שמורת הטבע עיינות גיבתון,ובסמוך לה תל מלוט,נמצאת כקילומטר ממזרח למזכרת בתיה בין מסילות הברזל לירושלים ולבאר-שבע. זוהי שמורה טבע קטנה,כשמונים דונמים,ובשל מבנה הקרקע וקירבת מי התהום לפני השטח הפכו את השמורה לשמורה לחה,קרי הכוללת אגמון קטן שמלא במים כל ימות השנה ועונת החורף מוצפת כמעט במלואה.

ב 2016 נסגרה השמורה והוחלט לנקות אותה ממינים פולשים של חי וצומח,בעיקר צומח,וכן לבנות שביל הליכה בתוך השמורה שיצוף מעל לפני השטח כך שהמבקרים בשמורה,כל ימות השנה,יוכלו להלך בה מבלי לפגוע בחי ובצומח. האגמון עצמו גודר והגישה אליו איננה אפשרית.

ב 12 לינואר 2023 נפתחה השמורה למבקרים לאחר השלמת עבודות השימור והניקוי ויצירת מסלול ההליכה הצף.

אחר ניקוי השמורה הובאו אליה מיני דגים הייחודיים לנחלי ישראל והונחו באגמון הרב שנתי שבשמורה כדי לחדש את המגוון הביולוגי של האגם שאבד עקב פלישה של מינים פולשים והתערבות אדם.

תל מלוט,שהוא חלק אינטגרלי מהשמורה,מזוהה עם גיבתון המקראית שבה נערכו קרבות בין ישראל לפלשתים. בתל לא נערכה חפירה ארכאולוגית מסודרת אלא סקר ארכאולוגי שבוצע במסגרת הנחת צינור נפט בקרבת התל,ואלה מלמדים על ישוב רצוף בתל מהמאה ה 13 לפנה"ס ועד וסוף התקופה הביזנטית כשבחלק הארי מהתקופה היה התל בידי הפלשתים.

בשישי האחרון,אחר הצהריים,ביקרנו בעינות גיבתון ובתל מלוט והתמונות, הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

הגיע לידינו מידע על פיו בהר חוזק,תל חזיקה,שברמת הגולן ישנה פריחה של שני צמחים נדירים למדי:אירוס הלבנון ורקפת יוונית. אתר הצמחים בתל חזיקה קטן ממדים וחשבנו לעצמנו,בדרך חזרה,לבקר בכפר העלווי היחיד בישראל כפר ראג’ר וממנו,שוב במסלול הביתה,לעצור בשמורת הטבע תל דן לביקור קצר והשבעת הרעב. וכך היה.

אירוס הלבנון.

אירוס הלבנון פורח בחודשים ינואר פברואר ושכיח אך ורק ברמת הגולן,בגליל העליון ובהר החרמון ברום שמעל לשמונה מאות מטרים. אירוס הלבנון דומה לאירוס הסרגל ושונה משאר מיני האירוסים הצומחים בארץ. עלי הכותרת שלו מאופיינים בצבעם בכחול תכול,ובפס מרכזי צהוב.לא מדובר בצמח קטן ממדים אך מעורר רושם עז במי שצופה בו.מחוץ לישראל אירוס הלבנון שכיח רק בסוריה לבנון ודרום תורכיה בלבד.

רקפת יוונית.

הרקפת היוונית הדומה לרקפת המצויה אך פרחיו קטנים יותר,בית הגידול שונה ועליו אינם מתחדדים בקצותיהם. בישראל שבמערב לירדן הרקפת היוונית נדירה ביותר.בית הגידול שלה הוא ברום של מעל לאלף מטרים במקומות ספורים ברמת הגולן,בהר מירון ובהר שזור שבגליל העליון. לרקפת היוונית התנהגות יחידה לה:היא גדלה סביב לגזעי עצי אלון למיניו השונים ורק בסמוך לעצים אלה. בשל רום הגדילה של הרקפת היוונית היא צריכה להתמודד עם שלגים מה שלא מפריע לה להפציע מבעד למעטה השלג אם וכאשר,יש כזה.

