שבת בבוקר,אנחנו משאירים בירכתי הכסופה את מרכז הארץ הגשום ואת חרטומה לעבר מכתש רמון.
מכתשי חתירה הם תופעת טבע ייחודית שבה ים קדום מיצר שכבת קרקע רכה,יחסית,מעל למסלע היסוד של קרום הכדור הכחול שלנו. מתחת למסלע הרך זורם לו נחל אכזב שבמשך מליוני שנים חותר תחת למשקע הימי עד שהוא קורס ונעלם והתכסית הקשיחה יותר של מסלע הכדור שלנו חשף והופך למכתש.
בעולם שבעה מכתשי חתירה חמישה בהם בתחומי ארץ ישראל ושניים מהם:בסיני. אין עוד.
מכתש רמון הוא הגדול והמרשים במכתשי החתירה שעל הכדור שלנו. מכתש רמון הוא שמורת טבע וגם שמורת טבע נקייה מאור שהוכרזה,ככזו,על ידי אונסק"ו.
ואיפה באים המים שחתרו תחת המשקע הימי ויצרו את מכתש רמון? משני מקורות,ממי הגשמים בהרי הנגב שמידי חורף שוטפים בשאונם את ערוצי הנחלים שבמכתש רמון וממשיכים לחתור בו וממימיו של מעיין הסהרונים – לשם מועמדות פנינו.
עין סהרונים נמצא בשער המכתש והוא איתן כל ימות השנה. מימיו זורמים ממנו לנחל נקרות,שמתחבר אליו בפרסת הנקרות ומשם ממשיך לנחל רמון הנחל שזורם מלוא אורכו של המכתש ואחראי ליצירתו.
למרגלות עין סהרונים הקימו הנבטים מיצד שהיה על דרך הבשמים ממפרץ עדן לנמל עזה. מימיו השופעים של הסהרונים יחד עם המצאתו על דרך הבשמים הביאו לבניית המיצד,שבו חנו חניית לילה שירות המור והלבונה באכה עבדת ומשם לנמל עזה.
הנוף במסלול עין סהרונים,פרסת הנקרות,ובמעבר על פני המיצד הנבטי,הוא רב הוד ועצום שהעין,והנפש,מתרגלים לקבל,ועין המצלמה… קצת פחות.
ובכל זאת מעט מההוד וההדר של הדרך שעשינו,כאן לפניכם – בתמונות:
מנחם.