכמה נמלות קציר שחור שבעזזרת צבתותיהן האימתניות מפלטים פגר של עקרב,ככל הנראה ערב שחור אך לא זהינו בודאות את הפגר.

וכן,צילמנו והנצחנו את הרגע המאוד מיוחד הזה של הטבע – והתמונות לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

שלדג לבן החזה.

השלדג הוא עוף ממשפחת השלדגיים,וכשמו הוא ניזון משליית דגים ממקווי מים,אך לא רק.

השלדג שכיח בכל רחבי ארץ ישראל והוא איננו מצוי בתפוצה המאופיינת במקווי מים. השלדג,בארץ ישראל אך לא רק,ניזון מדגים אך גם מרכיכות,סרטנים,לטאות דו-חיים ומכרסמים קטנים ולכן שכיחותו איננה דווקא ליד מקווי מים.

השלדג הוא עוף טרטוראלי והזכר יחד עם הנקבה מסמנים את הטרטוריה שלהם ומתנהגים בתקיפות ועד לאלימות לזוג שלדגים אחר שמנסה להכנס לטרטוריה שלהם.

בתחומי הטרטוריה,ובדרך כלל ליד מקווה מים אך לא רק,בונה זוג השלדגים קן בצורת תל עפר שלתוכו מטילה הנקבה את ביציה שמופרים על ידי הזכר. כעבור כ -19 יום מתחילות הביצים לבקוע אך לא כולן בבת אחת אלא אחת אחת בזמנה היא וללא סדר הידוע לנו.

לאחר שבקעו האפרוחים זוג בשלדגים עסוק בשמירה עליהם ובהאכלתם.

גוזלי השלדג נשארים בקן 24 ימים שבמהלכם מאכילים אותם הוריהם ברם:השלדג,הזכר והנקבה,אינם ידועים כזוג הורים נאמנים והתופעה של מוות בקן כתוצאה מרעב שכיחה מאוד בקרב גוזלי השלדגים.

כעבור 24 שבועות בקן הגוזלים פורחים ממנו. חלקם ממשיכי,עוד פרק זמן קצר,להיות מואכלים על ידי אחד מבני הזוג וכעבור עוד כמה ימים פורחים מן הקן לגמרי ולעולם לא חוזרים עוד.

אחד השלדגים מצא את אזור הקינון שלו במי הים לרגלות מצוקי גדור והינה הוא,כפי שנתפס בעין העדשה:

לגלרית התמונות.

מנחם

אדון חרדון.

החרדון הוא לטאה יחידה מסוגה – ונקראת חרדון מצוי. החרדון המצוי שכיח בארץ ישראל ויוון. גופו מגיע לאורך של כ-30 סנטימטרים וגון גופו משתנה בהתאם למספר גורמים כמו:גיל,הזדווגות,טמפרטורה בסביבת המחיה. למשל,בבוקר יהיה גון גופו כהה על מנת למשוך את חום השמש ובערב ההיפך הגמור מכך.

החרדון נפוץ בכל חלקי הארץ לרבות בישובי האדם והוא נחשב לבעל חיים מועיל מאוד שכן הוא ניזון מחרקים ופרוקי רגליים שנחשבים כמזיקים או מטרידים את האדם.

החרדון המצוי,כשאר מיני החרדונים,משתמש בתנועות קידה על מנת לתקשר בעת החיזור אחר בת המין השני וגם לסימון טרטוריה בפני חרדונים אחרים המזדמנים בדרכו.

והחרדון של מצוקי גדור – תמונות מהמפגש עימו הרי הן כאן:

גלרית התמונות.

מנחם

בעלי חיים מבוייתים.

חוף הים של פארק גדור זימן לנו מפגש עם כמה מבעלי החיים שבוייתו על ידי האדם. אף כי בוייתו,זה לא מכבר,אין בעלי החיים האלה חשים בנכחותה של המצלמה ברם:עין העדשה הצליחה לקלוט אותם ברגעיהם המענינים מלאי האומר.

והתמונות,הרי הן כאן:

גלרית התמונות.

מנחם.

עין בוקק 2019.

בכל שנה במהלך חגי תשרי אנחנו מבקרים בעין בוקק שבאזור שפך זוהר שבים המלח.

בכל שנה,בהתאם לזמן בשנה,חגי תשרי חלים בתקופה קצת אחרת מה שמזמן לנו לראות את אותו המקום בזמנים שונים בשנה ומשכך בחוויות שונות בין שנה לשנה.