התמונות של אירוס הלבנון והרקפת היוונית,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

בחלקה הצפון מערבי של נס ציונה,גובל בישובים בית עובד והישוב אירוס,נמצא הגן הלאומי גבעות הכורכר. שטחו של הגן הוא כ 800 דונם. מצבו הסטטוטורי של הגן מורכב משהו,שכן חלק מאדמותיו נמצאות בבעלות פרטית ובשל כך לא ניתן להכריז עליו כגן לאומי מבלי לפצות את בעלי הקרקעות. הגן כולו נמצא בשטחה המוניציפלי של נס ציונה.

מרבית הפרק חולש על גבעות כורכר ובו משולבים כשלוש מאות סוגי צמחים ועצים מהפאונה המדברית והים תיכונית וביניהם אירוס הארגמן,אירוס ארץ ישראלי עצי אורן ואיקליפטוס כמו גם צומח שנשתל מעשה ידי אדם.

המפנה הצפוני של השמורה שופע בצמחיה וביניהם אירוס הארגמן,אירוס ארץ ישראל,כלניות,רותם המדבר עצי אורן ואיקליפטוס,אם נמנה כמה מהם. המפנה הדרומי הפחות מוצל ופחות גשום והצמחייה היא מהבתה המדברית.

אירוס הארגמן הוא אירוס האנדמי לארץ ישראל,גדל בקרקעות חול חמרה וכורכר ונפוץ בין גדרה,נס ציונה ובית עובד בדרום ועד נתניה ועתלית בצפון. אירוס הארגמן הוא צמח מוגן והוא נמצא בסכנת הכחדה חמורה ובישראל סך 55 אוכלוסיות הפזורות בשטח שצוין לעיל.

במהלך השנים נעשו מספר ניסיונות להפשיר קרקעות לבנייה בתחומי הגן הלאומי. ביוני 2006 קבעה כבוד השופטת שרה סירוטה,ז"ל,מבית המשפט המחוזי תל אביב כי לא ניתן יהיה להפשיר קרקעות לבנייה בשטח הגן הלאומי בשל סיכון ערכי נוף וטבע בכלל ואירוס הארגמן בפרט.

בעלי הקרקעות ערערו לבית המשפט העליון ובאפריל 2008 דחה בית המשפט העליון את ערעורם.

עירית נס ציונה קבעה את גבולות הגן הלאומי ב 2014 ושנתיים אחר כך גידרה את הפרק במטרה למנוע כניסה של כלי רכב ממונעים וגרימת נזקים בשטח הפרק.

כדי להשלים את מעשיה ובעזרת השרה להגנת הסביבה,דאז,גילה גמליאל נחתם צו המגדיר את שטח הגן הלאומי כ"תחום מוגן" ובו לא מתאפשרת תנועת כלי רכב ממונעים הצו נכנס לתוקף ב 2021 ותקף גם היום. קבוצת מתנדבים בשם "שומרי הגבעות" משלימה את פעילות העירייה ומתחזקת את הגן לרבות ניקיון שיטחו ותחזוקה של שבילי ההליכה בו.

בשישי האחרון ביקרנו בגן הלאומי גבעות הכורכר ונהנינו מפריחת אירוס הארגמן,כלניות,חמציץ מצוי,לופית מצויה,רותם המדבר וכמה שיחי צבר הנושאים,עדיין,את פרי הסברס – ומקבץ מיצג של התמונות הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

יום שישי רבע לשלוש לפנות בוקר,השעון מצלצל ליקיצה. התארגנות וסידורים אחרונים ובארבע לפנות בוקר צינת הבוקר הכסופה ואני מתעוררים לחיים,כשחרטום הכסופה מופנה לכביש שש ודרכו לחניון נחל פרס.

בשבוע שחלף ירדו גשמים באזור פרס,הכנתי עצמי לקבלת צינת הבוקר כמו גם לאפשרות שאאלץ להירטב בדרכי לגבי פרס. באזור קרית גת גשם קליל פוקד אותנו ואני חושב לעצמי שחוץ מלהירטב אולי,אבל ממש אולי,אזכה לחזות בשיטפון בדרך לפרס או בפרס עצמו.

שש בבוקר חניון נחל פרס. קר. מוזג לעצי כוס קפה ומארגן את תיק הצילום,מוודא שיש הכל. כוס הקפה,הראשונה,נשפכת לה אחר כבוד וברגע האחרון תיק הצילום ניצל ממפגש עם קפה מהביל ודביק. מוזג את השנייה,והאחרונה,לוגם אותה ואור ראשון של שמש מתחיל לטפס לו במזרח.

