אדונינו עלי – סעידנא עלי,הרצליה.

בסוף המאה ה-19 מפת הישובים בגדה הצפונית של הירקון,בין שדרות רוקח לנוף ים של היום,מצביעה על ארבע כפרים ערבים,שאדמותיהם,היום,מכילות את רמת השרון,אוניברסיטת תל-אביב,הרצליה ונוף ים.

בדרום האזור,סמוך לגדת הירקון הצפונית,שכן הכפר שייך מוניס. שייך מוניס ננטש עם קום המדינה על ידי תושביו ועל אדמותיו הוקמה רמת אביב ובמקום הכפר עצמו,ששרידיו כבר אינם,הוקמה אוניברסיטת תל-אביב.

צפונית לשייך מוניס היה כפר בשם אג’ליל. לא מדובר בשיבוש השם הגליל (חבל הארץ הצפוני של ישראל) אלא שמה של משפחה שיסדה את הכפר הזה ואשר מופיע ברשומות ההסטוריות,לראשונה,ב- 1881 בסקר הכפרים של הקרן לחקר ארץ ישראל.

בתחילת המנדט הבריטי,מתפצל כפר אג’ליל לשני כפרים,שעדיין מבוסס על אותה שושלת משפחתית, ושני הכפרים מקבלים את אותו השם כשהדרומי נקרא אג’ליל דרום והצפוני….:אג’ליל צפון. אדמותיו של אג’ליל צפון נרכשים על ידי מספר יהודים ומשמשים להקמת שכונה יהודית שהופכת לעיר הידועה בשם…:הרצליה. תושבי אג’ליל הדרומית נוטשים את הכפר עם קום המדינה ואדמות הכפר מסופחות לעיר הרצליה והופכים לחלק בלתי נפרד ממנה.

בחלק הצפוני של הרצליה,היכן שהיום שכונת שדות ים והרצליה פיתוח,שכן כפר נוסף בשם אל-חרם. זהו אחד מההתישבויות המוסלמיות העתיקות בארץ ישראל והכפר נוצר מסביב לקברו של עלי בן עולים הידוע בשם מסגד סידנא עלי.

עם קום המדינה תושבי אל-חרם בורחים מהכפר שלהם,חלקם לטייבה של היום וחלקם כפליטים בדרום לבנון. הכפר,והמסגד של עלי,נזנחים והופכים,עם השנים,לחלק מהממשל העירוני של הרצליה.

עד 1990 מסגד סעידנא עלי עומד מוזנח וניסיונות של מוסלמים מכפרי השרון וגם מהעיר שכם,להגיע למקום ולתחחזק את הקבר של עלי והמסגד שסביבו נתקלים בסירוב עיקש של עיריית הרצליה ולא מעט מתושבי המקום וכן,היו כמה עימותים אלימים על רקע זה.

ב 1990 מחליטה העיר הרצליה לטפח את חוף הים שלמרגלות המסגד וגם את המסגד עצמו. שיתוף הפעולה עם הווקף לא פורסם מעולם ברם החל מ 1990 ועד היום מסגד סעידנא עלי מתוחזק ופתוח כמקום תפילה חופשי לכניסה ולשימוש.

בתחילת 2019 בסביבות המסגד התווספה טיילת מהמסגד ועד לשמורת אפולוניה,טיילת שפותחה על ידי עיריית הרצליה.

עלי בן עולים,הקבור במסגד,הוא צאצא של עומר אל חטיב,החליף השני בחליפות האיסלם ומייסד האימפריה המוסלמית שהתקיימה לאחר מותו של מוחמד. אל חטיב קבור במסגד במדינה לצידו של מוחמד ונחשב לאחד מקדושיה של דת האיסלם. בן עולים הגיע למזרח התיכון בסביבות 1250 ונלחם בצלבנים וככול הנראה,במאבקו זה,מצא את מותו בסמוך לאפולוניה הצלבנית ונקבר במקום. על קיברו,בתקופה הממלוכית בסביבות 1450,הוקם ציון קבר ובהמשך מוקם במסגד,הלא הוא מסגד סעידנא עלי – אדונינו עלי באכה הרצליה/אל חרם.

