לא יהיה מופרז לומר שבלא מים חיי אדם לא מקיימים. מיקומה של מגידו,בחיבור היחידי בין דרך הים לדרך ההר,מביא לפיתחה פיות הצמאים למים מעבר לבני האדם הנמנים על אזרחי עיר המדינה.
עד לחפירות משלחת ידין במגידו,היה ידוע מעט מאוד על הנושא של איסוף,אגירה והפצת מים בעיר מגידו.
במהלך תקופת הברונזה המאוחרת הממצא הארכאולוגי מצביע על עצירת מים,בתוך העיר,תוך שימוש בתעלות ניקוז שנבנו ברובעיה של העיר ואשר הובילו את מי הנגר למאגרים בעיר,שם אוחסנו ומהם נשאבו לשימושים השונים. מעט מזרחית לעיר,במקום שנקרא היום תל לג’ון,נובע נחל וסביר להניח שתושבי מגידו בברונזה המאוחרת עשו שימוש במי המעיין,ברם:בשל ריחוקו,היחסי,מהעיר ספק אם מי המבוע נסחבו לעיר לשימוש ויותר סביר להניח שהתשמשו בהם להשקיית שדות והגידולים החקלאיים.
מדע הארכאולוגיה בכלל ופרופ’ ידין בפרט מגיעים לחקר העיר מגידו בתקופת הברזל עם ידיעה ברורה על כך,שבחומות העיר צריך להיות פיר המוליך מתוך העיר למאגר מים.
מגידו של תקופת הברזל בכלל ובימיו של שלמה אחאב ובשיאה הנוסף,בימי ירבעם השני מלך ישראל,נמצאת מגידו באזור רוחש פעילות גיאופוליטית,מה שהופך את ביצורי העיר ומוכנותה למצב של קונפליקט הכולל מצור למצב של איום ממשי ובר קיימא. חפירות העיר מצביעות על חיזוק חומות העיר ובניית חומות חדשות היכן שהעיר נפרשת בתקופה המדוברת,נשאר "רק": לאתר את מקור המים שיש אליו גישה מתוך חומות העיר,מבלי לצאת מהן,ולאפשר אספקת מים,לתושבי העיר,לצבא המגן עליה,ועל מי שיזדמן אליה בשל חשיבותה,כאמור. משכך,מפשילה משלחת ידין את ידיה ומתחילה לחפור במערב העיר בחיפוש אחר פיר שיוליך מתוך העיר למאגר המים. מתאמצת: ומצליחה.
פרנסי מגידו של תקופת הברזל מגלים מעיין ששופע בקצה המערבי של העיר. הם חופרים פיר באורך של כ – 25 מטרים שתחתיתו נמוכה מהמעין שנמצא כך שמי המעיין זורמים ונקווים בתחתית הפיר,כך שכל עוד לא יבש המעיין בתחתית הפיר יהיו מים שהגישה אליהן היא מפתחו של הפיר שבתוך חומות העיר ונסתרת מעינו של מי שירצה לצור עליה.
בעת חציבת מפעל המים במגידו,הסתבר שנביעת המעיין נמצאת מחוץ לחומות העיר ובכך מסכנת את משאב המים הזה,שעלול להיות חשוף לעין אויב שינתק את המעיין מהפיר שבתוך החומות ומקור המים החשוב הזה ילך לאבדון. כדי למנוע את המצב הזה,הורחבה חומת העיר ונבנתה חומה,שכל תפקודה היה:להסתיר את נביעת המעיין מעינו של כל מי שנמצא מחוץ לחומות העיר בכלל ומחוץ לחומתיה המערביים בפרט. מאחר ואין סימנים לכך שתוספת החומה הזו נפרצה אי פעם,יש לשער שהרעיון "עבד" ומי המעיין שפעו ללא מפריע גם כשאויבים צרו על העיר ובכלל.
פיר הגישה למעיין,שבנתיים יבש בגלל פעילות אנושית מודרנית,הוכשר על ידי רשות הטבע והגנים לביקור באי האתר,והתמונות ממנו – הן כאן לפניכם:
מנחם