ב 1888 ג’ורג איסטמן ממציא סרט פלסטיק שעליו חומרים רגישים לאור. סרט הפלסטיק מחליף את לוחות הזכוכית מצופי חומר רגיש לאור שהיו נהוגים עד אז. איסטמן מקים את חברת קודאק שמפתחת ומייצרת את סרטי הצילום,וזוכה להצלחה מסחרית כבירה,כמו גם:הופכת לשם נרדף לסרט הצילום.
איסטמן משכלל את ההמצאה ואוגד את סרט הצילום במיכל עגול ובו 24 או 36 חשיפות של הסרט,או תמונות אם תרצו,יחד עם ייצור המוני הופך סרט הצילום לנחלת הכלל ונגיש לכל והפופולריות שלו נוסקת לשמיים.
בסביבות 1930,עם כמה ניסיונות קודם לכן,קודאק מוציאה לשוק גלילי פילם ובהם 36 תמונות בצבע. במלחמת העולם השנייה הצילום בצבע צובר פופולריות ולאחריה הופך לסטנדרט בעולם בצילום.
בסוף שנות ה -90 של המאה הקודמת מתחילים לפתח חיישנים רגישים לאור. החיישנים האלה נכנסים למצלמות ובעשור הראשון למילניום הנוכחי מתחילות להופיע בשוק מצלמות דיגיטליות שלאט לאט דוחקות את הפילם לפינה. ב 2024 עדיין מיצרים פילם וגם מצלמות פילם וגם:הייצור ההמוני השאיר בשוק מליוני סרטי צילום שיוצרו בעידן הפילם ושאותם אפשר לרכוש ולהשתמש.
הפילם נדחק לנישה בעולם הצילום אך לא נעלם ממנו לגמרי,וכנראה שגם לא יעלם.
צילום בפילם דורש מיומנויות וידע,שגם נדרש היום אבל בצד תפעול תוכנת מחשב. לא היה סטנדרט בפילם,חלקם רגישים יותר לאור מהאחרים וחלקם רגישים יותר לחלק מהספקטרום הנראה מאחרים. כדי להפיק תמונה ייחודית לצלם היה עליו לדעת לבחור את הפילם שישרת את המטרה,הבחירה כללה פרמטרים של רגישות לאור,רגישות לגוון,זה או אחר,מהספקטרום הנראה ורמת החדות של סרט הפילם. מעבר לזה המצלמה עצמה חשפה את הפילם לאור או הסתירה אותו ממנו,ולכן:הצלם היה צריך לדעת לכוונן את הפרמטרים של החשיפה לאור גם לפי האור שבמקום הצילום וגם לפי רגישות הפילם לאור ולגווניו לפי בחירתו.
בשל המיומנות הזו גם היום צילום בפילם נחשב למיומנות אמנותית גבוהה מאוד ולא שכיחה בקרב צלמים,אלה של המצלמות הספרתיות בכלל ואלה של מצלמות הפילם בפרט.
הצילום בפילם ב 2024 הוא מטבע עם שתי פנים. הפן האחד הוא צילום במצלמת פילם שחושפת את האור לסרט צילום ולאחר מכן פיתוח הנגטיב של סרט הצילום והעברת הנגטיב למחשב לתכנת עריכה והפקה.
הפן השני הוא צילום במצלמה ספרתית ואחר כך,בפיתוח בעזרת מחשב והחלת מאפייני הפילם שנבחר על התמונה,כאשר:מאפייני סרטי הצילום השונים עברו דיגיטציה ומאפשרים להכיל אותם על תמונות,ממצלמה ספרתית בת ימינו,וכן עריכה והפקה באפשרויות שבפן הראשון,זה שמצולם בפילם עצמו,כבר לא קיימות וספק אם היו קיימות בעבר.
איזו מיומנות נחשבת לאמנותית יותר? הפן של צילום בפילם הפקת הנגטיב העברתו למחשב והפקתו נחשב כאומנות טהורה יותר כי לתפעול המצלמה,וגם לבחירת הפילם כאמור,נדרשת רמת ידע וניסיון גבוהים מאוד.
מלתעות – סטיבן ספילברג.
מלתעות של סטיבן ספילבג נחשב,ובצדק,כסרט אייקוני בעולם הסרטים,ומסיבות רבות ומגוונות. הסרט,כולו,צולם בפילם ורובו צולם בלוקישונים בטבע כשספילברג נאלץ להסתפק בתאורה ובתנאי הצילום שסיפק הטבע בלוקיישונים השונים שבהם צולם. יש בסרט,ולא ממש הרבה,צילומי אולפן וגם הם צולמו בפילם. ספילברג,וצוות ההפקה והצילום,ידעו שצריך להביא את הסרט כולו,מה שצולם בלוקיישונים בטבע ומה שצולם באולפן,לידי מכנה ויזואלי משותף אחד,אחרת:הצופה יוטרד משנויי הצבעים בסרט ודעתו תוסח מהעלילה.
ספילברג,כמו גם שותפיו להפקת הסרט וצילומו,ידעו שהעין האנושית רגישה יותר לטווח הנראה הירוק. עלילת הסרט ברובה המכריע היא בים וסביבתו,וגם סצנות אולפניות או כאלה שלא קשורות ישירות לממד הימי,לכולן יש מכנה ויזואלי משותף:יש בהם את גוני הירוק שאליהם רגישה העין האנושית,יותר מלאחרים.
על כן סרטי הצילום שנבחרו לצלם את הסרט,כולו,היו רגישים יותר לטווח האור הנראה הירוק וספילברג,בהליך ההפקה,בחר,בתוך טווח האור הנראה הירוק,גוונים של ירוק ששכיחים בסביבה הימית והגוונים האלה,יחד עם רגישות סרטי הצילום לאור הירוק,הוטמעו בסרט מתחילתו ועד לסופו.
גון הירוק של מלתעות הונדס לאחור והוא מופץ לתכנות מחשב שיודעות להכיל פרמטרים של סוגי פילם על תמונות שנלקחו במצלמה ספרתית ואותו גוון ירוק קיבל את השם:מלתעות.
על תמונת השקיעה בים הוכל גון הירוק של מלתעות,והאחרות פותחו בסימולציה של פילם שמצויינת בשמות הקבצים.
מנחם.
