אי שם בשנות השמונים,של המאה הקודמת, חברת מוטורולה התכוונה לפתוח מפעל יצור באזור התעשיה של ערד. המפעל,שנועד לספק תעסוקה לתושבי ערד,נפתח בעידוד המדינה ולחברת מוטורולה היו דרישות,מדרישות שונות,אחת מהן:בסמוך למפעל יוקם מנחת שישרת את מנהלי מוטורולה,ישראל ומוטורולה העולמית,כך שיוכלו לנחות בסמוך למפעל עם המטוסים הפרטיים שלהם. כך,נולד מנחת ערד.
חברת מוטורולה כבר לא קיימת והמפעל שלה בערד,עבר כמה וכמה ידיים וחלקים גדולים ממנו נסגרו לעד. המנחת,שככל הנראה לא נעשה בו כל שימוש נשאר מוזנח.
ב- 2017 ניסתה עירית ערד להחיות את המנחת ואישרה תוכנית מתאר שכוללת את המנחת והאזור מסביבו על מנת להחיות את המנחת ולהשמישו כמו גם לפתח תעשייה מסביבו. במסגרת התוכנית הזו המנחת והשטחים שמסביבו,השייכים לעיר ערד, עברו לידיה של חברה פרטית כשהמנחת מוכפף לרשות שדות התעופה.
גם תוכנית זו לא התממשה ומאז הוקם עומד המנחת בשיממנו ומסלול ההמראה,בן 1400 המטרים,משמש את המקומיים לבדיקת כישורי ההאצה של המכוניות שלהם.
קצהו המערבי של המתחם משקיף על בקעת ערד הידועה בשם שדה בריר. את שדה בריר מנסה כימיקלים לישראל לנסח לעצמה על מנת להפיק ממנו פוספטים ולעשות הון לכיסה על חשבון התושבים הבדואים המתגוררים בשדה בריר ועל חשבון בריאותם של תושבי ערד הסמוכה.
בערבו של חג שמחת תורה,עת השמש עושה דרכה מערבה ביקרתי במנחת ערד ולפני התמונות: למי שיכול להכיל עוד סליחה ומחילה על הפרת הסגר,ומפשוט עם הפעם, מוזמן להכילה.
והתמונות: הן כאן לפניכם.
מנחם.
