חצב מצוי – מבשר האביב?
מקובל לחשוב שכאשר מתחילה פריחת החצב מתחיל האביב – האם זה כך באמת?
החצב המצוי הוא פרח המבוסס על בצל הטמון בקרקע. לחצב יש קצב חיים משלו שמחולק לשתי עונות מנובמבר ועד לראשית האביב,ספטמבר,זהו השלב הווגטטיבי קרי:השלב שבו הצמח מפרה ומרבה את עצמו,ללא בן/בת זוג,כשההפריה מתרחשת בבצלו של החצב.
בעקבות הרבייה הווגטטיבית נוצרת תפרחת שנשארת בתוך הבצל של החצב,מתחת לפני האדמה,ועל פני האדמה נראה תפרחת של עלים.
בסביבות אפריל קמלים העלים וכל החלק של החצב,שמעל לפני הקרקע,קמל ומת.
לקראת סוף הקיץ,בחלקו השני של חודש אוגוסט ועד לסוף נובמבר,פורץ מן החצב עמוד ועליו תפרחת.העמוד עולה מעלה מעל לפני השטח כאשר בחלקו התחתון של עמוד התפרחת פורצת פריחה שקמלה כל יום בסביבות השעה אחת בלילה ומעל לפריחה הקמלה נוצרת פריחה חדשה שגם היא קמלה כעבור 18 שעות וכך הלאה חוזר על עצמו התהליך הזה עד לפריחה שבקצהו העליון של עמוד התפרחת ומשזה קמל מסיים החצב את פריחתו וחוזר לשלב השני,קרי לשלב הווגטטיבי החצי שנתי שלו. הפריחה נמשכת מסוף הקיץ ועד לתחילת החורף בערך כשישה חודשים אבל כל צמח פורח וקמל בקצב משלו בתלות בכמות המזון שאגר בבצלו ובהשלמת תהליך הרביה הפנימית,ולכן:פריחת החצב מתפרסת על פני שלושת החודשים של סוף הקיץ,תחילת האביב.
בזמן הפריחה של קבוצות התפרחת בעמוד של החצב המצוי,כל פרח,במהלך חייו,נשאר פתוח כל שעות חייו ובכך מאפשר גישה לכל חרק שרק ירצה לגשת אליו,למצוץ צוף להידבק באבקנים ולהעביר לחצב אחר וכך הלאה והלאה וחוזר חלילה.
בצלו של החצב הוא הבצל הגדול ביותר מבין פרחי ארץ ישראל. הבצל התפרחת וכל הצמח לא כולל התפרחת ועלי הכותרת הפתוחים,רעילים ביותר,גם לבני אדם.
ישנם מיני בעלי חיים ספורים ביותר שכן מסוגלים לעכל מחלקיו הרעילים של החצב כולל מבצלו אך הם מעטים מאוד והאסטרטגיה הזו של רעלים בתפרחת ובבצל מסתברת כאסטרטגיה טובה והחצב שורד היטב את הטבע בארץ והוא לא נמצא בסכנת הכחדה כלשהי.
במהלך השנה אוסף החצב בבצלו מספיק מזון ומים ולכן איננו תלוי בגשם. אם ירד גם או לאו לחצב מספיק מים ומזון בבצלו והוא יפרח במסגרת מחזור חייו ללא כל תלות בגשם.
משקמלה התפרחת על עמוד התפרחת הרעלנים שבה מפסיקים לפעול והצאן יכול ללעוס אותה ולעכלה ללא סכנה,באמצעות תהליך זה דואג החצב לסילוק התפרחת הקמלה מעליו ומוותר על נפילת אל הקרקע שבמידה ומתרחשת אין בה כל תועלת לחצב או לסביבת הקרקע שבה מונח בצלו ולכן החצב מאפשר לבעלי חיים ללעוס ולהינות מהתפרחת הקמלה.
החצב,כאמור,מתנהל ברביה הווגטטיבית אבל גם נעזר בחרקים שפקדו את פרחיו,כשפרחו,ושתו מן הצוף ונדבקו בזרעיו של החצב על מנת להעבירם הלאה לחצבים אחרים ובכך להפיץ את עצמו ולהתרבות בנוסף לתהליך העצמאי.
האסטרטגיה של החצב,קרי:להתרבות בתוך עצמו וגם באמצעות האבקה הנישאת על ידי חרקים,וגם הבצל ושאר חלקי הצמח שהרעלן שלהם מסוכן לרוב בעלי החיים כל אלה – הופכים את החצב לאחד מהצמחים השכיחים בעולם הצומח של ארץ ישראל ואחד השרדנים ארוכי הטווח מבין הצומח בארץ.
ובשל מחזור חייו של החצב אנחנו רואים את התפרחת שלו בסוף הקיץ תחילת האביב אבל החצב לא מבשר את האביב ולמעשה לתפרחת שלו אין שום קשר להתקצרות היום,לירידה בטמפרטורות וגם לא לגשם אלא רק למחזור חייו העצמוני.
והתמונות של החצב,פריחתו וגם חרק שמפרה אותו – כל אלה נלקחו באחד מהכיכרות של כפר-סבא הירוקה שם נשמר הצומח הטבעי של האזור במסגרת גינות חברתיות האוצרות את הצומח הטבעי לאזור.
מנחם.