בשישי האחרון,בשעה שבין הערביים,ביקרנו במקום. באדיבות מתפללי המקום התארחנו בחלקו הפנימי של המסגד,ומאחר ומדובר במקום קדוש לא צילמנו,ואחר כך המשכנו לאורך הטיילת שבנתה עיריית הרצליה בין המסגד לאפולוניה,ואת דרכנו חזרה עשינו על חוף הים.

והתמונות,הן פה מחולקות לארבע גלריות:

סעידנא עלי – בשחור לבן.

סעידנא עלי – הפאונה.

סעידנא עלי – שקיעות.

סעידנא עלי – כל השאר.

מנחם

אשדות הירקון – משחק של אור ומים.

נהר הירקון זורם,המגמה כללית,מערבה. שעת בין הערביים,שבה שמש שוקעת במערב מהווה הזדמנות לתאורה טיבעית בגב העדשה וביחד עם מימד המים – מזמנת הזדמנות למפגש מרתק בין קרני השמש הזהובות לקצפו הלבנבן של אשד הירקון שיחד עם זמן חשיפה מעט ארוך,ובמגע בלתי אמצעי בין עדשת המצלמה לאשד,מגע רטוב ונעים בסופו של אחד מימיו החמים של קיץ 2019.

והשילוב של תאורת השקיעה בגב העדשה ומי האשד פה לפניכם – כפי שקלטה עדשת המצלמה שלי.

לגלרית התמונות

מנחם.

הבאגי ואני באשדות הירקון.

נהר הירקון הוא מוביל המים בעל הספיקה הגבוהה ביותר אחרי הירדן. אורכו כ-27 קילומטרים והוא זורם מרום של 17 מטרים מעל פני הים. במילים אחרות זהו נהר שאין בו מפלי מים.

הירקון נוצר באקבות האירוע המסיני,כלומר:בסוף הפלאיסטוקן בזמן שמצרי גילמרטר נסגרו והים התיכון התייבש. בארצות סביב לאגן המסיני של הים התיכון נוצרו קניונים ובהם הקניון שבמהלכו עובר היום נהר הירקון.

משתמה התקופה המסינית והים התיכון קיבל שוב את מימיו נהר הירקון המשיך לזרום לים בואדי שטוח שבשל ספיקתו הגבוהה היה מכשול טבעי באזור החוף של ארץ ישראל,מכשול שהיטה את דרכי המסחר אל גב ההר.

בתקופה המודרנית,בעיקר בסוף המאה ה-18 תחילת ה-19 של האלף הקודם,החלו להשתמש במי הירקון להשקייה.כדי לשאוב את המים יצרו,במספר מקומות,סכירה קלה שמכילה בולדרים ממסלע מקומי וגובה המסלע אינו עולה על כמה עשרות סנטימטרים. את המים שנאצרו מאחורי הסכירה שאבו והשקו את השדות.עודפי המים זרמו מעל למסלעת הסכירה ויצרו אשדות.

המאפיין של אשדות הירקון,ושל אשד בכלל,הוא שבעת נפילת המים הם סופחים לעצמם מהאוויר שבחלל שמעליהם ומיד עם נפילתם אל פני הנהר מאחורי הסכירה הם מקבלים גוון לבן ונראים כאילו הוקצפו קימעה.

האשד מתאפיים בנפילה מגובה נמוך מאוד,ומהקצף הלבן שנוצר בבסיס המסכר שיצר את האשד בין טבעי הוא ובין מעשה ידי אדם.

פה,לפניכם,תמונות מאחד מאשדות הירקון,אשד הסמוך לגשר שעל הירקון שעליו חולף כביש 40 דרום.

