ראשית הנוכחות האנושית במצדה נעוצה בתקופה הכלכוליתית,אז השתמשו בני האדם במערות שבמצוק הדרום מזרחי של ההר. מתקופת הברזל נמצאו,במצדה,כמה ממצאים אם כי עדות לישוב עירוני לא נמצאה באתר.
על פי יוסף בן מתתיהו בתקופה ההלניסטית נבנה מבצר על גבי המצדה,על ידי הכהן הגדול,ככל הנראה:יונתן הווספי. בהר נמצאו חרסים מהתקופה ההלניסטית אך היקף הבנייה,מעבר למצודה שהוזכרה,לא ידועה.
הורדוס נחשב,ובצדק,כמקימה של מצדה על פני ההר והפיכת הר השולחן לעיר פעילה בארץ ישראל. הורדוס,שהיה מקושר עם הנבטים הבין שעיר מבצר באזור המצדה תיתן לו יתרון כלכלי שלפיו,יוכל לגבות מיסי מעבר משירות שנעו בשבר הסורי אפריקאי בכלל וכאלה שסחרו בזפת מים המלח.
הורדוס התגייס למשימה והקים על המצדה עיר מבוצרת ובה מפעל מים ואלמנטים האופיניים לעיר רומית בת זמנו.
מיתוס "מצדה לא תיפול שנית".
ב – 66 לפנה"ס פורץ מרד בארץ ישראל נגד השלטון הרומי. השלטון הרומי שולח לארץ ישראל את הלגיון ה-10 שלו,ליגיון שחנה,עד אז,באזור סוריה של היום. כשמגיע הליגיון לארץ ישראל הוא נתקל בתופעת ההתאבדות והמקום הראשון שבו אירע אירוע התאבדות על מנת שלא ליפול בשבי הרומי היה ביודפת שבגליל. בהמשך,בסוף אותה שנה,בגמלא,שוב נתקל הצבא הרומי בתופעת ההתאבדות ובשני המקרים,כמו גם במצדה,ההתאבדות ההמונית לא היתה הגורם לנפילת הערים אלא תופעת לואי בצידה.
המחקר המודרני מצביע על כך שההתאבדות במצדה,המיוחסת לכת הסיקריקים,היתה תופעה שולית בלבד וגם כי הסקריקים היוו כחמישית מתושבי העיר הנצורה. ככל הנראה מצדה נפלה ללא קרב על הפתח שבו אייל הניגוח הרומי הרס את חומת העיר ורוב תושבי העיר נכנעו או נשחטו על ידי הלגיון כשנכנס לעיר.
כמות המתאבדים שמתאר יוסף בן מתתיהו לא אוששה מחקרית ובמחקר נמצאו כ- 20 גופות של תושבי מצדה שמתו מוות ישיר מהליך הכיבוש הרומי ולא 900,מתאבדים, כפי שמתאר בן מתתיהו.
לאחר כיבוש מצדה,חונה בה חייל מצב רומי ומעיר היא הופכת לעמדת משמר של הצבא הרומי. בשלהי התקופה הביזנטית מספר נזירים מקימים לאורה במצדה,לאורה שננטשת בשלהי התקופה הביזנטית,ומצדה צונחת לתהום השיכחה.
ב- 1806 נוסע גרמני מגיע למצדה,מזהה את האתר ואת הכנסיה הביזנטית שבו. ב- 1838 אלי סמית נוסע מסיונר אמרקאי,מזהה את שרידי ארמון הורדוס הצפוני באמצעות טלסקופ. ב – 1842 מבקר מסיונר אמרקאי במצדה ויחד עם צייר בריטי,שנלווה אליו,הם סוקרים את בורות המים של מצדה ומנציחים אותם בתיאור מסע ותמונות. ב- 1865 במסגרת "סקר ארץ ישראל המערבית" מזהה צ’ארס וורן את שביל הנחש שבמעלה המצדה ומזהה,בטעות,את הארמון המערבי בהר כארמונו של הורדוס. ב- 1909 מתבצע סקר של מחנות הלגיון הרומי סביב למצדה כולל המחנה הראשי שנבנה מערבית לדייק שבאמצעותו הועלה אייל הניגוח הרומי וחומות העיר נפרצו. ב- 1932 עולה החוקר הגרמני ארטור שולמן למצדה,שולמן מסרטט את המצאי הארכיאולוגי שראה בהר ומחקרו מהווה בסיס למחקר הארכאולוגי המודרני של המצדה.
לאחר קום המדינה מצדה נכללת בגבולות המדינה וב – 1953 מגיע למצדה שמריהו גוטמן ומתחיל במחקר ארכאולוגי מודרני של ההר.
גולת הכותרת במחקר של מצדה הגיעה עם החפירות הארכאולגיות המקיפות, שבמהלכן נחפר האתר כולו על ידי משלחת ישראלית בראשות יגאל ידין, במהלך שתי עונות חפירה מאוקטובר 1963 עד אפריל 1964 ומדצמבר 1964 עד מרץ 1965. בעקבות שחזור העתיקות שידין הוביל במצדה נקבע המושג "קו ידין" – זהו קו משורטט שחור, לעיתים קו מלט בולט, המבדיל בין הנדבכים שנמצאו באתר לבין הנדבכים שהתוספו במהלך השחזור.
בשנות ה- 90 ובתחילת המאה ה- 21 מספר משלחות ממשיכות בחפירה באתר שעדיין נמצא תחת מחקר ארכאולוגי פעיל.
ב- 1968 מוכרזת מצדה כגן לאומי והאתר מוסדר לביקור וב 2001 מוכרזת מצדה כאתר מורשת עולמית.
בשבת ביקרנו במצדה לצפות בזריחה על ההר ולטייל באתר הארכאולוגי,והתמונות,הן כאן לפניכם.
מנחם.