ממש בקרני האור הראשונות של השחר,יורד בשביל מגיע לחציית נחל תחמס ומגלה שהוא יבש…כמו הנגב. ממשיך,בצפייה לראות גבים מלאים בגבי פרס,ובינתיים שעת הזהב מתחילה להפציע.

בדרך,מסתדרת לה השמש ומסתדרים העננים כאילו סרו למרותי לקומפוזיציות מרהיבות שאותן אני עוצר,מפעם לפעם,מרווה עיניים ומנציח במצלמה.

לפתע,נפער תחתי נחל פרס והגבים שלו. כמות המים בגבים קטנה ממה שציפתי אך שעת הזהב משקפת את הסביבה באור קסום. אין איש במקום. לקחתי מצלמה ושוטטתי לי הנינוחות בינות לגבים מרווה את העין ומנציח בעין העדשה.

שעה קלה חלפה לה. השמש כבר עברה את קו האופק ואזור הגבים שומם מאדם רק אני,הטבע ושעת הזהב שהולכת ונמוגה.

דרגש סלע משמש אותי לאחסון תיק הצילום שממנו נשלף בקבוק מים לשתייה. בזווית העין אני רואה אחת ממיני הסתוונית מחייכת אלי מבינות לסדק בסלע שלידי. נשלפת המצלמה וחיוכה המרנין של הסתוונית מונצח בעין העדשה.

משם,מדרגש הסלע ליד הגבים,אני אוסף עצמי ואת תיק הצילום וחוזר,בנתיב המעגלי,לכסופה ואיתה לעין תמר,לארוחת בוקר בקיסמו של מדבר ולאחריה חזרה לציביליזציה על בריוני הכביש ושאר מריעין בישין.

את הביקור האפי בנחל פרס חילקתי לשלושה סטים של צילום:צילומה של הזריחה,צילומם של השתקפויות בגבי פרס ואחרונה חביבה וקסומה,הסתוונית – והתמונות,הן כאן לפניכם.

גלרית תמונות – זריחה.

גלרית תמונות – השתקפויות.

גלרית תמונות סתוונית.

מנחם.

נחל זוהר הוא נחל אכזב שנמצא בדרום ים המלח,והוא מהקצרים בנחלים שנשפכים לים המלח. תחילתו של הנחל במורדות המזרחיים של העיר ערד ממנה הוא ממשיך וחותר,מזרחה, במסלע חוואר הלשון,ונשפך לים המלח בסמוך לישוב נווה זוהר. כביש 25 מערד לנווה זוהר עובר,ברובו,לאורכו של הנחל,ובסמוך לנווה זוהר בחיבור בין כביש 25 לכביש 90 עובר גשר מעל לנחל ומסלול הטיול בנחל מתחיל מתחת לגשר המרשים הזה.

לפני כשבעים אלף שנה בין הכנרת של היום ועד למושב חצבה בדרום היתה ימה אחת ארוכה שמימיה היו מתוקים,ברי שתיה – ושמה: ימת הלשון. בשיאה אורכה של הימה היה כ-230 ק"מ ורוחבה כ-17 ק"מ. בשל שינויים במזג האוויר שהחלו לפני כ-17 אלף שנה החלה הימה להצטמק תהליך שנמשך עד לכלפני 15 אלף שנה או אז נוצרו פני בקע הירדן כפי שמוכרים לנו היום קרי: הכנרת,הירדן שזורם ממנה דרומה ונשפך לים המלח טרם יובש מעשה ידי אדם וטבע כפי שנראה,כיום.

כאשר התקימה ימת הלשון היא השקיעה שכבות קרקע שהכילו חרסיות,ארגוניט וגבס ויצרה סלע משקע יחודי לאזור ים המלח שנקרא "תצורת לשון”,ובשם העממי "חוואר הלשון”.

רעידות אדמה שפקדו ועדיין פוקדות את אזור ים המלח ערבבו בין משקעי תצורת הלשון למשקעים צעירים יותר ומכאן הריבוד המסולסל/גלי של אזור תצורת הלשון שבו חותר נחל זוהר ומפליא בו את תצורות הקרקע בקניון שחתר.