לגלרית התמונות

מנחם.

אשדות הירקון וגם,קצת,נזק.

כדי למצוא את עצמי בגובה העיניים עם אשד הירקון נכנסתי למימיו הקרירים של הנהר שהתגלו,עד מהרה,כבוגדניים. תוך כדי איתור זוית צילום באשד עצמו הכפכף השמאלי ניתק מרגלי והחל להסחף המורד הזרם. ובעודי עושה דרכי בניסיון להצילו – נשמז זה מרגלי הימנית ובמבט עמוס בצער של פרידה ראיתי את שני כפכפי עושים דרכם אל הים התיכון במורד זרמו הקוצף של נהר הירקון.

בהמשך הדרך,על אחד מהגשרים האירים שליד כביש 5 נסיתי לתפוז זוית צילום של הנהר שהיתה כרוכה בהשתתחות על הישבן עקב החלקה על המסלע שבצידי הגשר האירי. על דרך הנס ציוד הצילום שהיה על גבי שרד את ההשתתחות על הישבן. ניסיון ההחלצות ממצב הביש הזה – גרם לנעל השמאלית לטבול במי הנהר ולראשונה מאז משרתות אותי נהלי ההליכה האילו חדרו מעט מים אל כף רגלי השמאלית…

ומזכרת מהכפכפים שעושות דרכן אל הים התיכון,כמו גם השוט שנלקח אחרי ההשתתחות על הישבן מטה שניהם,פה לפניכם.

לגלרית התמונות

מנחם.

הבאגי ואני,שפת הירקון בסמוך למועצה המקומית דרום השרון.

הירקון,מראש העין ועד לאזור שבע תחנות,הוא מוביל מים שהם מי שתיה. מקור מי השתייה הוא בחוק שמחייב את מקורות להזרים לירקון מים ממעינות ראש העין בכמות שתספיק לקיים את החי והצומח הרצנטים והמיוחדים לבית הגדול של הירקון. במהלכו מערבה,מעינות ראש העין לים,מקבל הירקון מים מטוהרים ממתקן הטיהור של הוד השרון,גם זה:במטרה לשמר את החי והצומח הרצנטים לירקון.

בביקור של שפת הירקון בחצר האחורית של המועצה המקומית דרום השרון,איפה שמי עינות ראש העין זורמים בטבעיות השמורה עם ימיו כקדם של הנהר הזה – צילמתי כמה מהתמונות האלה.

לגלרית התמונות.

מנחם.

הבאגי,אני ובית המשאבות.

בתחילת המאה הקודמת אזור הירקון היה מוקף בפרדסים ובשדות חקלאיים עם גדולים אחרים. עוד לפני ההתישבות היהודית באזור,ערביי האזור בנו מבני אבן בסמוך לשפת הירקון,התקינו בהם משאבות מים,שהונעו בדיזל,ובאמצעותן שאבו ממי הירקון שהוזרמו למערכות ההשקיה בשדות ובפרדסים,שבתורן השקו את היבולים.

עם בוא ההתישבות היהודית חלק מבתי המשאבות המשיכו לפעול וחלק פסקו ושימשו לשימושים משניים ובניהם מחסנים ו/או מגורים בזמן הקציר והקטיף על מנת למנוע גניבות והצתות.

לאורך הירקון נמצאים מספר בתי משאבה שכאלה,את זה שבסמוך למועצה המקומית דרום השרון פקנו,הבאגי ואני,והינה כמה מהצילומים שנלקחו במקום.

לגלרית התמונות.

מנחם.

אני הבאגי – ובלות החציר.

לפעמים,אנחנו בני האדם,משאירים חפץ כלשהו שלכל מי שמביט בו,הוא נראה כמשהו חסר ערך או משהו שנשכח ועבר זמנו.

חפץ כלשהו שלכל מי שמביט בו,הוא נראה כמשהו חסר ערך או משהו שנשכח ועבר זמנו.