השנה,כמות המים הגדולה של חורף האחרון,נתנה את הטון במראות בעין בוקק. כמות המים בואדי גדלה וניראית מהגדולות שראינו אי פעם,וגם:כמויות המים שזרמו בואדי שינו את נקיק זרימתו,פה ושם ובאופן שניתן לראות את השינויים.

החי בעין בוקק,היה השנה,מועט יחסית,לשנה שעברה,ועדין עין המצלמה הצליחה להעביר את המיוחדות והשונות המאוד יחודית של עין בוקק.

לגלרית התמונות.

מנחם.

יום חמישי אחרון בתשע"ט – כיצד צולם?

חוץ מלהגיע למקום בתחבורה ציבורית ולהתמצא בו בלילה חשוך (והגעתי לאתר מצידו האחר לזה שהייתי בו עם הבאגי),זה אתגר גדול מאוד לצלם במקום כזה.

הצילום צריך לתת מענה לבעיות האלה:
יש במקום תנועה רבה (מים בני אדם וכלי רכב).
יש במקום תאורה מעורבת מאוד: האור הטבעי של הלילה/ירח,מקומות מוצללים (בגלל צמחיה וכדומה) בהם חושך כמעט מוחלט ותאורה מלאכותית (מהכבישים שבסביבה) שזולגת לאתר ועדשות המצלמה רגישות אליה מהעיניים שלנו.
בנוסף יש במקום תנועה של בני אדם,כאלה שבאים לעשן סמים וכאלה הרכובים של שטחי השטח הארורים,וגם לשני אלה – תאורה לא טבעית צריך להמודד איתם.


ואתגר נוסף: כל התנועה באתר הצילום היא תנועה בתוך המים הזורמים של הירקון,בלילה ובחושך שבין מוחלט לכזה המואר בפנס כיס ויחד עם זה חצובה ומצלמה שעמידים למים אבל לא ברמה שאם יפלו למים…לא ישרדו.

כל הצילום נעשה עם עדשת פריים 20 MM של סיגמא עדשה מעולה שבמעולות אבל מצריכה הכרות אינטימית איתה כולל עם המגבלות שלה.

המצלמה הייתה על גבי חצובה,והחצובה הייתה בתוך המים וזה גם משהו שהיה צריך להתמודד איתו – פיזית וגם ברמת שמירה על יציבות בשעת הצילום.יש במקום תנועה רבה (מים) וגם ברמה שצריך לשמור שהציוד,ואני,לא נעשה טבילה לא מבוקרת במימיו הקררים של הירקון.

כל הצילומים נעשו בזמני חשיפה מאוד ארוכים. זה נדרש כי מדובר בצילום לילי כלומר:צילום שמצריך חשיפה ארוכה של החיישן על מנת לתפוס את מעט האור שיש במקום.

כל מי שמצלם מפתח לעצמו טעם אישי בעריכה בליירום או בכל תוכנת פיתוח אחרת. בצילומים האלה הייתי צריך לחרוג מלוגריתם השימוש הרגיל שלי כי היו כמה מקומות שנצרבו באור בוהק שבא משימוש בפנס שעשיתי בעת הצילומים והיה צורך לעדן אותו עם פילטרים מיוחדים שמוטמעים בלייטרום. בצילומים האלה הושקע זמן אריכה ארוך מהמקובל אצלי.

הצילומים נעשו בזמני חשיפה שונים ובמפתחי צמצם שונים. הייתה לי כוונה לכייל את ערכי ה ISO אבל בלהט היצירה (ואכן זה להט יצירה בלי מרחאות) שכחתי מזה וכל התמונות נעשו ב ISO 100 שזה לא רע אבל פגם ביכולת של המצלמה להכניס עוד קצת אור לתמונות. בפוסט (בפיתוח) השתמשתי בלקונה הזו כדי לאזן את השחורים והלבנים בתמונות אחרת הן היו,ברובן,חשוכות מידי.

כל התמונות נעשו כשהסיגמא מחוברת ל 6DMII כלומר למצלמה עם חיישן מלא.

היו ארבע מצבי צילום:
ללא שום אביזר שמפיק אור,רק המצלמה ומה שעדשת הסיגמא תפסו.
שימוש בפנס לד ליצירת קומפוזיציה מוארת של זירת הצילום.
שימוש במבזק.
שימוש בתאורה מלאכותית מהרכב של מעשני הסמים.

במהלך הצילומים הבטריה של המצלמה נגמרה. הרעיון לשם,תמיד,בתיק הצילום בטריה מלאה לכל צרה שלא תבוא הוכיח את עצמו. החלפת בטריה לא צריכה להיות משהו שצריך לציין בתיאור הליך הצילום אלמלא היה צריך לעבור את הירקון,בחושך ובזרם השוצף,לקחת את הבטריה מתיק הצילום שבגדה השנייה,לחצות שוב,בחושך,את זרם הירקון ולהשתדל לא להשתתטח אפיים ארצה לתוך מי הנהר יחד עם הבטריה,ואז…למצוא בגדה היבשה מקום בטוח שבו אפשר לבצע את החלפת הסוללות.

