כבר הרמב"ם שם לב לבלבול שיש לבני אדם בין נשר לעיט. כדי לבאר את ההבדל בין הנשר לעיט פסק הרמב"ם את ההבדלים על פי מקור המזון של שני העופות האלה: הנשר אוכל נבלות והעיט צד את מזונו. על מנת שיוכל,הנשר,להכניס ראשו לקרבי הנבלה שער ראשו נעלם והוא:קירח. לעומתו העיט עוטה נוצות לראשו. בנוסף: הנשר גדול מהעיט.
מקור שמו של הנשר מגיע מהעובדה שראשו קירח. בשפות שמיות נפוץ המונח NaSru (יש לבטא נא-שא-רו) למי שנשר שיער ראשו ובעברית השורש נ.ש.ר הוא המקביל לנאסורו והוא המקרו לשמו של הנשר המקראי.
האקדמיה ללשון עברית כשבאה להגדיר את השם העברי של הנשר מול העיט ולתת שם עברי לשני העופות קיבלה את פרשנותו של הרמב"ם ושמו המדעי העברי של הנשר הוא:נשר קרח.
מספר תרבויות אימצו את ה"נשר" כציפור המסמלת אלוהות או את המשטר שלהן. הרומאים השתמשו ב"נשר" כציפור הלאומית שלהם,ברם: ה"נשר" הרומאי הוא עיט הזהב שמי שאחראי להכנסתו כעוף בעל תכונות אלוהיות הוא אלכסנדר הגדול שהיה,כידוע,יווני.
המופע העתיק ביותר של נשר כציפור בעלת תכונות אלהיות וכסמל לאומי מגיעה מתימן והיא מתוארכת למאה ה- 7 לפנה"ס והיא תיארה את האל:נוסור (יש להגות NuSur).
באיסלם מתואר הנסר (יש להגות NaShar) כאחד מהאלים של הישמעאלים לפני בואו של מוחמד וקבלת האיסלם כדתם.
הנשר התנכ"י בארץ ישראל נמצא בסכנת הכחדה. בחי בר כרמל נמצא גרעין הרבייה של הנשר וממנו הוא הושב לטבע,בין השאר,בהר הכרמל וברמת הגולן. סכנת ההכחדה לנשר נובעת מהיותו אוכל נבלות ומי שאחרי לה הוא האדם והוא בלבד. הנשרים בארץ נחשפים לפגרים שהומתו בהרעלה מעשה ידי אדם בכוונה לסלק חיות מעדרי הצאן והבקר שלהם והנשרים,כאוכלי נבלות,מסוגלים להתמודד עם הרעלים הטבעיים שנוצרים בפגרים – אבל לא עם רעל תוצרת אדם שהמית את החיה ובאכלם ממנה הם מתים.
בשל מוטת כנפיהם העצומה הנשרים הם קורבן להתחשמלות מעמודי חשמל שבאזורי המחייה שלהם. חברת החשמל,ביחד עם החי בר כרמל,יצרו מערכת המגינה על כנפי הנשרים מהתחשמלות מעמודי החשמל והמערכת מותקנת על עמודי החשמל שבאזורי המחייה של הנשרים בארץ,אם כי:מפעם לפעם "מצליח" פרט זה או או אחר להתחשמל למוות.
הנשר חשוב מאוד לאקוסיסטם של סביבת תפוצתו הוא,הלכה ולמעשה,מסלק הפסולת של עולם החי והימצאו בטבע חשובה לו עצמו ולחי שבסביבתו.
בשבוע שעבר ביקרנו בגרעין הרבייה של הנשר התנכ"י שבחי בר בכרמל והזדמו לנו לראות את הנשרים בסיאסטה היומית שלהם לאחר שאכלו לשובע מפגר שהונחה עבורם במרכז האכלה שבהר הכרמל לא רחוק מהחי בר עצמו. והתמונות,הן כאן לפניכם:
מנחם.