זו יכולה להיות משאית ישנה שהושארה במתחם אבו סניינה וזה יכולות להיות בלות החציר שהשאירו חקלאי דרום השרון בחצר האחורית של המועצה המקומית דרום השרון בואכה לגדה הצפונית מערבית של הירקון.

זה זמן רב שאני חולף על פני השדה הזה רואה כיצד צמחיית הקיץ הפראית משתלבת לה עם שלל בלות החציר שהושארו בו. ובכל פעם נחמץ ליבי על שאינני מבקר במקום להנציח את הבלות ואת סביבתן הטבעית ולהשתמש בהן להולכת העין לגדה הצפון מערבית של הירקון וסתם להנציח את הסתלקותו של ערב בצאתה של שבת.

אז,במוצאי שבת האחרונה הבאגי,ואני,שמנו פעמינו אל עבר החצר האחורית של מתחם המועצה המקומית דרום השרון לסט של צילומים ובו בלות החציר המקימות סימביוזה הן עם נופיה של גדת הירקון והן עם הצמחיה הטבעית סביבם והמונומנטים עוטי הבטון שבסביבתן.

והתמונות,הרי הן כאן:

אל הגלריה.

מנחם

שכונת אבו סניינה – מזרח כפר סבא.

כפר אג’ליל היה קיים במקום שהיום נמצאים בו הסינמה-סיטי,מחנה גלילות ומרכז המוסד.צומת גלילות נקראת,למעשה,על שמו של הכפר הזה.

המשפחה הגדולה והמרכזית באג’ליל הייתה משפחת אבו סניינה.

אבי המשפחה,סברי אבו סניינה,רכש ב- 1936 אדמה שנמצאת היום במזרח כפר סבא וגובלת,ממזרח,בכביש שש וממערב באזור התעשיה המזרחי של כפר סבא.

ב – 1948 עם פרוץ מלחמת השחרור משפחת אבו סניינה עזבה את כפר אג’ליל ובניגוד לרבים מתושביה הערבים של א"י פלסתינה,ערב הקמת מדינת ישראל,תושבי אבו סניינה לא ברחו צפונה ו/או למחנות הפליטים שבפאתי ערי הגדה המערבית – אלא:עברו לגור בשטח האדמה שקנה סברי אבו סניינה 12 שנה קודם לכן.

ב 1962 כשהפכה כפר-סבא לעיר השטח המוניציפאלי שלה כלל את כפר אבו סניינה,אותו שטח אדמה שסברי אבו סניינה קנה עשורים אחורה ושהפך,בנתיים,לכפר ערבי שכל תושביו הם אזרחים ישראלים בעלי אזרחות,ולא תושבי ישראל כמו אלה של מזרח ירושלים,וזכויות הצבעה.

אף על פי שאבו סניינה היא חלק מוניציפאלי מכפר-סבא רק ב 2010 הוכר ה"כפר" כשכונה ונכלל במקבץ השכונות המזרחיות של כפר סבא יחד עם שכונת קפלן ויוספטל. הכללת אבו סניינה במערך השכונות של כפר סבא לא עבר בשקט וחברי מפלגות הימין במועצת העיר התנגדו להפיכת אבו סניינה לשכונה שוות זכויות כשאר שכונות מזרח העיר.

אחרי מלחמת ששת הימים,כשהגבול עם ירדן התרחק משכונת אבו סניינה ועם השנים התפתחה השכונה מכמה משפחות בודדות למעין כפר ערבי קטן או,אם תרצו,לשכונה ערבית במזרחה של כפר סבא.

אי קבלת תושבי אבו סניינה כתושבי שכונה משכונות כפר סבא רבתי יצרה מצב משונה שבו תושבי אבו סניינה משלמים ארנונה לעיירית כפר סבא אך מקבלים ממנה מעט מאוד שרותים מוניציפאלים,כה מעט שעולה השאלה – האם בכלל.

