כולנו יודעים לתאר צמח כבר משחר ילדותינו. ואם נידרש לתאר פרח,כלשהו,נדבר על:גבעול שיוצא מהאדמה,ועליו מחוברים כמה עלי כותרת ובאמצעם האבקנים. נוסיף ונאמר שלפרח יש צבע כלשהו וריח כלשהו ונניח,הנחה סבירה מאוד,שעלי הכותרת,האבקנים הצבע והריח,כל אלה לא נועדו לענג את עיננו אלא כדי למשוך חרקים שיאביקו את הצמח ויפיצו את הדור הבא.
אם נסתכל על הרקפת,היא ממש לא עונה לתיאור הקלאסי של "פרח" כמקובל עלינו,בני האדם. אני מניח שכולנו יודעים שאם הטבע לוקח משהו ומשנה מהותית את צורתו הוא מתכוון לספר לנו סיפור ששונה מסיפור המקובל,במקרה הזה,בעולם הצמחים.
אז מהו סיפורה המיוחד של הרקפת?
הרקפת היא צמח רב שנתי שבבסיסו פקעת. הפקעת של הרקפת היא הגבעול שלה,ובכל שנה שבה פורחת הרקפת:הגבעול שלה,קרי הפקעת שלה,מתעבה וגדל לגובה וחוזר חלילה כל שנה ושנה.
צורתה ה"משונה" של הרקפת מרמז לנו על דרך ההתרבות שלה. בשונה משאר הפרחים מי שמפיץ את זרעיה של הרקפת הוא מין של עש אשר מגיע אל האבקנים של הרקפת,משמיע זימזום בתדר מאוד גבוה,הזמזום גורם לאבקנים לרטוט וזרעי הרקפת נופלים אל הקרקע,שם,בקרקע,הם מתאגדים לידי הלקט.
ההלקט,שהוא מעין קופסא קטנה קשיחה ובתוכה זרעי הרקפת,נשאר על הקרקע ופה הוא זקוק לשירותיו של בעל חיים אחר כדי שישא אותו ממקומו למקום אחר,שם יוכל להשריש ולצמוח. אז מי אוסף את ההלקטים של הרקפות ומסיע אותם למקום הנביטה החדש?
כאן הרקפות נעזרות בנמלים אשר נושאות את ההלקטים,חלקם אל הקן שלהן למאכל ואת היתרה משאירים באדמה,שם,בזמנם,הם נובטים ויוצרים רקפת חדשה.
גם כאשר זרעי הרקפת נקלטו באדמה אין היא מצמיחה פרח שימתין לעש הזמזום שיפזר את הזרעים שלה. בשנה הראשונה מגבעול הרקפת הצעירה,שהוא כאמור גם הפקעת שלה,צומח עלה בודד. העלה אוסף את המזון שהרקפת זקוקה לו קמל ומת. בשנה השנייה מצמחת הרקפת הצעירה מספר עלים וגם הם אוספים עבור הגבעול שלה את המזון הנדרש קמלים ומתים. רק בשנה השלישית מצמיחה הרקפת מספר עלים וגם את פרח הרקפת עצמו שכבר מוכן לביקורו של עש הזמזום ולהמשך העמדת הדור הבא.
הרקפת היא צמח רעיל ומכילה רעל בשם ציקלאמינין שמשפיע לרעה בעיקר על דגים. לאחר קליה פקעות הרקפת ניתנות למאכל על ידי אדם,וישנן תרבויות שבהם מבשלים את עלי הרקפת ממלאים במיני מילויים ואוכלים.
הרקפת צמח מוגן על פי חוק וקטיפתה,לכל מטרה שהיא,אסורה.
את מגוון צמחי הרקפת צילמתי בקרן הקרמל ובחורשת הארבעים בשבכרמל,והרי הן כאן לפניכם:
מנחם.