עץ השיטה הוא אחד העצים הנפוצים בעולם. ידוע על כ – 1393 מיני שיטה,בישראל ישנם "רק" ארבע מינים,ובהן שיטת הסוכך השכיחה בנחלי ים המלח,ברם: בנחל זוהר שיטת הסוכך מפליאה לעשות בכך שהיא גדלה ממש בתוך ערוץ הואדי,בניגוד לאחיותיה בשאר הנחלים שבאזור שגדלות על גדות הנחל,והן נטועות כה חזק ועומדות בשטפונות הפוקדים את הנחל מפעם לפעם,וככאלה: ובשל זמינות המים הרבים,מנקודת מבטה של השיטה,הן קסומות בגודלן,ביופיו ובציבען הירוק.

בשישי האחרון פקדנו את נחל זוהר,פגשנו בקניון הגדול שיצר הנחל בתצורת החוואר ובעצי השיטין המרשימים שגדלים בערוצו,ולאחר שהרוונו את העין,הצטרפה לרוויה עין העדשה – והתמונות שנלקחו,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

מזרחית לעיר שוהם דרומית לאזור התעשיה ברקת שוכן פארק לאומי בשם פארק שוהם. זהו פארק קטן שטחו כשני קלומטרים רבועים ובו ממצאים המעידים על ישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד.

במרכז הפארק נחשפה,ב 1995,כנסייה ביזנטית המתוארכת למאה ה-6 לספירה. מדובר בכנסייה שגודלה כמאה מטר רבוע וריצפתה מעוטרת בפספסים ששרדו בחלקם. בין הפספסים כתובת המקדישה את הכנסיה לקדוש בשם בכחוס. סביב לכנסיה נמצא בית בד וגת אך שרידי הישוב הביזנטי לא נחשפו או שלא נמצאו.

מיהו בכחוס שלו מוקדשת הכנסיה? כתובת ההנצחה כתובה יוונית ולא באמת ידוע מיהו(*) אותו בכחוס. ברם,הגת שליד הכנסיה כמו גם תיאור של זמורות ענבי יין בפספסים שלה מביאים להשערה מושכלת לכך שבכחוס היה קדוש שקשור בפולחן היין היווני או נחשב לכזה.

אתר הכנסיה מכונה בעברית חורבת תנשמת אך מזוהה עם אתר בשם Betomelgezis שמופיע במפת מידבא ומצביע,במפת מידבא,על מיקום הקרוב לזה של מתחם חירבת תנשמת. בהנחה וזיהוי הנקודה במפת מידבא עם חורבת תנשמת מדוייק,בשם המקום אין רמז למי היה בכחוס וגם לא לשם העברי של המקום.

(*) במקרא,מילים מורכבות משתי תיבות,כמו "מי שהוא" "מתי שהוא" "מה היא" וכו’,נכתבו בשתי תיבות ללא מכף ביניהם ככתוב מעלה. בתקופת חז"ל החלו לחבר את שתי תיבות המילים האלה ולהשמיט את ה"אלף" איפה שהיתה,כך ש"מה היא" הפך ל"מהי" ו"מי הוא" הפך ל"מיהו" ו"מתי שהוא" הפך "למתישהו" וכו. עם הופעת הדפוס המנהג לאחד תיבות מילים הפך לקבוע ומשכך העברית מקבלת את "מי הוא" ואת "מיהו" לשני תכתיבים חוקייים ומקובלים של אותה המילה ושניהם נכונים.

ביום שישי השישה עשר בחודש ביקרנו בחורבת תנשמת והתמונות מהמקום,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

שמורת הטבע שבנחל מערות,היא מסע בזמן. מסע בתולדות האדם,מסע בין תקופות גאולוגיות ומבט על אזור אקלימי עם שונות מעוררת פליאה.

המסע בזמן מתחיל במערות האדם הקדמון שבנחל מערות. המערות הוכרזו כאתר מורשת עולמית ומיצגות את ההסטוריה של ההומו ארקטוס וההומו ספיאנס אביו הקדום של האדם המודרני מהלך של חצי מליון שנה אחורה ועד לאחד עשר אלף שנה טרם זמננו.

נחל מערות מתחיל את דרכו באזור דליית אל כרמל ונשפך לים בסמוך לקיבוץ נווה ים,מהלך 13 קלומטרים. הנחל הוא נחל אכזב.