המים לשכונה מסופקים מבאר שנמצאת בפאתיה הדרום מערביים של השכונה,חשמל מקבלים תושבי השכונה מהרשות הפלסתינאית,תקשורת קווית מחברת בזק הישראלית ואת החינוך מספקת העיר ג’לגוליה ואת האשפה מסלקת עיריית כפר-סבא והביוב מטופל בבורות ספיגה בחצרות הבתים,שכונה לא מחוברת לביוב העירוני,אזור התעשיה אבו סניינה הסמוך,דווקא כן.

אבו סניינה מכילה,היום, כ-80 בתי אב רבים מהם מתפרנסים מנהיגת משאיות כבדות ובמסגרת תוכנית המתאר העירונית של 2010 עיריית כפר-סבא בנתה,עבור תושבי השכונה,מסוף משאיות באזור התעשיה המזרחי,שגם נקרא,אגב,אבו סניינה.

בקיץ 2019 פלוני אלמוני שלח אש בשדות אבו סניינה,אלה שבסמוך לבאר המים של השכונה ואלה שבצד הצפוני של כביש 55 מצפון לקבר בנימין. לא צריך להיות חוקר שריפות כדי לראות בברור שמדובר בשדות שהוצתו שכן בין השדות עוברים כמה וכמה כבישים,כביש 55 וכבישי הגישה של אזור התעשיה אבו סניינה.גלרית התמונות – בצבע.בקיץ 2019 פלוני אלמוני שלח אש בשדות אבו סניינה,אלה שבסמוך לבאר המים של השכונה ואלה שבצד הצפוני של כביש 55 מצפון לקבר בנימין. לא צריך להיות חוקר שריפות כדי לראות בברור שמדובר בשדות שהוצתו שכן בין השדות עוברים כמה וכמה כבישים,כביש 55 וכבישי הגישה של אזור התעשיה אבו סניינה.

השדות שהוצתו היוו מפלט אחרון לחי ולצומח הטבעי של שיטחי שכונת אבו סניינה והם ניזוקו כליל.

סיבה נוספת שאין לי ספק שמשהו שלח אש בשדות האלה נובע מכך שכשביקרתי בשכונה על מנת לצלם את השדות השרופים והעצים שניצלו מהשריפה כמה מתושבי השכונה החלו להסתובב סביבי בחוסר שקט ובחשדנות רבה. אחד מהם,שהיה מנומס מאוד וחביב מאוד,העז לשאול למעשי וכשהסברתי,וגם מסרתי את שמי,ומשראה שאינני חורש מזימות הושארתי לנפשי – לצלם.

והתמונות,מההצתה בשדות שכונת אבו סניינה הן – לפניכם פה.

גלרית התמונות – בצבע.

גלריית התמונות – שחור לבן.

מנחם.

לקוי ירח יולי 2019

16 ביוני 1967. כף קנברל,פלורידה ארה"ב. משטח שילוח מספר 39 טיל סטורן 5 שבראשו אפולו 11,המשימה: נחיתה על הירח.

השעה 09:32 שעון פלורידה 16:32 שעון תל אביב: ניל ארמסטרונג,אדווין "באז" הולדרין ומייקל קולינס בתא אפולו 11 חווים את אחת מכוחות ה G העצומים ביותר שהופעלו על גוף אנוש בדרך להתנתקות מכוח המשיכה של כוכב הלכת ארץ ומעבר לכוח המשיכה של הירח ונחיתה עליו – נחיתה שאירעה כמה ימים מאוחר יותר ב – 20 ביולי 1969.

חמישים שנה שש שעות ו 44 דקות מאוחר יותר בישראל,מתחיל לקוי הירח האחרון לעשור השני של המאה ה- 20. מדובר בלקוי ירח חלקי (כ- 65 אחוזים מצידו המואר של הירח) ואילו לקוי הירח,המלא,הבא יקרה בתחילת העשור הבא ב – 7 בספטמבר 2025.