להלן דוגמאות לתמונות שצולמו בכל אחת ממצבי הצילום האלה.

בתמונה הזו הקומפוזיציה נערכה בעזרת הארה על הזירה בפנס הכיס.
בתמונה הזו התאורה היא תאורה טבעית שבאתר.
הבניין שמצולם היה,פעם,בית משאבות.
בתמונה הזו הקומפוזיציה נלקחה בעזרת מבזק.
תמונה זו נלקחה כשהתאורה בזירת הצילום מגיעה מרכבם של מעשני הסמים.
ואחרונה חביבה: הקומפוזיציה הזו היא שילוב של זמני חשיפה והארה,חלקית,של זירת הצילום עם פנס היד.

שנה טובה.

מנחם.

חמישי האחרון בתשע"ט

בשבוע הזה כל יום שחולף מקבל את התואר יום "XY” האחרון לתשע"ט. ביום החמישי האחרון של תשע"ט אני מוצא את עצמי מקשיב לאלבום של Kristin Hersh והשיר הראשון באלבום הזה Your Ghost סוחף אותי בגעגועים לאשד של הירקון בואכה כביש ארבע.

ברור מהיר מגלה שישנו קו אוטובוס ממש מתחת לחלון ביתי ישר לתחנה הקרובה לאשד על כביש ארבע וגם,מאחר ויום חמישי היום,יש קו לילה שעובר בתחנה,הסמוכה לאשד,כל שעה עד לארבע לפנות בוקר.

כידוע,כבר ביקרתי באשד הזה אלה שהפעם זה לילה,חשוך ואין לדעת מה צופן בחובו האתר הזה – אז:אני מכין את תיק הצילום שלי עם מגוון עדשות וציוד למים,כולל טבילה בהם,וגם את הסנדלים שמחליפות את אלה שאבדו בדיוק באותו האשד. בסך הכל כ-19 ק"ג של ציוד – ויוצאים לדרך.

עשרים דקות באוטובוס ואני מוצא עצמי מאתר קומפוזיציות לצילום לילה של האשד,כולל עזרה מפנס הכיס שלי,מהמבזק שלי וגם מאורות של מכונית שזימנה למקום מעשני סמים.

ארבע שעות מאוחר יותר,עמוס בחוויות צילום טובות וטובות פחות,אני מוצא עצמי בקו הלילה חזרה הביתה מצויד בחווית צילום יחודית של אשד הירקון בלילה של יום חמישי האחרון בתשע"ט.

ומן הסתם,כמה מהתמונות שנתפסו בעין העדשה מצורפות פה – ובהזדמנות זו:שנה טובה מוצלחת ומלאה בצילומים מענגים לכל מכרי ומוקירי.

לגלרית התמונות.

מנחם.

מצפור ויקר ואגמון חפר.

אחרי הביקור שלנו בסובב ביריה וצפייה בלהקת שקנאים מעל לעמק החולה,חשבנו לתומנו,שנמצא את השקנאים גם בעמק חפר – פה,ליד הבית.

מצפור ויקר הוא מאגר מי נגר עילי שבנתה הקרן הקיימת לישראל בעמק חפר מעט צפונית לחניאל. המאגר,שכשנבנה היה מוקף בריכות דגים,התמלא בדגה,מלוי מלאכותי ולא טבעי,והפך למרכז האכלה לשקנאים הנודדים מעל לעמק חפר בדרכם לאפריקה החמימה. השקנאים פוקדים את המאגר בכל שנה בדרכם דרומה.

לא ראינו ולו שקנאי אחד במצפור ויקר אבל בדרכינו אחוצה ממנו,נתקלנו בעכביש שממתין,בסבלנות אין קץ,על הקורים שלו לקורבן – ואגב כך מאפשר לנו לצלמו.

גם במאגר חפר,שגם הוא הפיכה של בריכות הדגים של קיבוץ העוגן שניזנחו לאגמון שמשמש להחזרה לטבע של הצומח והחי האופיניים לעמק חפר. גם פה:מעט מאוד ציפרים נצפו רובן ציפורים ששוכנות במקווי המים בישראל דרך קבע.

התמונות,מהחיפוש הכושל אחרי השקנאים,הרי הן כאן – לפניכם.

לגלרית התמונות

מנחם.