בעוברו בשמורת הטבע נוכל לראות שהמפנה הדרומי של הנחל צחיח ודל בצומח,ואילו המפנה הצפוני עשיר בבתה ים תיכונית – ובצמחי החורף המרהיבים. הסיבה לשנויי תת האקלים האלה נעוצה בעובדה שהמפנה הדרומי פונה תמיד אל עבר השמש ומשכך הגשמים שיורדים עליו מתיבשים במהירות והבתה שבו אופינית לבתה מדברית או זו של ספר המדבר. לעומתו,המפנה הצפוני רטוב הרבה יותר והבתה שלו אפיינית לזו של האזור הים תיכוני הגשום יותר.

בעבר,לפני כמאה וחמישים מליון שנה,היה האזור הזה מכוסה בים,ים תאטיס. כשעולים מנחל מערות על המפנה הצפוני,במסלול הבוטני המסומן ירוק,מטפסים על מסלע דולומיט עשיר באדמה ובה צומחים צמחי החורף,הרקפת והנרקיס. המסלול ממשיך ועולה לאוכף ופיסגה מיוערת,ברובה יעור מעשה ידי אדם,אך גם עצים המאפיינים את הבתה הים תיכונית. ביציאה מהיער משתנה המסלע לאבן גיר,אותה אבן משקע ימי שגם בה נוצרו מערות האדם הקדמון.

בשישי האחרון ביקרנו במערות האדם הקדמון,ובמסלול הבוטני של נחל מערות,והתמונות של צמחי החורף,הנרקיס והרקפת,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

שמורת הטבע גדור משתרעת בין מכמורת בדרום לגבעת אולגה בצפון. מערבית לשמורה בתוך הים משתרעת שמורת ים גדור. שטחה של שמורת טבע ים גדור הוא כ 844 דונם ואליו שטחה של השמורה היבשתית הוא 752 דונם מהם הוכרזו כשמורת טבע רק 105 דונם והשאר נמצאים בהליך אישור שטרם הסתיים.

השמורה היבשתית המוכרזת מגודרת לשם מניעת כניסה של כלי רכב ממונעים ושאר שטח השמורה משמש כאתר השתוללות חסר רסן ומעצורים של רוכבי טרקטרונים כולל,רפי שראיתי במו עיני,של חבורת ילדים בגילאים 8-12 רכובים על טרקטרונים חשמליים שמשתוללים חסרי רסן,חסרי כל ידע בנהיגה,אינם בגיל האחריות הפלילית כשהטבע מהם והלאה בכביש המוביל ממכמורת ובתוך השמורה בעודם מסכנים כל מי שנע רכוב או רגלית באזור.

בשישי בצהרים הגעתי לשמורה ועשיתי את השביל שעל רכס הכורכר מלוא אורכו מדרום צפונה באכה גבעת אולגה. לחוף הים נמנעתי מלהגיע בשל גלים גבוהים שליכחו את הדום מצוק הכורכר. במקום נשבה רוח עזה אך בניגוד לתוכנית ולהתכוננות לפיה,גשם לא ירד.

בדרכי צפונה התמקדתי ברווית העין ולכידת תמונות,בעין העדשה,של הנוף בקצהו של רכס הכורכר,ובדרכי דרומה התמקדתי ברווית העין ועין העדשה בחייהם של פרוקי רגליים קטני מימדים שעסקו באיסוף מזונם.

תמונות הנוף שצולמו בשמורת גדור היבשתית,הן כאן לפניכם:

לגלרית תמונות הנוף.

תמונות המאקרו מחיי פרוקי הרגליים בשמורת הטבע החופית,הן כאן לפניכם:

לגלרית תמונות המאקרו.

מנחם.

יום שישי האחרון,מזג האוויר מאיר פנים ועומסי התנועה בדרכנו צפונה לגבעת עדה אף הוא מסביר פנים ונסבל.

קרוב לכניסה למושבה גבעת עדה נמצא גן המייסדים. גן קטן וקסום נטוע עצי אלון ששדו את שיני הזמן,וגרזני העות’מנים שהשמידו את נוף האלונים בארץ לטובת הסקת הקטרים של הרכבת החיג’זית,ובינות לאלונים מסתתרת לה החלמונית הזעירה,אחות לחלמונית שראינו,זה לא מכבר,ברכס חזקה שברמת הגולן.