מהלך הלקוי: תחילת הלקוי הוא בשעה 21:44. בשעה 23:02 נכנס הירח לחרוט הצל של כדור הארץ,וחלקו הצפוני (העליון) מתחיל…להחשיך.

הלקוי ממשיך עד לשיאו בשעה 00:31 או אז כ 65% מהירח מוחשכים. לאחר שעה זו מתחיל הירח "להתמלא" מחדש עד לגודלו המלא בשעה 01:59 לפנות בוקר.

תצלומי הלקוי הזה צולמו החל מהשעה 21:45 ובכל כעשר דקות.

אל הגלריה.

מנחם.

גברתי מירושלים.

הנצרות איננה דת מונוליטית,והיא נחלקת לזרמים רבים כגון:הפרוטסטנטים,הקתולים הכנסיה הרוסית ועוד ועוד.

בתוך הזרמים השונים של הנצרות קמו להן אגודות שמוקמות לצורך מטרה,או מטרות,מסוימת ועם השנים,האגודות הללו,צברו הון אנושי ופיננסי ולא פעם מנצלות את יכולת ההשפעה שלהן לצורך התארגנות פוליטית שמוצאת את דרכה לספסלי הפרלמנטים בעולם בכלל במערב אירופה,בפרט.

ב- 1845 מקיים האב עימנואל ד’אלזון קונגרס של כמרים קתולים בעיר נימס שבצרפת. קונגרס הכמרים מתאגד לאגודת כמרים קתולים בצרפת,איגוד שמקבל את ברכת הותיקן ב 1864 והופך לקונגרס הכמרים A.A כלומר Augustinians of the Assumption שהוא,למעשה,קונגרס הכמורה בין לאומי שמתקיים בכל העולם הקתולי תחת השגחת הותיקן ובברכתו.

קונגרס ה A.A הצרפתי מיחד את פעילותו בטיפול בצלינים לירושלים. בחלקה השני של המאה ה– 19 בעולם הנצרות הולכת ומתפתחת עלייה לרגל צלינות,למקומות הקדושים בארץ הקודש בכלל ולירושלים בפרט.

הצלינים,שמגיעים לארץ נתקלים בקשיים שכוללים קשיי התנידות מנמלי הארץ,בעיקר יפו,ועד לירושלים וגם במיעוט מקומות לינה ואחסניה בעיר.

ב – 1873 קונגרס ה A.A הצרפתי לוקח תחת חסותו את הצלינים הצרפתים ששמים פעמיהם ירושלימה וב– 1882 רוכש הקונגרס שטח של 4000 מטרים מרובעים מערבית לחומת העיר העתיקה בירושלים מערבית לשער החדש. הקונגרס בונה באתר מבנה אחסניה עבור הצלינים הקתולים הצרפתיים.

ב 1900 במימון קונגרס הכמרים A.A מצרפת מרחיב את אחיזתו בשטח שמול לחומות העיר העתיקה,מערבית לשער החדש,ומקים במקום בית אחסניה לצלינים שכולל מלון,כנסייה ומגורי כמרים. המקום מקבל את השם "הגברת שלנו בירושלים" ובשפת המקור Notre Dame of Jerusalem.

בעקבות נזק מחלופי אש בין הלגיון הירדני לצה"ל,בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים,נפגע מבנה הנוטרדם בירושלים ועיקר הנזק מוסב לכנסיה. בשלהי מלחמת ששת הימים,במימון קונגרס ה A.A הצרפתי משופץ המבנה כולו וגם הכנסייה ולאגפו המערבי מתווספת מרפסת שלימים ממוקמת בה מסעדת גורמה שנושאת את שם המקום.

המסעדה משקיפה אל עבר העיר העתיקה והמקומות הקדושים לשלושת הדתות – והתמונות ביקורינו שם לפניכם.

אל הגלריה.

מנחם.