בשנה שעברה,כששמענו על פריחתה של החלמונית הזעירה בגן המייסדים,סרנו למקום והסתבר לנו שפספסנו את תקופת פריחתה הקצרה. מאוכזבים,אח מלאים רושם משפע האלונים בגן,הבטחנו לעצמנו לנסות בשנה הבאה. והינה,זו הגיעה,השנה הבאה.

והינה אנו מהלכים בשביל הסלול בינות לאלונים ומקבצים קטנים של סיתוונית היורה מקבלת את פנינו. עוד קצת הליכה בשבילי הגן וכמעט אמרנו נואש ופתאום,ממש על שפת השביל מקבץ קטן של החלמונית הזעירה,משובצת בבלוטי האלונים שצנחו מהעצים שליד וביחד מהווים את מראה העין הייחודי לגן קסום זה.

והתמונות,של סתוונית היורה ושל החלמונית הזעירה,משובצת בבלוטי אלונים,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות גן המייסדים.

מגבעת עדה "קפצנו" לחורבת מלח. מדובר בשדה בור שבו צומחים צמחי העונה,בכלל וצמחי הסתיו בפרט,כאשר סביבו הולכים מתקרבים וסוגרים עליו בתיה של אור עקיבא. למגינת ליבי שדה הבור שבטבורו נמצאת מחצבה רומית ובה קולמבריום מאותה תקופה,שדה זה לא הוכרז כאתר טבע שיש לשמרו ואם לא יעשה כן תידרס פינת הטבע היחודית הזו תחת בטון ומגדלי מגורים.

בשדה הסמוך למחצבה הרומית מצאנו מרבד של נרקיס סתווי,מין אח לנרקיס הביצה. בין הנרקיסים,ממש נחבא אל הכלים ומתעצב אל מול מרבדי הנרקיסים וריחם המשכר צמח מן הקרקע כרכום שלמיטב ידעתי הוא מהמין כרכום ג’ארדו.

התמונות של הנרקיס הסתווי ושל הכרכום,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות חורבת מלח.

מנחם.

כשאנחנו חושבים על מלח,אותו מוצר טיבול הממליח כמעט כל פריט מזון,אנחנו חושבים על ים המלח וסבורים שעיקר המלח במשק הישראלי מקורו בים המלח.

לא כך הדבר. ב 1921 סר וינסטון צ’רצ’יל שר המושבות בממשלת בריטניה נתן לחברת יק"א הארץ ישראלית זיכיון לכריית מלח. מפעל המלח,ומקום הזיכיון,היה בסמוך למושבה עתלית. במקום הוקם מפעל לאידוי מי הים וכריית המלח שבהם,כשבריכות האידוי מחליפות מערכת של ביצות שהיו בחלק הצפוני של המושבה באזור נחל אורן.

הבעלים של חברת יק"א (לימים יוחלף שמה לפיק"א) היה הברון ד’רוטשילד שהוריש את החברה,והזיכיון לכריית מלח בעתלית,לבנו ג’יימס וכשהאחרון נפטר הוא הוריש מחצית ממניות החברה למדינת ישראל. ב 1957 מכרה המדינה את חלקה בחברה והיא הפכה,מאז ועד להיום,לחברה פרטית שחליפה ידיים עד לבעלות הנוכחית שבה חברת המלח הפכה לחברת אחזקות ובבעלותה מפעלי המלח בעתלית ובאילת וגם בעלת השליטה בבנק הפועלים.

חברת המלח שלה הזיכיון,מטעם מדינת ישראל,לכריית מלח הפכה לחברה פרטית בשם מלח הארץ,והרחיבה את פעילותה לכריית מלח מבריכות אידוי בצפון מפרץ אילת.

נכון לשעת כתיבת דברים אלה עיקר המלח מופק מבריכות האידוי של מלח הארץ בצפון מפרץ אילת ומיעוטו מגיע מהמפעל הותיק בעתלית.

המלח מים המלח הוא מוצר לוואי של תהליכי הפקה של חומרים אחרים ממי הימה ותמלחת המלח ושאר פסולת מפעולות מצוי מי הימה אמורה להיות מועברת לחלק הצפוני של הימה על מנת להעלות את מפלס המיים,פרויקט שהושת על מפעלי ים המלח במטרה לשמר את הימה…

בשבוע האחרון של אוקטובר ביקרנו בבריכות האידוי של חברת מלח הארץ בעתלית כמו גם בחוף הים הסמוך למבצר הצלבני בעתלית,והתמונות: הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.